חמישה אנשים שקיבלו פרס אוסקר לא בצדק (וחמישה שלא קיבלו)

שמעו, כמו כולם, גם אנחנו אוהבים להתפלש בביצת האוסקר. זה כיף, זה מעניין, זה מלא שמלות וקולנוע וסלבז מנצחים ומפסידים. אבל אם רגע ניקח צעד אחורה למטרות פרספקטיבה, גם המוניטין המיתולוגי של טקס האוסקר לא  עומד מול עידן האין אמת. הרי אנחנו יודעים שהם יודעים לפשל בענק (היי, זוכרים את השנה שהתבלבלו בזוכה?), ויודעים שהבחירות שלהם מושפעות ממגוון מניעים פוליטים-חברתיים-הוליוודים (היי, זוכרים שהחרימו אותם כי כל הזוכים היו לבנים, ומאז כל הזוכים כמעט ורק שחורים?), כך שעם כל הציפייה לדעת מי הסרט הכי טוב של השנה – אנחנו לא מי יודע מה סומכים על שיקול הדעת שלהם. ורק לשם הוכחת הפואנטה, אספנו עשרה מקרים בהם האקדמיה טעתה בענק – חמישה אנשים שלא ממש הגיע להם האוסקר שזכו בו, וחמישה אנשים שממש מגיע להם אוסקר, אז תנו להם אותו כבר.

>>

אלו שזכו, ולא מגיע להם

פיטר פארלי

מי זה פיטר פארלי? הו, רק האדם שעומד מאחורי סרטים כמו "משתגעים על מארי", "טיפשים בלי הפסקה" או "אני, עצמי ואיירין". כן, מהאחים פארלי. אלו סרטים מצחיקים שראוי להעריך, אבל הזכייה שלו היא בכלל על הדרמה הקומית "הספר הירוק" – סרט על גזענות שמתחנף ללבנים זקנים, וזה כנראה מסביר למה האקדמיה בחרה בו. טכנית פארלי זכה בפרס רק כמפיק הסרט, שלקח באותה השנה בבחירה מעוררת מחלוקת את פרס "הסרט הטוב" – אבל עדיין, תחשוב על כל הבמאים הגדולים שלא זכו באוסקר, ואז תחשבו על פיטר פארלי מפיל את הפסלון שלו באסלה, ואז מצלם את ג'ים קארי מנסה להוציא אותו.

ג'ארד לטו

ג'ארד לטו הוא לא שחקן נוראי, באמת. הוא כן היה בלהקה נוראית ("30 דקות למאדים"), וכן שיחק בכמה וכמה סרטים נוראיים ("מורביאוס", "יחידת המתאבדים"), אבל גם נתן גם הופעות משנה טובות בסרטים מוצלחים כמו "מועדון קרב" ו"אמריקן פסיכו", ובסך הכל הציג קריירה די מגוונת. ועדיין ראוי לשאול: איך לעזאזל הוא זכה באוסקר על תפקידו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס"? לטו משחק בסרט אישה טרנסית בהופעה שהקהילה הטרנסית הגיבה לה ב-"תודה, אבל לא תודה", אבל האקדמיה תמיד מתרשמת מכל תפקיד שדורש טרנספורמציה או כניסה לנעלי אוכלוסייה מוחלשת. אפילו אם השחקן הוא יפיוף פריוילג ובעיקר ווירדו שלא ברא השטן. 

ת'רי סיקס מאפיה

פרס ה"שיר המקורי" של האוסקרים הוא החיבור הגדול של הטקס לתעשיית המוזיקה. ואכן הרבה מוזיקאים מכובדים זכו בפרס לאורך השנים: בוב דילן, סטיבי וונדר, ברוס ספרינגסטין, ת'רי סיקס מאפיה… איך אומרים? משהו פה לא מתאים לשאר. וזה לא שיש לנו בעיה עם ראפ – קבוצת הגנגסטר-ראפ הדרומית ראויה להרבה כבוד על תרומתה לז'אנר ההיפ-הופ. זה פשוט לא הכבוד הזה. כלומר, זה ממש מוזר שלחבר'ה ששרו את "Slob on my Knob" יש פרס אוסקר. לג'יי זי אין אוסקר. גם לא לנאס, או לאף אחד מחברי הוו-טאנג קלאן. אבל לג'וסי ג'יי יש. שוב, זה לא ביקורת – זה פשוט מוזר.

