אחווה נשית משונה לבחורה כמעט זרה

שכבתי על הספה, טרוקה בסופו של יום מפרך. שוב נרדמתי מול הטלוויזיה עם שקית בייגלה ביד. לפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת ולדירה התפרצה בחורה נסערת מאוד. "אבל למה אתה לא עונה לי? אתה מסנן אותי! לאן נעלמת? מה נסגר?". היא ניצבה באמצע הסלון, צרחה וקיללה ובכתה, והוא חסם אותה בגופו ודחף אותה החוצה. כעבור כמה דקות הוא חזר, נבוך. "איזו משוגעת, כולה הסתובבנו יחד כמה לילות. את בסדר?". "אני בסדר", אמרתי וניערתי מעליי את הפירורים. משאירים את הבן אדם חודש לבד והוא כבר מוצא לב חדש לדרוך עליו.

זיהיתי אותה. בדיוק באותם ימים היא צצה משום מקום וחרכה את הרדיו עם הקול הצרוד שלה, והעיתונים טענו שאלבום הבכורה שלה מבטיח דברים. זה היה כבר לפני כמה שנים. מאז הבחור התחתן עם איזו קירסטן דנסט ואני התחתנתי עם העבודה שלי, והנה היא שרועה לידי בשיעור פילאטיס מכשירים, איבריה פרושים לכל עבר, והיא מתנשפת בכבדות, קוטפת מהמורה מחמאות, תוהה בקול רם איך מחטבים את הזרועות. מהמשקל היא מבסוטה אבל מה עושים עם המידלדל הזה ליד השחי. היא בטח לא מזהה את הפרצוף הישנוני ההמום ההוא מהסלון.

ורק כך, במצב מאוזן, כששתינו מזיעות באותה מידה על הרצפה הקרה והיא מחייכת אליי ובכלל לא צועקת, זיהיתי בה משהו מעצמי. איזו אחווה נשית משונה לבחורה כמעט זרה. הרגשתי שאנחנו שתינו מאותו הבר, אולי אפילו קצת נעלבתי בשבילה. למה הוא לא ענה לה? כמה גס רוח. אחרי כל מה שהיה ביניהם! גברים ארורים. עכשיו הפיד מגלה לי שהיא מוציאה אלבום חדש. בקרוב היא תופיע שוב על שערי המגזינים, תאמר בראיונות שהיא התבגרה, היא כבר לא כזאת פרועה, אולי תפרט קצת על הדברים שעברה. והנה אני עם הזרועות שלי, בלי אלבום, מקסימום נאמבר בקריוקי, אבל עם סיפור שרציתי לספר על בחורה עם קול צרוד במיוחד שהעירה אותי לילה אחד. זה יכול לקרות גם לכם אם לא תענו לה.