אזור חיוג 02: המדריך המלא לירושלים

רק 50 דקות נסיעה מפרידות בין תל אביב לירושלים, מרחק בין שתי שכונות בערים גדולות כמו קהיר או ניו יורק, ובכל זאת נראה שהפער המנטלי בין שתי הערים גדול. המאפיין הכי בולט של ירושלים הוא גם זה שהכי קשה לשים עליו את האצבע – המגוון האנושי. לעומת תל אביב ההומוגנית, שבה כל קבוצה נצמדת למתחמים שלה, ירושלים מהממת בזהויות שאפשר להיתקל בהן בכל רגע נתון: דתיים, היפסטרים, אתיופים, חרדים, פלסטינים ותיירים שחיים כולם אחד בתוך השני. בערב אחד בבר המיתולוגי הסירא (דיוואן לשעבר, בן סירא 4) תוכלו לפגוש את כולם ועוד כמה יצורים מזן אחר. מדובר בתופעה חד פעמית, שבמונחים תל אביביים אפשר לתרגם אותו לכל המקומות המיתולוגיים שאהבתם פעם ושנסגרו. כאן לא משחררים מוסדות כל כך בקלות.

ירושלים, שלה מוניטין של קדושה ומתיחות, היא גם עיר של בילויים ותרבות פנאי מפותחת והיא מצליחה, באורח פלא, להכיל את כל העושר האנושי בבת אחת. כשהמתח גובר או מגיע לשיאים כמו בימים הארורים האחרונים, ההטרוגניות יכולה להפוך לקטבים זועמים. לא פשוט להיות ירושלמים בימים כאלה, אבל אפשר להתעודד מאלה המעוניינים לשמור על שפיות העיר, נאבקים עליה, יוצרים מפגשים של תפילות משותפות, הפגנות נגד שנאה, משמרות נגד אלימות, וממשיכים לחיות ולבלות בה. חיי התרבות שלנו הם גם סממן לשפיות, ועל כן פתיחת עונת התרבות מגיעה בדיוק בזמן.

בחמישי בערב נפתח פסטיבל הקולנוע בירושלים, על אף המצב הביטחוני. עם זאת, אירוע הפתיחה – הקרנת בכורה עולמית של הסרט “ערבים רוקדים", נדחה ליום חמישי הבא (17.7). גם אירוע "נקודת מגע" שאמור היה לפתוח את עונת התרבות בירושלים נדחה לתאריך לא ידוע. מי שרכש כרטיסים לאחד משני האירועים יוכל לממשם בתאריך החדש.

ירושלים כולה היא נקודת מגע אחת גדולה ורוטטת, מרגשת ומפחידה, רגישה ומסקרנת. המדריך הזה לא מכיל את אתרי התיירות הפופולריים והנפיצים, אלא את נקודות העלייה לרגל הלא קדושות, היומיומיות, המהנות והמעניינות. הוא מדריך ללבה של ירושלים המערבית של מטה, של האנשים שחיים בה.

על הבוקר

קפה מזרחי

מה זה מזכיר: קפה שפר
אסור להחמיץ: בריוש פרג
בשוק מחנה יהודה מתפתחת בעשור האחרון תרבות בילוי שהגיעה לשיאה השנה. החלוץ שלה הוא אלי מזרחי, יו״ר איגוד עובדי השוק לשעבר, שפתח לפני 12 שנה בית קפה שידוע כמשובח בשוק ואולי בירושלים בכלל. הקהל מגוון ומוזיקת הרקע, בייחוד על המרפסת, היא המולת הדוכנים הסמוכים. לצד קפה "מאורו" האיטלקי מוצעים מבחר מאפים מתוצרת עצמית, מנות קלות וקוקטיילים משמחים כמו בלאדי מרי וג׳מייקן מיול (רום כהה, ג׳ינג׳ר טרי וג׳ינג׳ר אייל).