ג'ים ראש

החלק הזה של הרשימה לא נועד רק בשביל אנשים שלא ראויים לאוסקר, אלא גם נועד בשביל אנשים שזה פשוט מפתיע שזכו. אנשים שאתם רואים את השם שלהם ברשימת הזוכים ואומרים "הא? וואלה". למשל ג'ים ראש, השחקן שגילם את הדיקן האהוב בסיטקום "קומיוניטי". ידעתם שיש לו אוסקר? לא על משחק, אלא על כתיבת התסריט של "היורשים", סרטו של אלכסנדר פיין בכיכובו של ג'ורג' קלוני מ-2011. ראש זכה בפרס התסריט המעובד, יחד עם פיין ושותפו לכתיבה נאט פקסון – גם שחקן קומי שאולי תכירו מסדרות כמו "בן וקייט" או סרטים כמו "מורה רעה". אנחנו שמחים לשמוע על הכישרון הנוסף הזה של ראש, אנחנו פשוט מופתעים. כלומר, בואו – איך אנחנו חיים בעולם שבו לאיש שעושה את הראפ הזה יש אוסקר? 

מישל חזנוויצ'וס

2011 הייתה די מזמן, מי יודע מה חשבנו לעצמנו אז? כי קשה להסביר עכשיו איך "הארטיסט" – קומדיה נוסטלגית חמודה על סרטים אילמים בסגנון סרטים אילמים – גרפה חמישה פרסי אוסקר בזמן שהתחרתה בסרטים כמו "מוניבול", "דרייב" ו"מסיבת רווקות". שוב, זה סרט חמוד, עם קונספט חמוד, וכלב ממש חמוד – אבל איך מישל חזנוויצ'וס זכה אוסקר על בימוי בזמן שיש כל-כך הרבה במאים חשובים ללא פרס? מאז הזכייה חזנוויצ'וס בעיקר חזר לביים קומדיות סקס ופרודיות על ג'יימס בונד בצרפת, ובהיעדר הגימיק האילם זכה להתעלמות מוחלטת ודי מוצדקת מהוליווד. אולי פשוט חסר בהם כלב. 

אלו שלא זכו, אבל ממש מגיע להם

ג'ון גודמן 

כולם אוהבים את ג'ון גודמן, השחקן גדול המימדים עם הלב העוד יותר גדול שכבש את ליבנו בעשרות הופעות קולנועיות, בנוסף לקריירה המרשימה שלו בטלוויזיה. אבל מי לא אוהב אותו? האקדמיה לקולנוע כנראה, כי הוא קיבל אפס מועמדויות במשך קריירה של כמעט 50 שנה. מה לעזאזל? האוסקרים נתנו כבוד מספר פעמים לאחים כהן (ובצדק), אבל השחקן שהצליח לגלם מנעד שנע בין וולטר סובצ'אק המגוייר מ"ביג לבובסקי" עד לצ'ארלי מדווז החביב/משוגע ב"ברטון פינק" לא מקבל כלום? אפילו כאשר גודמן שיחק תפקידי משנה בסרטים אוסקריים, כמו "ארגו" ו"טיסה", הוא לא קיבל מועמדות. הגיע הזמן שהאקדמיה תתאפס על עצמה ותעניק פסל קטן לאיש הגדול הזה. 

