"הייתי שמח לראות יותר משפחות ויותר נשים בכדורגל"

כמה זמן קיים הפרלה?
"15 שנה עוד מעט. יש לי חבר שפתח בזמנו את פלורנטין 10 והייתי יושב אצלו. את הפינה שמולו הגדירו כפינה מקוללת – התחלפו כאן עסקים כל כמה חודשים. בשלב מסוים ראיתי שלט על הוויטרינה, 'דרושות מלצריות', אבל המקום נראה סגור. התקשרתי למספר ואחרי משא ומתן די מהיר נכנסנו פה לעניינים. התחלתי עם שותפים, אבל אני לבד זה עשר שנים כי הבנו שזה לא כלכלי והחלטנו שכל אחד ילך לדרכו".

הבר שלך מזוהה מאוד עם אוהדי מכבי, זה תמיד היה ככה?
"זה אף פעם לא היה בקטע של יד מכוונת. אני הולך לכדורגל כבר 35 שנה, ובאופן רגיל היינו יושבים בפרלה עם חברים לפני משחק ואחרי זה הולכים לבלומפילד. עם הזמן זה הלך והתפתח, וכשנכנסו הרשתות החברתיות אנשים כתבו בכל מיני פורומים שנפגשים אצלנו ונהייתה זהות כזאת. אני גאה מאוד בזה. פרלה הוא בר שאוהב ומכבד ספורט. אנחנו אוהבים מאוד את הסצנה הזאת, שאפשר להפוך אותה למשהו מהמם, שידברו עליו כמו על פסטיבל ג'אז בניו אורלינס. אפשר להגיד שזה ברברי – האוהדים ירצו תמיד ללכת לשתות בירה לפני שנכנסים למגרש, זה חלק מכל החוויה, ופה יש גם לעירייה וגם למשטרה אחריות לקחת את הדבר הזה ולסדר אותו. אני לא אוהב את העובדה שחוסמים כבישים ושאנשים מתלוננים על חוסר סדר. אני כן אוהב ששרים ושמחים וחוגגים ועושים אווירה. בכל זאת אנחנו חיים בעיר שיש בה כל יום אירוע, תמיד בונים, סוגרים כבישים, רכבת קלה. תל אביב היא עיר רועשת, זה המצב, ואני בחרתי לחיות ככה, עוברים לי אוטובוסים בתוך הבית".

>> תושבי פלורנטין מתלוננים: אוהדי מכבי ממררים לנו את החיים

יש מקום אצלך גם לאוהדי הפועל?
"בטח. אתה חייב יריב שאתה נהנה לנצח אותו הכי הרבה ואתה מפחד להפסיד לו הכי הרבה, אחרת אין טעם. האהדה שלי לכדורגל ולספורט באה ממקום נקי ופשוט מאוד. במגרש אתה יכול לפרוק את כל האמוציות, אין לזה קשר לאלימות פיזית. זה מפגש חברתי משותף של אנשים שהולכים למסיבה טובה ביחד. יש כל כך הרבה משימות במהלך היום – ילדים, עסק. לרובנו מתחשק פשוט לעצור ולתת צרחה ולהמשיך הלאה, ובבלומפילד הכל קורה. אם שחקן מפספס כדור אתה יכול לשאוג עליו, זה לא אישי, הוא לא יודע שצרחת עליו. אני מעדיף את הרעל על המגרש מאשר על הכביש. יכול להיות שחלק מתבלבלים וזה עובר את הגבול ואת זה אני לא מוכן לקבל, אבל ברוב המקרים היו לי אפס תקלות עם אוהדים. הייתי שמח לראות יותר משפחות ויותר נשים בכדורגל. אנחנו עוד מעט משיקים מהלך שפונה גם לאוהדות מכבי ולאוהדות כדורגל בכלל, שלוקח מילים משירים מוכרים של אוהדים ומכוון אותן לקהל הנשי. אנחנו צריכים לדאוג שכל מי שמעניין אותו לראות כדורגל, שתהיה לו פלטפורמה לבוא ולנסות".

אתה משחק כדורגל בעצמך?
"לאחרונה הקמתי מיזם של אימוני כדורגל מקצועיים לבוגרים, כלומר לאנשים כמוני שהפסיקו להתאמן כי הם לא אוהבים לעשות שום ספורט אבל חולים על כדורגל. זה קדוש בעיניי – להרים אנשים מהספה. לפני חמש שנים שברתי את הרגל. הייתי משחק כדורגל בשכונה כל החיים פעמיים בשבוע, זה היה הפסיכיאטר שלי, והרופא אמר לי הגעת לגיל 40, תעצור, תמצא ספורט אחר שמתאים לך. אבל אני אוהב כדורגל, מה לעשות. באחד האימונים לקחתי את הבן שלי ואמרתי – רגע, אני יכול לעשות חימום ולרוץ בין קונוסים, לבעוט והכל. התקשרתי לחבר שהוא מאמן במחלקת הנוער של מכבי ואמרתי לו: בוא תעשה אימון לכמה חבר׳ה, נשלם לך, נשכיר את המגרש. הייתה התלהבות מיידית, האימונים התמלאו, נפתחה עוד קבוצה. אנחנו מתאמנים פעמיים בשבוע בקרית שלום. אני רוצה לחבר את הפרלה לעניין הזה, ולהציע ללקוחות לבוא להשתתף. יש הרבה אנשים שרוצים לחיות את החלום של להתאמן בכדורגל. שליש מהאימון מוקדש למתיחות ושרירי ליבה, זה פשוט אימון ספורטיבי".

מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"זמינות, לא משנה של מה. בתל אביב יש הכל מהכל כל הזמן. מהצד שנותן שירות אני יודע להעריך את זה כפליים. לא משנה מתי תוציא את הראש מהחלון או תצא מהבית, יהיה לך לאן ללכת".