"אמהות עובדות" מאווררת טאבו עצום, והיא גם מצחיקה לאללה

הרכש החדש של נטפליקס שם במרכז שלוש נשים שזה עתה ילדו, ומציף בעיות כמו דיכאון אחרי לידה וניתוק רגשי מהילדים. "אמהות עובדות" אינה מאסטרפיס, אבל היא חשובה בהחלט

"אמהות עובדות"
"אמהות עובדות"
10 במרץ 2019

שלוש נשים יושבות טופלס במעגל ומשוות את מצב הציצים שלהן פוסט־לידה והנקה. "הם אולי קצת חסרי אוויר אבל הם עוד לא ויתרו", אומרת אחת. "אני לא מתחילה לצלם פורנו בקרוב", בוחנת אחרת את השדיים שלה בתהייה. "יכול היה להיות יותר גרוע, נכון?". זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלות בגוף נשי שמוצג על המסך באופן לא מיני, ואמנם לינה דנהאם כבר הביאה ב"בנות" ייצוג של ציצים לא מושלמים, אבל הסצנה המתוארת, שפותחת את "אמהות עובדות" ("Workin Moms"), היא רק קצה הקרחון שעומד להתגלות בסדרה.

העונה הראשונה של הסדרה, אותה יצרה קתרין רייטמן שגם מככבת בה, נרכשה לאחרונה על ידי נטפליקס שעושה פה משהו ראוי לציון. במרכז "אמהות עובדות" ישנן שלוש אמהות העומדות מול התמודדויות שאינן מדוברות או נתפשות כשוליות, כמו דימוי גוף, ניתוק מהילדה ודיכאון אחרי לידה, ממנו סבלה רייטמן לאחר לידת בנה. לא היה לה קל למכור את הסדרה: רשת FX רכשה ואז ויתרה, אך לבסוף CBC גילתה עניין ואף חידשה אותה לשתי עונות נוספות. היתרון שנטפליקס מביאה לשולחן הוא אותו אחד ששימש אותה כשהצליחה לפרוץ את מחסום השפה הזרה אצל קהלים גדולים, עם סדרות בספרדית, צרפתית ואיטלקית שהפכו ללהיטים. הפעם יש לה הזדמנות להציף את הנושאים החשובים האלה, עם סדרה שהיא גם מצחיקה על אמת.

"אמהות עובדות"
"אמהות עובדות"

עוד כתבות מעניינות:
למה יש כל כך הרבה נשים מתות בטלוויזיה?
נטפליקס תעבד את "מאה שנים של בדידות" לסדרה
למה סדרות על מתחזים מזעזעות אותנו?

כל פרק נפתח במעגל אימהות שיושבות עם הפעוטות שלהן במעין קורס הדרכה בשם "אמא ואני". לא כולן שמחות באימהוּת: פרנקי (ג'ונו רינלדי), למשל, לא מפסיקה לפנטז על תרחישי אימה שמסתיימים במותה (או בעשרה ימים של מוות מוחי, ככה בשביל לקחת הפסקה). היא רוצה להיגאל מהצורך להיות אמא מתפקדת – מנסה להטביע את עצמה בתירוצים של "רק נחתי", ושולחת סימני אזהרה ללא הפסקה. היא לא מצליחה לחזור לעבודה שלה כמתווכת בתים, ובסופו של דבר (ספוילר!) מבינה שהיא חייבת לקבל עזרה. דיכאון אחרי לידה הוא אחד מהטאבואים הגדולים ביותר בחברה המערבית, והייצוגים שלו בטלוויזיה כמעט בלתי קיימים. החברה לא רוצה להכיר בכך שאמהוּת אינה הגילום המושלם של כל חלומותיה של כל אישה. במקום שיפוט, הסדרה מציעה אמפתיה והכלה, ואף דנה באפשרויות הטיפול.

בעולם של "אמהות עובדות" הילדים לא תמיד קדושים והסולידריות בין הנשים גדולה יותר. באחת הסצנות הן יושבות בחוץ ואוכלות בוריטו, ולידן עוברת אמא עם ילדה שצורחת ובוכה. אן (דניאל קיינד) צועקת לעברן: "תשתקי מפלצת, אמא שלך היא גאדאם מלאכית!". זו אמנם סיטואציה מצחיקה, אבל יש מאחוריה מאבק מתמיד של האמהות לאשרר את עצמן, להרגיש שהן עושות עבודה טובה למרות הכל.

עולם העבודה בסדרה מתואר כחסר תשתית או הבנה מינימלית של צרכיהן של נשים שזה עתה חזרו מחופשת לידה. למשל, כשדמותה של רייטמן חוזרת לעבוד, נאמר לה שתוכל לשאוב חלב במשרד שלה. רק שכל קירותיו עשויים זכוכית שקופה, והיא נאלצת לשאוב בשירותים תוך שהיא מנהלת שיחות עבודה בטלפון. ובעניין דומה: בראיון לפורבס סיפרה רייטמן כי 69 אחוז מהצוות בסדרה הם נשים – מספר גבוה בהרבה מהממוצע בסטים בתעשיית הטלוויזיה.

"אמהות עובדות" רחוקה מלהיות מאסטרפיס, והיא לא תכנס לספרי ההיסטוריה ככזו ששינתה את הכל. אך היא מספקת עוגן עבור אמהות־לא־מושלמות־אבל־מספיק־טובות, שהן למעשה כל האמהות. עם קצת עזרה מנטפליקס, המסר הזה יחלחל גם למי שטרם השתחררה מההפנמה הדכאנית וחשוב לא פחות, גם למחוסרי השחלות.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד