נסעתי עם אורנה ברביבאי באוטובוס. חבל שלא אמרתי לה את זה אז

הבחירות לרשויות המקומיות יערכו רק בסוף אוקטובר ולמרות שכולנו צריכות עוד לשרוד את הקיץ וזה מרגיש כמו נצח, המירוץ כבר לגמרי התחיל. לאחרונה התבשרנו באופן רשמי כי אורנה ברביבאי, חברת הכנסת בחמש השנים האחרונות מטעם "יש עתיד", תעזוב את עבודתה הפרלמנטרית ותתמודד מול רון חולדאי, ראש העיר הנצחי של תל אביב, על ראשות העיר.

אני אתחיל בגילוי נאות: אני תל אביבית בורן אנד רייזד (משפט שאין דרך להגיד מבלי לצאת מתנשאת). גדלתי בשכונת ביצרון שבמזרח העיר, והאמת היא שבזמנו שכונתי האהובה הייתה שכונה לא מפותחת שנחשבה אז לעלובה ולא מגניבה, שהפכה עם השנים לפנינת נדל"ן למשפחות עם שדרה מטופחת ואפילו שני (!) בתי קפה.

אנחנו צריכות שיתייחסו אלינו כאל שוות, וכדי שזה יקרה – אנחנו צריכות להתנהג ככאלו. בתור השוות שאנחנו, הייתי רוצה שברביבאי תנפנף ותשוויץ בהישגיה המרשימים כדי להוכיח שהיא ראויה לניצחון. ממש כמו שגבר היה עושה

גילוי נאות נוסף הוא שלפני מספר חודשים נסעתי באוטובוס (דבר שאני ממש משתדלת להימנע ממנו בתוך העיר), ולהפתעתי אחת הנוסעות הייתה אורנה ברביבאי. התרגשתי מאוד לראות את חברת הכנסת חולקת איתי קו ופניתי אליה בשאלה "*את* נוסעת באוטובוס?!". ברביבאי הייתה נחמדה ואדיבה, פטפטנו מספר דקות על תחבורה ציבורית ועל הממשלה הנוכחית, היא אמרה לי שאני נראית צעירה לגילי ומאז יש לה מקום חם אצלי בלב.

נחזור לבחירות. בין הכותרות על התמודדותה של ברביבאי ועל אירוע ההכרזה שערכה, היה משפט שתפס את תשומת ליבי במיוחד. "הגיע הזמן שפעם הראשונה תעמוד אישה בראשות העיר", כך אמרה ברביבאי.

באופן אינטואיבטיבי כמובן שהסכמתי מאוד. הרי בתור אישה, ועם ייצוגן המחפיר של נשים בכנסת, בממשלה ובמשרדיה – ברור שאני רוצה כמה שיותר נשים בתפקידי מפתח. אבל אז נזכרתי שבמירוץ על תל אביב מתמודדת כבר מספר חודשים גם ציפי ברנד, אישה נוספת ומרשימה לא פחות, שהייתה במשך שנים סגניתו של ראש העיר חולדאי.

אורנה ברביבאי | צילום: יח"צ

לעצם היותה אישה, יש כמובן משמעות רבה שאי אפשר להתעלם ממנה. ברביבאי היא בעלת קריירה צבאית מרשימה: היא הייתה האישה הראשונה שעמדה בראש חיל שאינו חיל נשים (שלישות), הייתה הקצינה הראשונה שהגיעה לדרגת אלוף וכחברת כנסת הייתה שרת הכלכלה השנייה בתפקיד (הראשונה בתפקיד הייתה דליה איציק).

את כל אלו ברביבאי השיגה *על אף* היותה אישה. כן, כן. ברביבאי נלחמה במשך שנים כדי לנפץ תקרות זכוכית ולהגיע להישגים בגוף הגברי ביותר במדינה. אני בטוחה שנערמו בפניה קשיים רבים לאורך הדרך, עד שהגיעה לאן שהגיעה. גם בתור מי שהייתה חברה במפלגה אשר בראשה עומד גבר (ואי אפשר להתמודד מולו), ברביבאי הגיעה להישגים מרשימים כחברת כנסת וכשרה. מישהו נתן לה את התפקידים כי היא אישה? היש מישהו שעושה עמנו חסד כי אנחנו נשים?

להפך, תראו את המצב הנוכחי והעגום בכנסת, המעיד יותר מכל על כך שהקלף על האפליה המתקנת (שבהחלט מגיעה לנו) כבר מזמן לא עובד. אנחנו צריכות שיתייחסו אלינו כאל שוות, וכדי שזה יקרה – אנחנו צריכות להתנהג ככאלו. בתור השוות שאנחנו, הייתי רוצה שברביבאי תנפנף ותשוויץ בהישגיה המרשימים כדי להוכיח שהיא ראויה לניצחון. ממש כמו שגבר היה עושה.

ברביבאי הגיעה להישגים מרשימים כחברת כנסת וכשרה. מישהו נתן לה את התפקידים כי היא אישה? היש מישהו שעושה עמנו חסד כי אנחנו נשים?

במירוץ מתמודדות כרגע שתי נשים ואני מאמינה כי אחד הערכים החשובים של הפמיניזם הוא לא לפגוע באישה אחרת, ואפילו לפרגן. לא הייתי משתמשת בקלף ה"תצביעו לי כי אני בת". יש בידי השתיים מספיק הישגים ותארים להתגאות בהם על מנת להרשים את התושבים ולהוכיח שהן ראויות. קלף הנשיות לא יספיק פה. ואם הוא יספיק, אז מה ההבדל בין מתמודדת אחת לשנייה? הייתן רוצות הרי שיבדילו בכן בגלל הגישות הניהוליות והכלכליות והתוכניות השונות לעיר, לא?

ברביבאי אמרה בזמן ההכרזה כי אינה רוצה לערב תוכניות בעת החגיגית בו היא מודיעה על מועמדותה, אבל שנסמוך עליה שיש לה תוכניות גדולות לעתיד.

אז אם כבר את משתמשת בהיותך אישה, הייתי שמחה לשמוע על אותן לתוכניות לעתיד. שמי שמבקשת לייצג אותי – תספר לי מה היא תעשה שונה עבור נשים בעיר. יש לי כמה רעיונות: הייתי שמחה לשירותים ציבוריים בעיר (אם יש בהם פדים וטמפונים אז בכלל, גם עמדת החתלה זה בונוס), הייתי שמחה שמתקני הספורט בפארקים בעיר יהיו מותאמים לנשים ואז אולי לא יהיה שם רוב גברי מובהק וגם אנחנו נוכל להתאמן שם, הייתי שמחה ללכת בלילה בדרום העיר בתחושת ביטחון, ובכלל לעוד אורות ופנסים. הייתי שמחה גם לפתרונות למהגרים ולמהגרות ולטיפוח של שכונת התקווה ושל התחנה המרכזית. אפשר באותה הזדמנות לבקש תחבורה ציבורית נוחה יותר ופתרון לבעיית החנייה, אבל באמת שאני אסתפק בינתיים רק בשירותים ציבוריים.

בקיצור, אורנה יקרה, אם את פונה אליי כאישה לאישה – אז תני לי את הסיבות להצביע לך כדי שתדאגי לנשים. אבל בינינו, את לא רוצה שאישה תנצח, את רוצה שאת תנצחי! וגם את בכלל לא רוצה לנצח כי את אישה, את רוצה לנצח כי מגיע לך! אז קדימה, יש עוד הרבה זמן ואנחנו סומכות עלייך.

הטור פורסם לראשונה במגזין "את"