דברים מעניינים קורים על המסך שלכם בשבועיים האחרונים. מהדורות החדשות של ערוץ 12 וערוץ 13, אחרי שנים של שירות במערך התעמולה של בנימין נתניהו, החלו להשמיע לפתע קולות של התנגדות. השילוב המוחץ של מאות אלפים ברחובות, כלכלה מתרסקת, אינתיפאדה שלישית בפתח וגל של חקיקה פרסונלית מעודדת שחיתות היה כנראה קצת יותר מדי עבור המושכים בחוטים ומישהו, בבירור, לחץ על הברקס והתחיל לסובב את ההגה. במקביל, דווקא בחדשות של כאן 11 החלו להציג קו יותר ויותר נאמן למשטר. מהפך.

אבל לא צריך לדאוג, עמית סגל עדיין יכול לשבת בנחת על כס "הפרשן" ולקרוא לראש הממשלה שלא לציית ליועצת המשפטית לממשלה ולהפר את החוק או להטיף לסגירת כלי תקשורת, עודד בן עמי עדיין לא מתבייש לאמץ את נרטיב הפוגרומיסטים ולשאול האם קיבלו השראה בחווארה מהמחאה המנומסת בתל אביב שעשתה קומזיץ קטן בכביש ריק, וגם אם חלק מהפרשנים חופשיים יותר לאוורר ביקורת, מוקדם מאוד לחגוג תפנית ממשית בערוצים המסחריים אל עבר עיתונות חופשית יותר. עם זאת, ממה שקורה בכאן 11 דווקא כן צריך לדאוג.

אין דרך יפה לומר זאת: החתמתה של איילה חסון בכאן 11 היא יריקה בפרצופם של מאות אלפי אזרחים שקמו להגן על השידור הציבורי כשקואליציית העבריינים של נתניהו איימה לחסלו. האישה שהפכה את רשת 13 לסניף עודפים של ערוץ 14 חוזרת אל השידור הציבורי – אותו עזבה ב-2015 כמנהלת חטיבת החדשות לפני הקמת התאגיד, במקרה ששכחתם – ותביא איתה את קרקס השופרות הנודד שלה. מופע התעמולה האגרסיבי של חסון למען נתניהו, עכשיו על חשבון הציבור שנאבק למנוע את סגירת התאגיד. איזה ניצחון מתוק זה למכונת הרעל.

עד לשבועות האחרונים הצליחו בחטיבת החדשות של השידור הציבורי לשמור על באלאנס עדין וממלכתי, כשאת הזירה המדינית-ביטחונית מסקרת נבחרת נאה של אנשי תקשורת ימנים (זאב קם, מיכאל שמש, רועי שרון, עם גיבוי של קלמן ליבסקינד ועקיבא נוביק מהיציע ועוד). אבל הצבתה של חסון בפרונט והפיכתה לפנים של החדשות בשידור הציבורי, עם תוכנית יומית בשבע בערב ועל פי חלק מהדיווחים גם תוכנית יומית ברשת ב' וגם את המהדורה השבועית בשישי, היא פשיטת רגל מקצועית וערכית.

בברנז'ה התקשורתית הכתירו את המהלך כניצחון של מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז על רשת 13, שגנב מהמתחרים את הסטארית שלהם וסתם לממשלה את הפה במהלך אחד. זה אולי נכון בעולם שבו הגיוני שגוף ממשלתי יחתים עיתונאית כדי לפייס את הממשלה שרוצה לחסלו, או בעולם שבו שידור ציבורי נמדד ברייטינג שהוא מביא, אבל בעולם הדי נורמלי שחיינו בו עד לא מזמן אלה לא אמורים להיות שיקולים. העיתונות בכאן 11 ובשידור הציבורי בכלל צריכה להיות נטולת פניות וחופשיה משיקולי רייטינג. היא צריכה להיות עיתונות. איילה חסון מייצגת כפרסונה תקשורתית את כל מה שאסור שהשידור הציבורי יהיה.

אחרי שנים של דשדוש בקקופוניה המכוערת של "המטה המרכזי" ובדלות של "שישי" בערוץ 10, זרח כוכבה של חסון ברשת 13 כשהפכה לאחת הדוברות המרכזיות של הביביזם בתקשורת ולשחקנית מרכזית במערך התעמולה של נתניהו, כולל שלל "חשיפות" מהאזורים האפורים של הפייק ניוז שהפכו מיד לאמל"ח בידי סוכני הכאוס ברשתות ובאולפנים, תמיד תוך הבאת מידע חלקי ו/או לא מבוסס ממקורות מפוקפקים. החל ממושבי האסלות של גדעון סער ועד לקמפיין השקרי נגד נפתלי בנט, מהשימוש ביוסי כמיסה ועד הנטרול של אבי חימי, חסון היא הפצצה שלשכת ראש הממשלה משליכה כשיש צורך במסך עשן רועש וכבד. את הפצצה הזאת הכניסו עכשיו בכאן 11 לתוך הבית. נאחל להם בהצלחה. אבל בפעם הבאה שהם יקשקשו על חשיבות התקשורת החופשית יהיה קצת קשה להקשיב.

• ביקורת טלוויזיה
• כאן 11
• מחאת הדמוקרטיה
• רשת 13