לקפה מזרחי

החצ'פוריה

מה זה מזכיר: החצ׳פוריה
אסור להחמיץ: אצ׳רולי, מאפה ממולא גבינות וביצת עין
השוק נחלק לתת שווקים וכדאי לשוטט ולהגיע גם לחצר ההומה של השוק הגרוזיני ולשוק העירקי האינטימי יותר, שממש מאחוריו מתפרשים כמה רחובות קטנים של מסעדות המתמחות במאכלי עדות. אם התעורר בכם תיאבון מוקדם כדאי לנסות את אחד מבתי הקובה הידועים (מורדוך הוא החביב עלינו) או לבקר בחצ׳פוריה שמוקדשת לחצ׳פורי – בצק אפוי ממולא בסולוגוני, שהיא מעין מוצרלה גיאורגית, ובסוג של גבינת קוטג׳.

לחצ'פוריה

נעמי וינטג׳

מה זה מזכיר: אשת חיל
אסור להחמיץ: את המציאות בחוץ
חנות הווינטג׳ הקטנה והמקסימה הזאת מוכרת בגדי יד שנייה, ומדי פעם מחזיקה גם אוצרות של ממש כמו שמלות מקוריות של משכית. בחוץ תלויות מציאות במחירים מצחיקים (10־25 ש״ח), ובפנים המוכרות הנחמדות יסייעו לכם למצוא את מבוקשכם בין שלל הבגדים המקופלים בקפידה בחלל הקטן. למי ששכח להביא שָל או ז׳קט לערב (כן, בירושלים צריך ז׳קט גם בקיץ) או רוצה לצאת להרפתקה צנועה בשכונות החרדיות, זהו מקום טוב להצטייד בו.

לנעמי וינטג'

שודדי י־ם (והמסחטה)

מה זה מזכיר: שוק הפשפשים
אסור להחמיץ: שיחה עם שרון ועם הלקוחות הקבועים
אחת מהסוכריות של ירושלים, שהמקומיים אוהבים והתיירים לא מכירים. הגלריה של שרון גרדשטיין ואמן המחאה יורם אמיר ממוקמת מאחורי סמטה קטנה שיוצאת מרחוב יפו ומשמשת גם כחנות וינטג׳ ויד שנייה שמעודדת תרבות צריכה חוזרת. אפשר לשתות קפה ובירה בחצר שבה השולחנות מוקפים עציצי קקטוס, רהיטים וכלי בית משומשים למכירה. המדרגות שמטפסות מן החצר מובילות לדירת אמנים מרווחת הידועה בכינויה ״המסחטה״. אחת לכמה זמן היא הופכת לחלל מסיבות שפוקדים גם תקליטנים בינלאומיים. אם אתם שומעים מוזיקה מלמעלה, שווה לעלות ולבדוק מה קורה.

סמטה מרחוב יפו 93. ראשון־חמישי 11:00־19:00, שישי 10:00־14:00

צהריים של פורענות

טספאיי

מה זה מזכיר: מסעדות בסלמה
אסור להחמיץ: את המנה הצמחונית
במסעדת טספאיי האתיופית יקבלו את פניכם מפות פלסטיק צבעוניות, תמונות נמרים תלת ממדיות וטלוויזיות שמכוונות על ערוץ המוזיקה האתיופי. בתפריט: ארוחה צמחונית לשניים במחיר 25 ש״ח ובירה ב־12 ש״ח. לא לאיסטניסים, כן לטבעונים ולצמחונים.

לטספאיי

גלריה ברבור

מה זה מזכיר: גלריה אלפרד
אסור להחמיץ: את דלת בית הכנסת המרשימה ברחוב הניצב
אם כרם התימנים הייתה בנויה מאבן ירושלמית והייתה קצת פחות מוזנחת, היא כנראה הייתה נחלאות. בלב השכונה הקימו כמה אמנים את גלריה ברבור הקהילתית והעצמאית שמתהדרת בחצר מתוקה. התערוכה הנוכחית ״אני, אתה והמקל״ של ניר הראל ועירא שליט מזמינה את המבקרים לשחק דוקים על פי כללים מוגדרים. לעתים קרובות נערכות בה הקרנות והופעות. שווה לבדוק את התוכנייה באתר.

