אמנית אחת בשבוע: התשוקה של שירלי ברבי ניצחה את הטאבו
היא חזרה בשאלה בגיל 17 והחלה ללמוד מחול רק בגיל 22, וכמו הרבה אוטו-דידקטים לפניה, שירלי ברבי מוכיחה התמצאות בחומר יותר מרוב מי שספגו אותו במוסדות אקדמיים. המופע המרשים שלה, Maitri, יוצג בפסטיבל "תחנות תרבות" במוצ"ש
כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל יש עבודות שעובדים בהן רק כי אוהבים ממש. מרבית הרקדנים שעובדים במחול עוסקים בזה מילדות, רוכשים יסודות של בלט כדי להקנות לגוף את האורך, הגמישות והחוסן הנדרשים, ולמרות זאת הרקדנים היותר מהפנטים שיצא לי לראות התחילו לרקוד בגיל מאוחר דווקא. אולי כי בערה בהם תחושה פתאומית של יעוד. דחף כביר לכבוש ולהוכיח. האופן בו רקדנים כאלה דוחפים את עצמם תמיד עורר בי הערצה, כאילו מוכיחים שאוטודידקט מצוי בחומר יותר ממי שצרך אותו במוסד אקדמאי. וכמו אצל סופר שבחירת המילים שלו יכולה להעיד על הנעשה בתוכו, אצל רקדן אפשר לראות במיידי, בטכניקה וביכולות, כמה רהוטה שפת המחול שלו. שירלי ברבי התחילה לרקוד בגיל יחסית מאוחר, והיא דוגמה מושלמת למה שאני מנסה לנסח כאן: השכלה יכולה לתמוך ולסייע אבל ההתמדה מנצחת הכל. היא הקריבה לא מעט עבור האומנות שלה וזה נשא פרי כי כשרואים אותה זזה זה נראה כאלו אלוהימה בעצמה נושפת בגבה.
"גדלתי בבית דתי לאבא חוזר בתשובה, צעיר, תאב חיים ואופטימי, ולאמא שומרת מסורת, טובת לב, בעלת מוסר עבודה גבוה וערכים ברורים כסלע", מספרת ברבי. "בגלל שהורי המאמינים לא העריכו את אמנות המחול, לא קיבלתי הכשרה בגיל צעיר. הייתה חוויית איסור, טאבו ותחושת החמצה וכאב גדולים סביב המחשבה על מחול, ובנערותי נקרעתי בין הרצון להיות בסדר, שומרת מצוות, לעשות מה ש'נכון' לפי כל מי שמסביבי , אל מול הצורך העז להכיר את עצמי, ובטח אל מול התשוקה האדירה לרקוד. בגיל 22, חמש שנים אחרי שחזרתי בשאלה ושלוש שנים אחרי שכבר יצאתי מהבית, ניתנה לי ההזדמנות. הצלחתי לקבל אודישן בסדנא בחיפה, אחרי ששנת הלימודים כבר החלה, והתקבלתי. תוך שבוע מרגע קבלת הבשורה החלטתי לעזוב את תל אביב לה קראתי בית ולהגשים את החלום. כך התחילה הקריירה שלי. עבודה סזיפית, במקום שמכיל 99 אחוז אנשים שיש להם פור של עשר שנים ומעלה לפחות, עבודת מלצרות, לימודים בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב תוך כדי, ימים של 20 שעות מחוץ לבית. ונבניתי. היסודות שלי נבנו".
כל אמנות – בצליל, בצבע, בתנועה – מספרת סיפור בעצם. טכניקה טובה משפרת ועוזרת לאמן לדייק את "הסיפור", אבל זה לא אבסולוטי. ככל שראה יותר בחייו, חווה יותר בחייו, התנסה יותר בחייו, הוא יביא איתו את החוויות שצבר ליצירה ועל ידי כך יעצים את כמות הרבדים מהם יוכל לטוות את "הסיפור", זו גיאומטריה בסיסית. הבחירה להיוולד או למות אינה בידינו, אבל כל מה שקורה בין לבין – דווקא כן. אישה שבחרה להסיר את האזיקים של "מה שמצופה ממנה'" הלכה באומץ נגד הזרם ונצמדה לחלום, רק מהאינרציה הפרספקטיבה שלה עשירה יותר. הנסיבות המיוחדות של חייה והבחירות הנבונות שהיא קיבלה ומקבלת בחיים זולגים לכל מה שהיא עושה. ולכן גם העבודות שלה יוצאות דופן ומסקרנות ממש. רואים את זה כששומעים את הלהט בו היא מדברת ובמה היא בוחרת לעסוק על אף המחיר.
"אמנות גדולה נוגעת באוניברסלי שבינינו. ואמנות גדולה עוד יותר נותנת מראה לטוב המשותף או לאחדות שבינינו כבני אדם וכהתגשמויות בעולם, עם העולם", היא אומרת. "אין אוניברסלי בלי לדבר על האישי ביותר. מחול הפך להיות הפרספקטיבה דרכה אני מבינה את העולם. דרך הגוף לנפש, ודרך הנפש לגוף. הגוף הוא התממשות הנפש בחומר. אפשר לראות עליו את הדפוסים והמחשבות הכי כמוסות שלנו. אפשר לראות דרכו את הלוגיקה שלנו, הרגשות שאנחנו מרגישים ואיך אנחנו מפרשים את העולם סביבנו. הכל זה תנועה. האנרגיה שאנחנו, זרם המחשבות הבלתי פוסק, הנשימה שלנו, התנועה האנושית, החייתית, הארצית, היקומית שרוחשת סביבנו. הכל נע, משתנה ומתהווה בו זמנית. בכל אחד יש ריקודיות מעצם היותו בעל גוף, בלי הבדלי נראות, היסטוריה, מוצא וגיל. המוח עושה עלינו טריקים. מקבע, עוצר מומנטום, סוגר אופציות. ברגע שתפיסת האופציות מתרחבת גם הגוף מסוגל. מחול זה דבר מדהים. קל לו להיות אוניברסלי, אין לו מחסום שפה. אין יותר מרגש מלדבר על המשותף בינינו כאנושות דרך הכלי הבסיסי ביותר של כולנו. זו אחת הסיבות שאני מתקנת אנשים שאומרים לי 'אני לא מבין מחול'. מחול מרגישים".
בימים אלה ממשיכה שירלי ברבי לפתח את המתודולוגיה הפילוסופית-תנועתית של הלהקה ומלמדת ב-BodyMind School (פרטים כאן) – מרחב עבור רקדנים ולא רקדנים לשכלל את יכולותיהם. בנוסף, היא מופיעה עם MOVEMENT EXHIBITION, הערב המלא של Barbie dance theatre, ועם Maitri, הדואט החדש. כמו כן, היא עובדת יחד עם גיא דגן על יצירה חדשה לפסטיבל "כלים שלובים" בצוותא בניהולו האומנותי של גיל אלון בנובמבר הקרוב. המופע הבא של Maitri יתקיים במוצ"ש, 10.9 20:00, בית פרסקו למחול ותרבות, כחלק מפסטיבל "תחנות תרבות". פרטים וכרטיסים כאן