מייסד תיאטרון מלנקי חוזר למקום שבו הפרינג' קורה באמת

בגיל 60 החליט איגור ברזין לחזור לשורשים האמיתיים שלו. אחרי שהקים את תיאטרון מלנקי בסוף שנות ה־90, העלה יותר מ־15 הצגות וזכה בפרסים רבים בהם פרס לנדאו, פרס רוזנבלום ופרסי הפרינג', הקשיב איש התיאטרון הוותיק למה שאמר לו המורה שלו ברוסיה: מבמאי בעל שיעור קומה יש לצפות לטפל בקלאסיקות. עד היום הוא עסק בעיקר בקלאסיקה רוסית ובמחזות שנוגעים במקורות היהודיים, אך בשלוש השנים הקרובות הוא מתכוון לתקוף מהזווית שלו כמה מהמחזות הגדולים של התיאטרון: "מקבת" השייקספירי, "אלקטרה" של סופוקלס, וכעת עולה בתיאטרון תמונע הגרסה שלו ל"מיזנטרופ" של מולייר על אציל צרפתי שמואס בחוקים החברתיים, שיחות הסלון והריכולים ויוצא בגפו למסע צלב מוסרי להילחם בשקר.

ב־2014 עזב ברזין את תיאטרון מלנקי והתרחק מעט מהפרינג' שבו עשה את מיטב שנותיו. לאחרונה הוא מלמד ומביים בבית צבי, בניסן נתיב ואף בתיאטרון החאן. "יש בארץ ריכוז של שחקנים מצוינים באופן מיוחד", הוא אומר, "הבנתי את זה כבר כשעליתי. ליהודים יש כנראה את הכישרון הזה. בכל מדינה יש שחקנים יהודים גדולים, יש אולי משהו בטבע שלנו, שאנחנו סקרנים במיוחד, וגם מאוד מוזיקליים. יש כרגע ברוסיה המון יהודים שחקנים וזמרים. בישראל יש רק שבעה תיאטרונים רפרטואריים וכמות התלמידים בבתי ספר למשחק לא פרופורציונלית לזה".

איגור ברזין (צילום: דין אהרוני רולנד)

עוד כתבות מעניינות:
מבקר המדינה בודק מה מסתיר משרד התרבות
דרקונים וזונות: כך ייראה העולם שאחרי מהפכת התרבות
ההצגות והיוצרים הכי נועזים בתיאטרון הישראלי

אולי זה בגלל מגפת הסלבריטאות?
"יכול להיות שזו גם הסיבה. מדובר בכ־200 תלמידים כל שנה. אולי הם לא חושבים על זה כי הם צעירים. זה מפתיע ומדהים אותי, כמה תשוקה ליצור".

יצאת לקריירת סולו והתרחקת מהפרינג'. למה חזרת?
"אף אחד בתיאטרון הרפרטוארי לא הסכים להעלות את 'המיזנטרופ' בתרגום הישן של אלתרמן, כפי שאני רציתי לעשות אותו. רציתי לעשות אותו הכי קרוב למקור, ובעברית זה אלתרמן. עבדתי במקביל עם שלושה תרגומים – לעברית, רוסית ואנגלית – והתרגום של אלתרמן פשוט מעולה. תשובות המנהלים הן בדרך כלל 'אין שחקנים שיכולים לבצע את זה ואין קהל שיכול לקבל את זה'".

אבל זו בסופו של דבר קומדיה.
"זו קומדיה מאוד מוזרה, גם בצרפת למחזה הזה יש גורל קשה, כי זו קומדיה שנופלת בין הכיסאות. הצרפתים מכנים את זה קומדיה עצובה. זה לא 'תעלולי סקפן', 'הקמצן' או 'החולה המדומה', אלא יותר מהסוג של 'טרטיף' או 'דון ז'ואן'. דברים כאלה באמת לא עושים כי זה לא כל כך מצחיק כמו שקהל רחב דורש".

מתוך "המיזנטרופ" (צילום: אולג יפסטפייב)

אז איך נגשת לעולם הזה של האצילים הנפוחים והצביעות החברתית, איך ניסית להביא את זה למציאות שלנו?
"כל הקאסט הם שחקנים ישראלים צעירים וההצגה היא עליהם. למעשה, מבלי שנאכיל את הקהל בכפית, זה על החיים שלהם, על החברה שלהם. הנושא של המחזה הוא הקונפליקט בין האישיות וההמון. יש אדם אחד שלא מקבל את השקר החברתי והוא אומר את זה בריש גלי, ויש לכך מחיר שאותו הוא נאלץ לשלם – הוא בסוף נשאר לבד. ברור שהעיבוד הזה הוא על מה שקורה כאן, בארץ".

ואיך זה מתבטא בבימוי?
"אלו בעצם שתי הצגות במחיר אחת. בהתחלה הקהל יושב על הבמה והשחקנים נמצאים איפה שהקהל. באמצע מעבירים את הקהל מבלי לעצור את ההצגה, והשחקנים עוברים לשחק בין הכיסאות שנותרו ריקים על הבמה. כלומר ההצגה מתחילה בסגנון קלאסי מובהק ואז עוברת למעין תיאטרון דוקומנטרי מצולם בלייב. המטרה הייתה להטמיע את המשקל האלכסנדרוני והפיוט המוליירי והאלתרמני בשפת השחקנים, כך שיישמע טבעי לאוזן הישראלית. בעיניי לחזור לשורשים הקלאסיים בפני קהל צעיר זה הפרינג' האמיתי".

עבדת לא מעט במקצועות הקרקס, זה בא לביטוי גם בהצגה הזו?
"זריקת האקסצנטריות שקיבלתי בקרקס תמיד איכשהו יוצאת בהצגות שלי ופה בוודאי, אפילו בתת מודע, כי זו בכל מקרה קומדיה".

אם העיבוד של המחזה נוגע למה שקורה בארץ, מה מבחינתך שיא הצביעות הישראלית?
"זו צביעות אוניברסלית, בטבע האדם. בא ניקח לדוגמא את התיאטרון – כשאתה מגיע לבכורה של הצגה לא מוצלחת בעיניך אתה בחיים לא תגיד את האמת ליוצרים, אתה תתפתל ותגיד 'זה היה מדהים! זה היה מעולה!'. הבעיה היא שאחר כך האנשים האלה יגיעו להצגה שלך. זה סוג של שקר שהוא כמו חוק, אם מישהו מידידיך כותב ספר ואתה מגיע להשקה, אתה לא יכול להגיד לו שהספר חרא, כי זה סוג של הסכם. במקרה הכי טוב אתה תשתוק, זה בדרך כלל מה שאני עושה, ואז מתחמק מהמקום עם חברים. כי פיזית, קשה לי לשקר. אבל זה בדיוק הסיפור, אתה צריך כל הזמן לשאת פנים. אפילו הפרה הקדושה של הפוליטיקלי קורקט – זה סוג של שקר, אתה לא יכול להגיד באמת מה אתה חושב כי הליברליזם גם הוא מכניס אותך למסגרת".

מתוך "המיזנטרופ" (צילום: אולג יפסטפייב)

← "המיזנטרופ", תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שני־שלישי (21.1־22.1) 20:00, 70 ש"ח