לגלריה ברבור

דייטש

מה זה מזכיר: מסעדת סנדר
אסור להחמיץ: את ההזדמנות לתקוע חמין כמנצ'יז לילי
לא ברור אם מאה שערים מסקרנת יותר או מרתיעה יותר, בכל מקרה היא שווה ביקור ולו כדי לטעום מהקיגל ומהחמין בגרסה הכי אותנטית שלהם. אם הצטיידתן בטקסטיל המתאים תוכלו להיכנס לשכונה ולהגיע עד דייטש שם יגישו לכם את מטעמי המטבח היהודי במחירים שווים לכל משפחה מרובת ילדים.

לדייטש

גן בלומפילד

מה זה מזכיר: פארק הילטון
אסור להחמיץ: את הנוף המרהיב
אל תתפתו לפקוד את גן סאקר ההמוני. לא רחוק מהעיר העתיקה צומח גן מקסים ונסתר, מלא מדשאות, שיחי ורדים, ערוצי מים ונוף מרהיב. נכנסים אליו מרחוב קטן (אלימלך אדמוני) שצמוד למלון קינג דיוויד, אחרי שעוצרים בלובי ובוחנים את המרצפות המעוטרות בחתימות המפורסמים ששהו בו, ומזמינים קפה במחיר מופקע בטראסה כאחרון הדיפלומטים. משם ממשיכים לשביל הגן ולנקודת התצפית שמתפצלת לשני הכיוונים.

לילה

רובע ההיפסטרים

זה התחיל בשני ברים והפך למעצמה של בליינים עם זקן אירוני רובע ההיפסטרים התחיל משני ברים ותיקים והפך למפלצת רוויה סטודנטים לאמנות. התקליט, סוג של ספורט'ס בר מקומי עם אנגלופיליוּת כבדה, והאוגנדה, שאת הסניף התל אביבי שלו אתם בטח כבר מכירים, עשו ספתח לרובע. התקליט התרחב ואותה קבוצת בעלים, בווריאציות שונות, פתחה סביבו את הקסטה, האח הקטן והמלוכלך, הווידיאו, הדאנס בר הקווירי והרדיו, בר קטן שמקומת הגלריה שלו משדרים את קול ירושלים החופשית. סמוך לאוגנדה נפתח האל־ביר, הבר הפלסטיני היחיד במערב העיר שמערבב בין ערבים, יהודים וזרים על רחבת ריקודים קטנה אחת. מעבר לפינה נמצא ה־4:20 שמארח תקליטנים באווירה סטלנית. כל הברים האלה סובבים גוש בניינים אחד ורובם נשפכים אל הרחוב. אפילו בשביל מנצ׳יז לא צריך ללכת רחוק: התקליט הוליד עוד בן חורג בשם הצ׳יפסר שבו מטגנים צ׳יפס הולנדי משובח.

אוגנדה

מה זה מזכיר: הסניף בתל אביב
אסור להחמיץ: את התקליטים והפנזינים שמוצעים למכירה

לאוגנדה

 אל־ביר

מה זה מזכיר: אנה לולו בר
אסור להחמיץ: את ההזדמנות לשמוע מוזיקה טובה מארצות ערב

לאל-ביר

התקליט

מה זה מזכיר: פאב בעיירת קולג׳ אנגלית יהודית
אסור להחמיץ: את משחקי הכדורגל

לתקליט

הווידיאו

מה זה מזכיר: שפגאט פינת אוויטה
אסור להחמיץ: את פס הקול הדביק על רחבת הריקודים הקטנה

