העיר החנוקה: אכיפת הסגר בתל אביב היא אקט נקמה פוליטי

תמיד מדברים על מחוזות האבסורד כמטאפורה, אך ב-2021 מדובר במקום ממשי ומדינת ישראל כבשה אותו אתמול בצהריים כשראש הממשלה הכריז על "מדינה סגורה הרמטית" באיחור של שנה בלבד, רגע אחרי שהתלהב מכך ש"חוזרים לחיים", קצת אחרי שביקש שוב "להישאר בבתים", מעט אחרי שפקד עלינו "צאו לבלות", טיפה אחרי שהכריז שהקורונה עשויה להיות האסון הגדול בתולדות האנושות. נתניהו הוא ראש ממשלת האבסורד, ישראל היא אבסורדיסטן ותל אביב היא בירתה הנצחית.

זאת המציאות שתושבי מרכז תל אביב והצפון הישן חיים בה: החוק גמיש ומעורפל, התקנות משתנות על פי פרשנות השוטרים בשטח, האזרח תמיד אשם בעבירה עתידית שאולי יבצע

בעיר הבירה של אבסורדיסטן אסור לילדים ללכת לבית הספר, אסור לשבת עם חבר בכיכר, אסור לפרוש שמיכת פיקניק על החוף, אסור לפתוח חנויות לא חיוניות, ויש דברים שאסור סתם כי באותו הרגע התחשק לשוטר לאסור אותם. כך בשבת בשדרות רוטשילד, כשלשוטרים התחשק להודיע ליושבי הספסלים שמותר לצאת מהבית רק למטרות חיוניות – הנפצה חסרת כל קשר למציאות – וכך כששוטרים אוסרים באופן דרקוני וסלקטיבי על מכירת קפה בבתי עסק הממוקמים אסטרטגית ליד נקודות התקהלות אפשריות.

זאת המציאות שתושבי מרכז תל אביב והצפון הישן חיים בה: החוק גמיש ומעורפל, התקנות משתנות על פי פרשנות השוטרים בשטח, האזרח תמיד חשוד בעבירה עתידית שאולי יבצע, המשטרה בכל פינת רחוב, מחסומים רנדומליים ברחבי העיר, האכיפה אינטנסיבית ואגרסיבית יותר מכל מקום אחר בארץ. כיכר דיזנגוף היא הסמל שבחרו במשטרה ובתקשורת: שיתקתם אותה – שיתקתם את תל אביב. משאבי אכיפה רבים מושקעים ב"פעילות מניעה", כלומר, מניעת זכויות מהציבור מחשש שאולי בעתיד יקח חלק בהתקהלות. סביר כמו לאסור על הציבור לנהוג בכלי רכב מחשש לעבירת תנועה עתידית. ככה זה בתל אביב.

"ביבי, חנקת אותנו". מיצב בהפגנת בעלי העסקים בדרך יפו (צילום: אלכס אידלמן \ שאטרסטוק)

אנחנו רואים שזה לא ככה בכל מקום. אנחנו רואים את המשטרה מפחדת להתעמת עם ציבור שמסרב לציית לה. אנחנו רואים קציני משטרה בכירים שמנהלים מו"מ עם רבנים ומאשרים הפרות סגר בתמורה לאי-פגיעה בשוטרים. מה אמורים התל אביבים הצייתנים לחשוב כשהם רואים את כל זה? הם יכולים לחשוב על התחלואה הנמוכה יחסית בעיר ולברך את עצמם על תבונתם, אבל סביר יותר שהם חושבים על העסקים המרוסקים, הילדים המנותקים והחיים מלאי התרבות והכיף שהיו ואינם, על המחיר הכבד שקהילות תל אביביות משלמות על מחדלי הקורונה בזמן שהברדק בממשלה חוגג על קו דובאי-בני ברק.

בניגוד לסגר הראשון והשני אנשים מעדיפים למחות מהבית, היכן שיש פחות סיכוי ששוטר יעצור אותם לחקירה בעוון עבירה עתידית אפשרית. ובהחלט אפשר להתרגל לזה. אולי כבר התרגלנו אפילו

הלוואי שאפשר היה להניח שההחלטה להכביד את האכיפה על תל אביב הירוקה והצייתנית בעוד מוקדי תחלואה מתגלים כאזורים אוטונומיים בלתי משילים, היא כל דבר חוץ מנקמה פוליטית של השלטון המושחת במה שהוא מזהה כמעוז ההתנגדות לו. אין שום היגיון אחר שיכול להנחות את המדיניות החלמאית הזאת, שמחפשת את השקל מתחת לפנס, את הנגיף במרחבים פתוחים ואת "תמונת הניצחון" היכן שאין קרב.

אין כמו אכיפה סלקטיבית כדי לשבור את הציבור. מחסום משטרתי בטיילת, ינואר 2021 (צילום: ז'ק גואז\ גטי אימג'ס)

תל אביב מצייתת לסגר ומצייתת לאכיפה הסלקטיבית הדרקונית ומרכינה את ראשה עוד קצת עם כל מכה שניחתת עליה. הרחובות שוקעים לאט. מותר להפגין, אבל בניגוד לסגר הראשון והשני אנשים מעדיפים למחות מהבית, היכן שיש פחות סיכוי ששוטר יעצור אותם לחקירה בעוון עבירה עתידית אפשרית. ובהחלט אפשר להתרגל לזה. אולי כבר התרגלנו אפילו. על כל פנים, אין במערכת הפוליטית מי שיוביל התנגדות לפוליטיזציה של הסגר ומי שיניף את דגל המחאה ויסחוף אחריו את מאות אלפי המשתתפים במחאת בלפור לאורך 31 השבועות האחרונים, כך שאין אלא להסתגל למצב הפוסט-דמוקרטי החדש, שבו השלטון משתמש במחדלי הקורונה כנשק נגד מתנגדיו.

אווירת המחנק שירדה על העיר בסגר 3ב' היא תוצר של מדיניות. ניהול משבר הקורונה, ובעיקר הזנחת ענף התרבות ועסקי ההסעדה, חנקו את תל אביב וכעת תושביה נחנקים בבתים, הילדים נחנקים בזום, האוברדראפט נחנק בבנק וכולם מרחק נשימה מחנק באמבולנס כי אין מספיק מכונות הנשמה בבתי החולים. המשטרה תחת פיקודו של אמיר אוחנה מפקירה את שוטריה מול מפרי הסגר האלימים ואז שולחת אותם להתעמר באזרחים שומרי חוק. התקווה לשינוי פוליטי עמוק דעכה יחד עם הקריירה הפוליטית של בני גנץ. כיכר דיזנגוף, הסמל, אפורה ועצובה כמו כולנו. מרביתנו מוותרים על הזכות למחות נגד העוולות האלה, זו עובדה.

ובכל זאת, צריך לומר ורצוי לצעוק שמה שקורה כאן אינו סביר בשום קנה מידה ונע בין פרודיה גרוטסקית על כישלונות ומחדלים לבין הפרת אמונים פושעת בקנה מידה מסיבי נגד הציבור הרחב. הניסיון לשבור את תל אביב ואת רוחם של התל אביבים, להסית נגדם ולהסית אותם נגד החרדים במקביל, עשוי להצליח והוא כבר נושא פרי. המחיר שלו יהיה אמנם העמקת המשבר הכלכלי והשסעים החברתיים במדינה כולה, אבל למי אכפת מכל זה? לא לאף אחד באבסורדיסטן.