נו, אבל אמרנו לכם: הנה מה שחשבנו על זוכי האוסקר בזמן אמת

אחרי עונת פרסים שנדמה שנמשכה לנצח, גם טקס האוסקר מאחורינו על שלל זוכיו ומפסידיו ואפשר לסכם ולומר שמזמן לא הייתה לנו עונת פרסים כה נטולת תחרות, כש"אופנהיימר" לוקח את כל הקופה במרבית טקסי הפרסים ומשאיר פירורים ל"מסכנים שכאלה" ו"נשארים לחג" (שלא לדבר על "ברבי", שבתחילת הקרב ראש בראש בקופות עוד נחשבה למועמדת רצינית להתחרות בו על פרס הסרט הטוב ביותר, ונאלצה להסתפק בפרסים טכניים ובפרסי פסקול). זה טוב? זה רע? זה מה שזה. כך או כך, דפדוף לאחור בביקורות הקולנוע של יעל שוב, מגלה שמרבית הסרטים שזכו בפרסים קיבלו כאן את הכבוד הביקורתי המגיע להם בזמן אמת. יקח אולי זמן עד שנתאושש מהדיס ליצירת המופת של מרטין סקורסזה, אבל ככה זה באוסקר: תמיד יש ממה להתבאס.

>> אוסקר שעמום אטומי: איפה הסטירה של וויל סמית' כשצריך אותה?
>> טקס בישבן: 10 הטעויות הכי גדולות של טקס פרסי האוסקר

אופנהיימר

סרטו האפי של כריסטופר נולאן הוא המנצח הגדול – ובעצם היחיד – של פרסי האוסקר ועונת הטקסים כולה והוכתר בכל סופרלטיב אפשרי. אנחנו חייבים להיות יוצאי דופן ולמרות שהוא הוכתר כאן כיצירה שאפתנית, מהותית ומשמעותית, לא נרשמו פיצוצים בלב או במוח וכן נקבע שמדובר ביצירה מנוכרת ולוקה ברובד האישי (וגם ברובד היהודי, אם כבר מדברים על זה). אנחנו שמחים בשביל נולאן על האוסקר הראשון שלו, ובשביל רוברט דאוני ג'וניור אפילו יותר, אבל עומדים איתנים בדעתנו שלא רק שזה לא הסרט הטוב של השנה, זה אפילו לא הסרט הטוב ברזומה של נולאן.

כמה אוסקרים: 7
כמה עפנו: ממש לא הרבה. "יכול להיות שצפיות חוזרות בסרט העמוס, השאפתני והמאוד מעניין הזה יעמיקו את הבנתי וישנו את התרשמותי. אבל בשלב זה של יחסי איתו מדובר בהערכה יותר מאשר באהבה". הביקורת המלאה כאן 
ציון: ארבעה כוכבים

מסכנים שכאלה

זאת בעצם ההפתעה הקולנועית הגדולה של השנה, כי למרות ההערכה העצומה לה זכו סרטיו הקודמים של יורגוס לאנתימוס, אף אחד מהם לא היה כזאת התפוצצות קומוניקטיבית, מסחררת וסוריאליסטית של צבע, שמחת חיים ואהבת אדם. זה סרט שהולך להרים אותנו בכל פעם שאנחנו למטה עד להודעה חדשה. סרט אדיר וחגיגה קולנועית שלא הייתה כמותה זמן רב.

כמה אוסקרים: 4
כמה עפנו: כמעט הכי גבוה שאפשר. "בלה בקסטר היא אחת הגיבורות הכי נפלאות שנראו בקולנוע מזה זמן רב. היא כל כך ייחודית, וסקרנית, ואותנטית, ולא נותנת לשום דבר להכשיל אותה בדרכה לגילוי עצמי, שצריך להקים מועדונים על שמה. ולאמה סטון מגיע פסל מזהב טהור על מה שהיא עושה עם הדמות שהופקדה בידיה". הביקורת המלאה כאן
ציון: ארבעה וחצי כוכבים

אזור העניין

בשבוע שעבר, רגע לפני שג'ונתן גלייזר לקח את פרס הסרט הזר הטוב ביותר והפך לאויב האומה הישראלית עם נאום זכייה שבו דווקא הזכיר את שבעה באוקטובר אבל גם את הכיבוש, עלה "אזור העניין" למסכים בישראל ואפשר היה להתרשם מול מסך גדול – וזה סרט שצריך לראות על מסך גדול – עד כמה ייחודי וכמעט חסר תקדים הטייק של הסרט הזה על השואה, ועד כמה מדובר ביצירת מופת קולנועית מצמררת.