מייקל מאן 

למייקל מאן יש קריירה שמתאימה מאוד לאוסקרים. הוא במאי גבר-גבר (זה ליטרלי בשם שלו) שבא מעולם המותחנים וסרטי הפשע, אבל ביים גם מספר סרטים בז'אנר האהוב על האקדמיה – "סיפורים אמיתיים על דמויות היסטוריות חשובות". ועדיין, הוא זכה רק למועמדות אחת כבמאי עבור "המקור" ב-1999. הסרט הביוגרפי שלו על מוחמד עלי? כלום. "היט", אחד מסרטי הפשע הטובים ביותר וגם אחד הסרטים הטובים בהיסטוריה? גורנישט. כלומר, הבן אדם ביים אפוס היסטורי בכיכובו של דניאל דיי לואיס ("אחרון המוהיקנים"), שגרף רק פרס אחד. על סאונד! על ס-א-ו-נ-ד! גם השנה, כאשר הוא הוציא את סרטו הביוגרפי אנזו פרארי – פרוייקט שלקח לו 20 שנה להוציא לפועל – הוא נשאר בחוץ בלי אף מועמדות. אם אני הייתי האקדמיה הייתי מתחיל לחשוש מזעמו של הבחור הקשוח הזה משיקגו.

נורה אפרון

להיות אישה בהוליווד זה לא פשוט, לא משנה באיזה תחום את. אפילו תחום כמו כתיבה, בו יותר מקובל לראות נשים מאשר נגיד בבימוי, זה לא מאוזן מגדרית. אפילו לא קרוב. זה אולי מתחיל להסביר איך אחת התסריטאיות האהובות ביותר בקולנוע, נורה אפרון זצ"ל, לא זכתה באף אוסקר – לא על בימוי או כתיבת קומדיות אהובות כמו "נדודי שינה בסיאטל" או "ג'ולי וג'וליה", ולא על כתיבת אחד התסריטים המרשימים ביותר אי פעם, "כשהארי פגש את סאלי". הו, להעתיק מהתסריט שלה אתם יודעים מצוין, הוליווד, אבל  להעניק לו פרס? לא. למה? זו שאלה יותר חשובה אפילו מ"האם גברים ונשים יכולים להיות ידידים".

גלן קלוז

גלן קלוז היא כנראה אחת הדוגמאות הראשונות שעולות לכם בראש כאשר אומרים את המילה שחקנית (כנראה אחרי מריל סטריפ, בכל זאת). ולמרות זאת, היא מעולם לא זכתה להחזיק באותו פסלון מוזהב של איש קירח – וזה לא כאילו לא היו לה הזדמנויות: שמונה פעמים היא הייתה מועמדת, ושמונה פעמים היא הלכה הביתה בידיים ריקות! לא כל הסרטים המועמדים שלה היו טובים במיוחד ("יומני האפלצ'ים", "אלברט נובס"), אבל עדיין – זו גלן פאקינג קלוז! למה אתם מחכים? שהיא תשחק את הג'וקר?!

טום קרוז

טום קרוז הוא שחקן מצויין, ואני לא רוצה לשמוע ויכוחים פה בסגנון "הוא סתם פרצוף יפה/הוא סתם גוש כריזמה מהלך/הוא סיינטולוג מוזר". כי הכל נכון, והוא עדיין שחקן מצויין שראוי לזכות באוסקר. מדובר בכוכב הקולנוע האחרון שלנו, לעזאזל! בשנות התשעים הוא נתן הופעות מצוינות בסרטי דרמה כמו "בחורים טובים" ו"עיניים עצומות לרווחה" של סטנלי קובריק (אגב, קובריק עצמו זכה רק באוסקר אחד בקריירה שלו – על האפקטים של אודיסאה בחלל), ובשנים האחרונות הוא מתמקד בעיקר בהצלת תחום שוברי הקופות, ועל הדרך עושה פעלולים מטורפים בסרטי אקשן מפוצצים. אבל ברגע שהוא חוזר לסרט דרמטי רציני – כדאי שתתנו לו אוסקר, או שהחייזרים שלו יטפלו בכם.

טקס האוסקר ישודר בלילה שבין 10-11.3, (בין ראשון לשני) בשידור ישיר בשעה 01:00 לפנות בוקר ב- yes MOVIES DRAMA וב-+STING, ולמחרת בשעה 21:00 ישודר באותם ערוצים, ויהיה זמין ב-VOD