בדמוקרטיה שוטרים לא דופקים לך בדלת באחת בלילה. בתל אביב כן

בדמוקרטיה שוטרים לא דופקים לך בדלת ב-1:00 בלילה.
בדמוקרטיה לא מזמנים אזרח "לתת עדות" במשטרה בביקור פתע לילי.
בדמוקרטיה לא עוצרים אותך מבלי לומר מה עילת המעצר.
בדמוקרטיה לא גוררים אותך לתחנת המשטרה כשבקושי הספקת לשים מכנסיים קצרים וכפכפים.
בדמוקרטיה לא מחרימים לך את הטלפון ממש בפתח הבניין שלך, וכשאתה לא חשוד בשום עבירה.
בדמוקרטיה שוטרים לא מפחדים מאזרחים עם מצלמות ולא קוראים להם פרובוקטורים.
בדמוקרטיה לא מאיימים עליך, בתחנת המשטרה, שיפגעו גם בחבר שלך כי העז לצלם.
בדמוקרטיה לא מבצעים עליך חיפוש ולא שמים אותך בתא מעצר אם בסך הכל רוצים שתעזור לפתור פשע שלא קשור אליך.

אז איך כל זה קרה כאן בתל אביב ממש הלילה? פשוט: כי אנחנו כבר לא חיים בדמוקרטיה. כי מישהו דואג לפרק לנו אותה.

כנגד המפרק הראשי של הדמוקרטיה, בנימין נתניהו, כמו נגד כל דיקטטור אחר לפניו, קיים כלי אחד שהוכח כאפקטיבי במאה אחוז מהמקרים: נחישות. נחישות בלתי מתפשרת של האזרחים להיאבק על זכויותיהם. כשהוא שולח את שירותי הבטחון הפרטיים שלו לדפוק על דלתותינו באמצע הלילה, הוא שואף לחבל בדיוק בדבר הזה – בנחישות שלנו.

הוא מקווה להפחיד, להרתיע, להשתיק.
הוא טועה.
במקום להרתיע – הוא מדרבן.
במקום להפחיד – הוא מטעין באומץ.
במקום להשתיק – הוא גורם לנו לזעוק.

אנחנו רבים. נחושים.
ואנחנו ננצח.