פרסי האוכל 2018: המסעדה האסייתית הטובה בתל אביב

הישראלים מתים על אוכל אסייתי, אבל אסייתי אמיתי, כזה שמעניין, מקורי ומזכיר את ארצות המקור, דווקא די קשה למצוא אצלנו. בכל זאת, כמה וכמה מסעדות מצטיינות בקטגוריה הזו, בעיקר אלו שמנסות להתמקד במטבח אסייתי אחד ולא ביבשת העצומה והמגוונת כולה, ואלו המועמדות.

בית תאילנדי

המסעדה הוותיקה בבוגרשוב הייתה ידועה בהתחלה בתור ״מסעדה של שפים״, זה קרה הרבה לפני שהיא הפכה לאחת המסעדות הכי עמוסות בעיר. ההצלחה הגיעה תוך פיצוח מדויק של הקהל: תיירים ומקומיים שמחפשים חומרי גלם ומנות, כמה שיותר דומות למקור, אבל בגודל מערבי שלא ידרוש מהם יותר מדי החלטות, כי גם ככה קשה להתמצא במרחבי התפריט הענק. מוסד.

בית תאילנדי. צילום: אנטולי מיכאלו

התאילנדית בסמטת סיני

התאילנדית בסמטת סיני היא מסעדה גדולה עם מחירים נוחים ועיצוב חצי מלוטש, חצי מלוכלך. הקהל הוא ערבוב של היפסטרים מעודכנים וקהל בוגר יותר, וכולם מתענגים על הקוקטיילים האקזוטיים שהמקום מציע. המבחר לטבעונים גדול, ומרבית המנות בטווח המחירים 36־68 ש"ח, מה שבהחלט הופך את המקום לאופציה ראויה לבליינים במאנץ', בייחוד כשהמנות הללו מגיעות לצד בירה סינגה תאילנדית מהחבית ומוזיקה פאנקית תאילנדית. רק תיזהרו, כי חריף פה!

האחים גרוס שפתחו יחד את התאילנדית בסמטת סיני (צילום: אפיק גבאי)

טופולופומפו

האסייתית היוקרתית (והיקרה) של אבי קונפורטי היא מסעדות מהסוג שהיינו שמחים שיהיו לנו הרבה יותר מהן. נכון שהתיאורים בתפריט, כמו גם העיצוב, קצת מוגזמים לעיתים, קונפורטי כמו קונפורטי מצליח לחדש וליצור טעמים מיוחדים שאפשר לאכול רק אצלו. לא תמיד אותנטי או זהה למקור, אבל תמיד טעים, מיוחד ומפתיע.

טופולופומפו. צילום: יח"צ

יא פאן

האחות הצעירה של טאיזו הבוגרת יותר היא אחד המקומות הסקסיים והכיפיים בעיר, במיוחד אם אתם יושבים על הבר. המסעדה היפנית של יובל בן נריה מצליחה ללכת על הקו הדק שבין נאמנות למקור והכרת טעמים חדשים לקהל הישראלי, לבין קריצה מקומית או לכיוון אמריקה. הבר הגדול והארוך, תפריט הסאקה, הקוקטיילים והמנות שכיף לחלוק הופכות את יא פאן לא רק לביסטרו יפני כפי שהיא מוגדרת, אלא גם לבר אוכל מעולה.

צלחת סשימי ביא פאן. צילום: יפית שמחה

יאקימונו 

בעיני רבים יאקימונו היא היפנית הטובה בישראל, ובמידה רבה של צדק. ליאקימונו ברוטשילד יש האפיל הנכון שאמור לאפוף מסעדת עילית: חלל גדול, קר ושקט, ובקומה השנייה חדר וי.איי.פי המשקיף על אוסף יינות מרשים. התפריט מציע מגוון סגנונות יפניים: יקיטורי, ראמן וטפניאקי. הדגים ופירות הים הטריים ואמני הסושי היפנים שאמונים על הטיפול בהם מבטיחים חוויית סושי מן המעלה הראשונה, בוודאי ביחס לכל הסושיות העממיות שצצו אצלנו בשנים האחרונות.

Nigiri Special ביאקימונו. צילום: מיטל סלומון

מונאר

"מסעדות הודיות בתל אביב תמיד עושות איזו גרסה מרוככת של הודו – פחות חריפה, פחות מורכבת, פחות מאתגרת. בהודו ארוחה ראשונה למערבי היא סוג של הלם. אני הרגשתי את האוכל הזה פוגע לי בקודקוד הגולגולת. זה בדיוק האוכל שאני רוצה להגיש כאן. לא אוכל בהשראה הודית ולא גרסה מעודנת, אלא אוכל כזה שמכה בך", הכריז ענר הרקוב, שהיה במשך שבע שנים השף של קייטרינג רן שמואלי. לפני שנה הוא חבר לתמיר מיכאלי, שהיה איש הרכש של שמואלי, כדי לפתוח את מונאר – דאהבה פרועה שתיתן ביטוי לדרום הודו ונקראת על שם עיר שבה הגיע הרקוב להארה שזה בדיוק סוג האוכל שהוא רוצה לבשל.

מונאר. צילום אנטולי מיכאלו

ניטן תאי

 התאילנדית המלכותית שברחוב הארבעה ניסתה, עם פתיחתה, להביא צד של המטבח התאי שפחות מוכר בישראל וספגה ביקורות מעורבות, למרות ואולי בגלל ההשקעה הניכרת בעיצוב ובשירות. מאז הם הספיקו להחליף שף ולהביא את שחף שבתאי להנהיג את המטבח ומאז, אנחנו אוהבים אותה יותר ויותר.

סלט פאפאיה של ניטן תאי. עכשיו גם בכרמל

Tyo 

למרות ריבוי מסעדות הסושי בישראל, עדיין די קשה למצוא פה סושי טוב באמת. ב-TYO הדגש הוא אמנם על חווית אירוח יוקרתית, אלכוהול ובילוי, אבל שף יאמה סאן מכין פה גם סושי רציני ובוגר, לצד מנות יפניות נוספות ומוכרות פחות. יש פה אפילו קופסאות בנטו ממש כמו ביפן, והמחירים אמנם גבוהים, אבל גם הדגים איכותיים בהתאם.

TYO. צילום: אנטולי מיכאלו