הרס, ביצים ושירי אונס: תושבי פלורנטין חסרי אונים מול אוהדי מכבי

יום שבת, 12:15. בעוד כמה שעות ישרוק השופט בבלומפילד ויינתן האות לפתיחת המשחק בין מכבי תל אביב לסקציה נס ציונה. שכונת פלורנטין מצויה בשלבי נמנום מתקדמים ורחובותיה שקטים. במלבייה שבשדרות וושינגטון מפטפטים בניחותא צעירים שרק הקיצו ובתי הקפה המועטים שפתוחים בשבת מצויים בתפוסה חלקית. ייתכן שהאוויר הקריר משאיר את התושבים בבתיהם, או שמא הם טרם התעוררו לאחר ליל בילוי אינטנסיבי. אולם מחוץ לפרלה, הבר הוותיק שבפינת הרחובות ויטל ופלורנטין, העניינים מעט שונים.

בפאה החיצונית של המבנה מצטופפת חבורה של צעירים בגיל תיכון, לבושים כולם בחולצה זהה של נייקי שבחזיתה שלושה פסים בלבן-צהוב-כחול ולוגמים בירה מבקבוקי זכוכית. על המדרגות של חומוס בית לחם הסגור יושבים שני בחורים קצוצי שיער. אני ניגשת אליהם. "אהלן, מה שלומכם? אני עושה כתבה על…". הם לא מאפשרים לי לגמור את המשפט ויציבתם הופכת נוקשה. "לכי מפה!", צועק המבוגר מביניהם, "לכי!". גבר שיכור בשרוואל מטונף המחזיק בידו שקית ניילון שחורה מטייל על הכביש וקורא "מכבי!", משחרר מכמה מהבחורים שאגות עידוד רמות.

"שכנים רבו עם האוהדים, ואלה החלו לזרוק בקבוקי זכוכית לעבר המרפסות, לאיים ולהיכנס לתוך הבניינים. הם חסמו את הכבישים וקפצו על רכב שעבר בצומת"

12:30. קבוצות נוספות של צעירים זורמות אל הפינה. "הנה אבי נעלבי הגדול מכולם!", צועק נער נמוך אל עבר חבורה מתקרבת, שבניה חבושים כולם כובעי טמבל משובצים בכחול וצהוב. לעתים חוצים את הרחוב בחשש כמה תיירים, מהארץ ומהעולם, והאוהדים מפנים להם את הדרך באי רצון מופגן.

12:45. עוד ועוד אוהדים גודשים את המדרכות ברדיוס הזעיר שסביב הפרלה, מתנועעים אנה ואנה בחוסר שקט. את פנים המקום מאכלסת אוכלוסייה בוגרת ומיושבת בהרבה. "מי שבחוץ אלה חבר'ה צעירים שקונים שתייה בקיוסקים ולא נכנסים. הרחקתי אותם קודם, אבל הם חוזרים", מספר ארז, בעל הבית. "אין לי מה לעשות עם זה, פשוט הבר מזוהה עם מכבי. יש בבר סצנת ספורט, לפני אוהדי מכבי ולפני הכל. יצא שאני אוהד מכבי מבטן ומלידה וגם בגלגול הקודם של בלומפילד היינו מארחים את אוהדי הקבוצה. זה קרה בצורה אורגנית. אני תמיד בקשר עם המשטרה והעירייה, בעיקר לפני משחקים רגישים. אני יכול לשלוט בסדר בתוך הפרלה, אבל אין לי שליטה במרחב הציבורי. אני תמיד בעד שקט, שלא יהיה ברדק. וכל עוד זה עובד יפה זה סבבה, ואם לא, אני חותך את זה מהר".

ארז מתייחס לתקרית שהתרחשה במוצאי שבת לפני כשבועיים, במהלך משחק בין מכבי תל אביב למכבי נתניה, שהתחילה להמאיס את השבתות הללו על תושבי השכונה. "אני גרה באזור עם הכי הרבה ברים ומסעדות באזור, תמיד רועש וחי שם", מספרת הדס גוילי שמתגוררת מזה ארבע שנים בפינת הרחובות של פלורנטין-ויטל. "אבל הרעש בימים של משחקים הוא כאילו יש לי הפגנה מתחת לחלון. שירים גזעניים, שירים על אונס, תיפוף על תמרורים ורכבים. השבוע זה הסלים כששכנים רבו עם האוהדים, ואלה החלו לזרוק בקבוקי זכוכית לעבר המרפסות, לאיים ולהיכנס לתוך הבניינים. הם חסמו את הכבישים וקפצו על רכב שעבר בצומת".