לוידאו

הקסטה

מה זה מזכיר: מטריושקה ז"ל
אסור להחמיץ: מכה בראש מהתקרה הנמוכה מעל רחבת הריקודים

לקסטה

 4:20

מה זה מזכיר: הקסבה
אסור להחמיץ: את אמנות הרחוב המעולה על הקיר ממול

ל-4:20

הצד האפל של שוק מחנה יהודה

מתחם השוק בירושלים לא סתם התעורר, הוא לקח ספידים ואינו מצליח להירדם עם רדת הערב, בעת סגירת הבסטות, חילוף משמרות מתרחש והשוק נכנס למשמרת שנייה: ברים, מסעדות ובתי קפה נפתחים ומוציאים כיסאות, שולחנות ורמקולים לסמטאות שהתפנו. הקהל מעורבב לפחות כמו בתחנה המרכזית. מבלים שם חיילים, סטודנטים, בורגנים, צעירים, מבוגרים, נוער גבעות ותיכוניסטים. לא נדיר לראות מסיבת ריקודים קטנה שמתפרצת ליד רמקול של אחד המקומות, דועכת ומתפרצת שוב במקום אחר, בקשר ישיר לשעה ולכמויות האלכוהול. חלוץ חיי הלילה בשוק הוא הבר חמישה במאי שנפתח על ידי קומונה קואופרטיבית לפני כשלוש שנים. המקום מגיש טאפאסים מדויקים, מארח די.ג׳ייז מוצלחים וממשיך להצדיק את מעמדו. לא רחוק ממנו נפתח השנה תחריר שמגדיר עצמו כ"בר לתרבות מזרחית", ומארח מוזיקאים ותקליטנים שמנגנים עם גרוב שרק המזרח התיכון יכול להפיק. במקום מוצעות מנות קטנות כמו קובה, ערק, בוחא ונרגילות. רוצים קצת שקט? בחצר הגרוזינית הקטנה מסתתר קזינו דה פריז של אלי מזרחי מקפה מזרחי והמוזיקאי שאנן סטריט (הדג נחש). מגישים כאן קוקטיילים עם שמות יצירתיים כמו ״יצחק רבין״ או ״האביב הערבי״.

חמישה במאי

מה זה מזכיר: פורט סעיד ושישה במאי
אסור להחמיץ: את הטאפאסים הטעימים

לחמישה במאי

תחריר

מה זה מזכיר: אם לקוליפון היה בר
אסור להחמיץ: את החפלה שיכולה להתפרץ בכל רגע נתון

לתחריר

קזינו דה פריז

מה זה מזכיר: קזינו סן רמו
אסור להחמיץ: את הפיצה הדקיקה

לקזינו דה פריס

טיפה בר

מה זה מזכיר: ארמדילו
אסור להחמיץ: את ״הספרייה״, חדר קטן עם מושבים מרופדים וספרים

לטיפה בר

סוף יפו

קצת לפני העיר העתיקה מתחבאים מקומות הבילוי המסקרנים באמת בקצה רחוב יפו תמצאו כמה מהמקומות המעניינים בעיר. הראשון שבהם הוא הפוטין־פאב, בר רוסי שכאילו הועתק היישר מהניינטיז עם קוקטיילים שמכילים קירסאו כחול, מוזיקת טראש רוסית ומסכים שמקרינים את ערוץ האופנה, נשיונל ג׳יאוגרפיק וכדורגל לסירוגין. אחרי שתמצו את החוויה האנתרופולוגית או הנוסטלגית (תלוי במוצא), עִברו במדרגות אל רחוב שושן, שם נפתח לפני חודש בר הופעות חדש שמארח להקות אינדי, הרכבי ג׳אז ומוזיקה ניסיונית. המזקקה שואפת להיות בית ליוצרים ירושלמים ולשמש כחלל שישרת אמנים ביום ובלילה. במקום התקינו מערכת סאונד מעולה והוא מזכיר את ימיו הראשונים של לבונטין גילוי נאות: כותבת שורות אלה מעורבת בכמה פעילויות במקום). ממורד הרחוב צאו אל רחוב כורש שם נמצאת גרסת הבטא לג׳וז ולוז: המרקייה. במוסד הוותיק שמעוצב בסגנון ״רק זרקתי על עצמי אלפי פריטים״, מוגשים מדי ערב מרקים זולים וטעימים בליווי לחם, פסטו ואווירה שיתופית. מדי פעם יש גם הופעות.

פוטין־פאב

מה זה מזכיר: העלייה הגדולה
לא להחמיץ: בירה ב־19 ש"ח לחצי ליטר

לפוטין

המזקקה

מה זה מזכיר: לבונטין 7
אסור להחמיץ: את ההופעה של ספוטניק היי פיי עם להיטם הממכר ״אלכס פישמן״ ב־24.7 בשעה 22:00

למזקקה

המרקייה

מה זה מזכיר: ג׳וז ולוז
אסור להחמיץ: מרק עגבניות עם אורז

למרקייה