כמה אוסקרים: 2
כמה עפנו: בהתחלה בכלל לא, אחר כך עד לאושוויץ ובחזרה. "אישית, אני יכולה לציין שהיו לי שתי חוויות מאוד שונות עם הסרט. כמצביעה בתחרות גלובוס הזהב קיבלתי לפני כמה חודשים קישור ל'אזור העניין', אך הצפייה בבית היתה חסרת עניין והפסקתי אחרי כחצי שעה. באולם הקולנוע, לעומת זאת, לפערים שתיארתי למעלה היה אפקט מצטבר ואין ספק שהסרט נועד לצפייה רציפה על מסך גדול". הביקורת המלאה כאן
ציון: ארבעה וחצי כוכבים

נשארים לחג

בעולם מתוקן, הסרט הקטן והמקסים הזה היה זוכה בעוד מספר אוסקרים פרט לזה שזכתה בו ד'ווין ג'וי רנדולף כשחקנית המשנה הטובה ביותר. ההופעה של פול ג'יאמטי המצוין תמיד – מצוינת אפילו יותר מתמיד והוא בהחלט יכול להרגיש היום שנשדד בידי ההייפ של אופנהיימר. אוקיי, הבנו, זה לא עולם מתוקן.

כמה אוסקרים: 1
כמה עפנו: בואו נגיד שהיה קצת קריר מחוץ לסטרטוספרה. "אפשר לומר ש'נשארים לחג' הוא כמו שילוב בין 'ללכת שבי אחריו' ו'ניחוח אישה', אבל הוא יותר אמיתי ויותר טוב משניהם. הוא משחרר את הדמויות מכל הקלישאות הקולנועיות שדבקו בהן במהלך השנים, וגורם לנו להתאהב בהן, לכאוב את כאביהן ולשמוח בניצחונותיהן הקטנים". הביקורת המלאה כאן
ציון: חמישה כוכבים

מעשיה אמריקאית

אחד הסרטים המפתיעים של העונה זכה באוסקר מוצדק ביותר על התסריט הנפלא של קורד ג'פרסון, שזה סרטו הראשון כתסריטאי וכבמאי קולנוע והיה מוכר עד כה בעיקר ככותב לסדרות בולטות בז'אנר המד"ב/פנטזיה ("השומרים", "המקום הטוב"), כשג'פרי ווייט המעולה (אתם זוכרים אותו מ"ווסטוורלד") מצדיק לבדו את מחיר הכרטיס. והסרט עדיין בבתי הקולנוע והביקורת שלנו עליו די טרייה. אז בלי תירוצים.

כמה אוסקרים: 1
כמה עפנו: יותר ממה שחשבנו לפני שצפינו בו. "קורד ג'פרסון מתגלה ככותב מחונן של דיאלוגים, שמייצרים אפיון מיידי של הדמויות. כבמאי, אחת הבחירות הכי מוצלחות שלו היתה הבחירה בג'פרי רייט לתפקיד הראשי. זה לא חדש שרייט הוא שחקן נפלא, אבל לרוב הוא נאלץ להסתפק בתפקידי משנה, כמו ג'ים גורדון ב"באטמן" האחרון, ופליקס לייטר בשלושה מסרטי ג'יימס בונד. כמונק הוא מגיש הופעה פקחית וגם חכמה במה שאולי ייזכר כתפקיד חייו". הביקורת המלאה כאן
ציון: ארבעה כוכבים

הילד והאנפה

היה בסך הכל די צפוי שהוליווד תעוף על סרטו של היאו מיאזאקי, שבגיל 83 מביא למסך יצירה כמותה אי אפשר היה ליצור בשום מקום פרט ליפן, אבל עם כל הכבוד ליוצר האנימציה האגדי ולסגנונו הויזואלי היפהפה, משהו לא עבד לנו כמו שעבד בסרטיו הקודמים. ובתכלס, מבחינת אנימציה, ל"נימונה" ו"ספיידרמן" הגיע יותר.

כמה אוסקרים: 1
כמה עפנו: בכלל לא. "ודווקא הפעם העולם המופלא שבסרט נותר אטום בעיני. חשתי שהסיפור מבולגן מדי, ושמרכיביו השונים מתחברים רק בראש של האמן בן ה-83… מבחינה ויזואלית הכל נורא יפה, השאלה אם היופי הזה יספיק כדי לגרום לכם להיסחף אל תוך הסרט שאורכו שעתיים. בסוף הצפייה במקום לחוש התעלות רוח כמו בסרטיו הקודמים, הרגשתי קצת רצוצה". הביקורת המלאה כאן
ציון: שלושה וחצי כוכבים