המטרה: דיכוי ההתנגדות. האמצעי: אלימות שוטרים רעילה ומוטרפת

שנאה היא דבר מוזר. אפשר להריח את ריחה המתכתי, אפשר לחוש את העור המצטמרר בסביבתה, ואפשר לראות אותה בעיניהם של השונאים. מדובר ברגש מופשט לכאורה, אבל יש לו צורה, מרקם וטעם. כמעט וניתן לאחוז בה פיזית, אבל היא מתמוססת אל תוך העור ומשחירה את הלב. שנאה כמו זו שהייתה אתמול בעיניהם של היס"מניקים והמג"בניקים על נתיבי איילון החסומים – לא ראיתי מעולם.

בתקשורת הישראלית העלובה דיווחו על "עימותים קשים בין שוטרים ומפגינים", אבל מה שקרה אתמול בלילה בלב תל אביב נראה יותר כמו לינץ' שמבצעת מיליציה חמושה באזרחים לא-אלימים. הרשתות החברתיות מלאות היום בתיעודים של אלימות משטרתית מחרידה, פסיכוטית ובלתי חוקית בעליל, לצד אפס תיעודים של תקיפת שוטרים, כך ש"עימותים" לא היו שם. את מה שהיה שם ראינו בעבר במקומות ובזמנים אחרים: ניסיון דיכוי שלטוני של מחאה עממית באמצעות מכות רצח למפגינים.

הזינוק הדרמטי באלימות המשטרתית הוא מדיניות מכוונת מגבוה, ומטרתה להרתיע את המפגינים לא רק מחסימת האיילון, אלא מעצם ההשתתפות במחאה נגד ממשלת ההפיכה המשטרית. קל לטעות ולחשוב שהבעיה נעוצה בהצבתו של סוכן הכאוס איתמר בן גביר כממונה על המשטרה, אבל תמיד ידענו שבן גביר הוא אפס גדול ובכיין, ולכן הכתובת לתלונות היא וילה מאובטחת מסוימת בקיסריה, וילה שבה יושב האדם שמינה את העבריין תומך הטרור לתפקיד. ויש לו טריק חדש לדיכוי מחאות.

נתניהו ניסה הכל כדי לחסל את תנועת ההתנגדות האדירה שחוסמת בגופה את ההפיכה המשטרית כבר 30 שבועות, והשתמש בכל ארסנל הטריקים והשטיקים שלו. חצי שנה של הסתה בלתי פוסקת בכל ערוצי התעמולה העומדים לרשותו, ניסיונות אינספור לערער את הלגיטימיות של מובילי המחאה, ערימות מהבילות של שקרים והפצת תיאוריות קונספירציה הזויות – אבל כלום לא עובד לו יותר. ההתנגדות מתעצמת וחוצה מחנות פוליטיים, מעמדיים ועדתיים. דיכוי אלים זה כל מה שנשאר לו.

נתיבי איילון נחסמו על ידי מפגינים ופונו על ידי שוטרים עשרות רבות של פעמים בשנים האחרונות. זה מעולם לא נגמר באזרחים מדממים ומעולפים על הכביש. כי זאת לא הייתה המדיניות. אבל עכשיו זו המדיניות. כ-20 פצועים פונו אמש מהאיילון, רובם צעירים מאוד, רובם כתוצאה מהשתוללות שוטרים שבאו עם רצח בעיניים. חלקם נראו פשוט מאושרים על ההזדמנות שנפלה בחלקם לפרוק אגרסיות מורעלות על אזרחים חסרי מגן מהצד השני של המתרס הפוליטי.

אני כותב כבר יותר מעשור על אלימות משטרתית לא חוקית נגד חרדים, נגד ערבים, נגד אתיופים, נגד מתנחלים. ראיתי זוועות לא מעטות, אבל אף פעם לא ראיתי שוטרים נהנים מזה. עד אתמול. הם בעטו באזרחים אזוקים שישבו על הרצפה, הטיחו מפגינות בגדרות, חילקו אגרופים לפרצופים, גררו אנשים משערותיהם בסאדיזם מופגן. כשחולקו להם רימוני הלם ורימוני גז מדמיע אפשר היה להריח את ההתרגשות שלהם. הם רצו דם של אזרחים. והם הקיזו אותו.

לאורך 30 השבועות האחרונים הרבו מאות אלפי המפגינים לשיר "השוטרים אחים" מול כל ריכוז כוחות משטרתי, ומובילי המחאה לא הפסיקו להודות לכוחות המשטרה שמאפשרים את זכות ההפגנה כפי ששוטרים בדמוקרטיה אמורים לאפשר. מערך התעמולה של נתניהו ניסה מספר פעמים לטעון ש"המחאה אלימה", אבל למעט שימוש שקרי בתמונות ממחאות עבר אחרות זה היה מנותק מהמציאות מכדי לתפוס. אין כאן שום "עימות", כשצד אחד אוחז בכל הכוח ובלגיטימציה שלטונית להשתמש בו והצד השני בלתי אלים כאסטרטגיה ואידיאולוגיה.

מעבר להרתעתם של אזרחים וערעור זכות ההפגנה, מטרתה של מדיניות התפרעות היא גם לחלץ מהמפגינים תגובה אלימה, כדי לייצר עבור נתניהו את הפרופגנדה שתכבה את המחאה. חשוב מתמיד, לפיכך, להעביר למיליוני ישראלים את המסר: יש מי שכבר אוספים את העדויות ומזהים את העבריינים במדים. התיק הזה יישאר פתוח. אם מח"ש לא תטפל בהם בחומרה עכשיו, הם יטופלו בעתיד אחרי שדיקטטורת נתניהו תיפול. כל אחד מהשוטרים האלימים שצולמו אתמול ויצולמו בעתיד, יגיע למשפט צדק ואם צריך אז גם למאסר.

כדי שזה יקרה, ההתנגדות חייבת להישאר לא אלימה. כבר הבנו שבן גביר רוצה דם שמאלני, וחלק מהשוטרים רוצים בכך לא פחות ממנו, ורבבות הצעירים הנואשים שהצטרפו למחאה בשבועות האחרונים לא מפחדים להקריב את גופם למען הדמוקרטיה. זה מתכון לאסון, ועל האסון הזה נתניהו בונה עכשיו. הוא ירוויח ממנו והוא יהיה חתום עליו. הוא מהמר שכך הוא יעצור את ההתנגדות. הוא טועה מאוד.