אל תתנו לחמידות להטעות אתכם: העץ הזה הוא חתיכת בן זונה קשוח

כשסיימנו לצפות בכל חמשת הפרקים הקצרים של "אני גרוט" – אנתולוגית האנימציה של דיסני פלוס על גרוט מ"שומרי הגלקסיה" שנמשכת עשרים דקות בסך הכל – ביקשתי מבת הזוג שלי לכתוב את הביקורת במקומי באקט עצלני/נצלני כיאה לעץ. "אני לא יודעת למה חבר שלי אוהב כל כך את גרוט", היא כתבה. "כל פרק נמשך רק ארבע דקות על עציץ שהמשפט היחיד שהוא אומר זה 'אני גרוט'. יש קטעים מצחיקים, אבל בשביל זה צריך סדרה? אני לא בטוחה".

בת הזוג שלי לא חנונית כמוני, ולכן לא ראתה את כל סרטי מארוול. בטח לא את כל הסדרות, ועל קריאת הקומיקסים אין בכלל מה לדבר. ובכל זאת, מבלי לדעת, היא העלתה את השאלה הכי חשובה בנוגע לסדרה: האם אנחנו בכלל צריכים את הסדרה הזאת? ואני מודה קבל עם ועדה – אני מת על קיד גרוט, כנראה הדמות הכי כיפית ב-MCU, ומאמין שצריך עוד הרבה ממנו. אבל לא הכל שחור ולבן.

עד כה כל סדרה של מארוול הובילה לאירוע קולנועי מסוים: "וונדה-ויז'ן"  היתה פרולוג ל-"ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף"; לוקי הוא מבוא לסאגת המולטיוורס והקדמה ל-"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה"; "הפלקון וחייל החורף" היתה הכנה לסרט הבא של קפטן אמריקה וכן הלאה. כאן, מאחר ואין בסרטונים המון רבדים, לא ממש ברור אם מדובר במבוא או הקדמה לסרטים הבאים בסדרת סרטי "שומרי הגלקסיה", או סתם בזבוז זמן מבדר.

הסדרה עצמה מורכבת מחמישה פרקים אשר כל אחד מהם באורך של 4 דקות, ובכל פרק – גרוט עושה דבר די נורא או אכזרי, לפעמים בכוונה, לפעמים בטעות. באחד הפרקים, למשל, גרוט פוגש בגזע חייזרי שנקרא Grunds, יצורים קטנים וחמודים שפיתחו באופן מהיר מאד ציוויליזציה שלמה. גרוט משמיד את הציווילזציה הזאת. בפרק אחר הוא מפוצץ חללית כדי לייצר נצנצים לציור שלו. אין ספק, גרוט הוא חתיכת בן זונה חסר רחמים. 

למרות שגרוט עושה כמה דברים נוראיים, הוא עדיין מצליח להישאר חמוד. מזכיר לכם מישהו? נגיד, יצורים קטנים וצהובים שעושים דברים נוראיים? אולי בגלל זה הרגשתי תוך כדי הצפייה כאילו מנסים למכור לי צעצוע, אבל כמו שרוקט אומר לגרוט באחד מהרגעים בסדרה: אי אפשר לכעוס על גרוט. אם את אותם המעשים היה עושה אדם ללא חזות חמודה, היה קשה להתייחס אליו כאל "גיבור" ומרגיש שזאת גם הגישה של הסדרה. גרוט הוא לא בן אדם, הוא יצור חמוד וקטן שלא משנה מה הוא יעשה, זה יהיה בסדר.

אין בסדרה תפקידי אורח מרגשים, אין יותר מדי איסטר אגז. זה לא מה שהסדרה מנסה להיות, וזה קצת מצער. לא כי אני צריך איסטר אגז, אלא כי חשבתי שבסדרה שעוסקת בגרוט נקבל עליו קצת יותר רקע, על כוכב הבית שלו, על איך הוא שרד עד שפגש את רוקט, כל דבר. במקום זה, אנחנו מקבלים 4 דקות של סרט מצויר על גרוט עושה דברים נוראיים. זה משעשע, זה כיף ואני רוצה עוד מזה וכמה שיותר, אבל השאלה הגדולה שנשארתי איתה היא – למה הסדרה הזאת קיימת?

אולי זה ניסיון להראות שגרוט הוא שובב עם לב זהב ואולי זאת באמת הקדמה ל-"שומרי הגלקסיה 3". כל מה שאנחנו יודעים על הסרט השלישי על פושעי החלל שהופכים לגיבורים זה שהוא יכלול את אדם וורלוק, ושחברי הקבוצה יצטרכו להציל מישהו משלהם. אולי גרוט הוא הדמות שצריך להציל, ואולי בסך הכל מדובר בפרסומת כדי שילדים יקנו יותר צעצועים של גרוט. כנראה שזה קצת מזה וקצת מזה. 

הסדרה של גרוט היא לא הכרחית להמשך היקום הקולנועי של מארוול, באופן חד משמעי, אבל מי אמר שכל סדרה צריכה להיות קשורה באופן ישיר לתהליכים שמתרחשים ב-MCU? זאת סדרה משעשעת שמעבירה 20 דקות בכיף ומציגה סיפורים קצרצרים לדמות שאומרת רק שלוש מילים. זאת גם לא הפעם האחרונה שנראה אותו בזמן הקרוב, שכן הוא יחזור בספיישל חג המולד של "שומרי הגלקסיה" וכמו כן בסרט השלישי בסדרה, "שומרי הגלקסיה חלק 3". אחרי סיום הצפייה בסדרה הרגשתי קצת כמו רוקט בפרק האחרון – זה לא מה שציפיתי לו, אבל אני לא יכול לכעוס על גרוט

כל הפרקים של "אני גרוט" זמינים עכשיו בדיסני פלוס