"אוהדי מכבי הם בהמות. מתנהגים כאילו השכונה בבעלותם, כאילו הם לא מוקפים בבנייני מגורים, ופשוט עושים טרור – נפצים, שירי הסתה לגזעות, אונס ורצח. טינופת אנושית מהסוג הגרוע ביותר"

מאז הושלם השיפוץ המסיבי של האצטדיון, שכלל הכפלה של מספר המושבים, שבו אוהדי מכבי לביתם ברעש וצלצולים. תושבי שכונת פלורנטין מספרים על מצוקת חניה, רעש בלתי נסבל והפרעות של הסדר הציבורי להם גורמים האוהדים.

"הפסקתי להשתמש ברכב שלי בימים של משחק אחרי שנתקעתי שעה וארבעים דקות בחיפוש חניה", אומרת גוילי. "בדרך כלל בשבת אנחנו נוסעים מחוץ לעיר, לבקר את המשפחה, אבל מאז שהחלו המשחקים אנחנו חייבים לחזור מוקדם לעיר". תום, תושב נוסף של השכונה, נוקט בשפה חריפה יותר: "אוהדי מכבי הם בהמות. מתקבצים כנחיל בפינת הרחובות ויטל ופלורנטין, מתלהמים על עוברי אורח, חוסמים כבישים, חלקם הגדול עם בירה ביד שקנו בפרלה ומתנהגים כאילו השכונה בבעלותם, כאילו הם לא מוקפים בבנייני מגורים, ופשוט עושים טרור – נפצים, שירי הסתה לגזעות, אונס ורצח. טינופת אנושית מהסוג הגרוע ביותר. בכל ערב של משחק, לפחות שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה, הם מתחילים לטפטף לאזור הפרלה. תוך שעה הם כבר מונים עשרות או מאות ואז מתחיל הבלאגן. זה לרוב נמשך עד שהם מתפזרים מרצון בסמוך לתחילת המשחק או שמפזרים אותם בכוח".

מספר המושבים הוכפל, וכך גם הסבל של תושבי פלורנטין. בלומפילד המחודש (צילום: ברק ברניקר)

13:00. הצעירים שפזורים על רחוב ויטל מנסים להנהיג מקהלה של שירי אוהדים. "רק אני קובע פה, רק אני קובע פה", הם מרעימים בקולם, על בסיס המלודיה העממית של אלון אולארצ'יק בשיר "בן בסט", ו"שימותו כל האדומים". הזמרה דועכת מהר מאוד מפאת חוסר שיתוף פעולה גורף מצד יתר הנוכחים. "זרוק ביצים היום, תהיה גבר", צועק בחור עם שפם בר מצווה ומביט מעלה אל אחת המרפסות שפונות לרחוב פלורנטין. "בשבת של המשחק מול נתניה באמת זרקו ביצים על אוהדים", אומר ארז. "יצאתי לרחוב וניסיתי להבין מה קרה, והטענה היתה ששכן זרק והם זרקו בחזרה. לי אין סבלנות להתנהגויות כאלה, וזה פחות משנה מי התחיל. הוויטרינה שלי גם חטפה ביצה, אבל מנסיון עבר ידעתי שצריך לתת לזה לעבור. היתה נוכחות מלאה של משטרה כל הזמן ואני לא אקח את החוק לידיים. דאגתי לסדר בתוך הבר, ביקשתי מהבחור שניגן שירי אוהדים להנמיך את המוזיקה. לא היתה תחושה של אלימות באוויר או סכנה".

"צפרתי להם שיזוזו ובתגובה הם התחילו לצעוק ולשיר, להקיף את האוטו שלי ולדפוק על הגג והחלונות"

התושבים האחרים, לעומת זאת, לא שאבו ביטחון רב מהנוכחות המשטרתית באזור. "ניידות עברו שם, נסעו וחזרו, ולא נראה שזה הפריע לאוהדים", אומרת גוילי, ותום מספר: "הייתי בבית כל היום וזה היה בלתי נסבל ברמות קשות. התקשרתי למשטרה והם אמרו שהם כבר שלחו ניידות וחשבו שפיזרו אותם, מה שכמובן היה רחוק מאוד מהאמת. הם שולחים ניידת לעשות טיפול קוסמטי של חצי שעה, האוהדים או לא שמים זין או נרגעים לכמה דקות, ואז כשהשוטרים מתפזרים הם מיד חוזרים לעשות בלגן. רק לאחר שהמון תושבים התקשרו והציפו את המשטרה בפניות הם שלחו מספר גדול יותר של שוטרים וניידות ופיזרו את האוהדים. בסך הכל בערך שלוש שעות של טרור".

שני גולד שהתה ברכבה באותה שבת, קצת לפני תחילת המשחק. "בצומת של ויטל ופלורנטין היה גדוד של אוהדים. יכולתי לשמוע את הרעש ואת השירים שהם שרים אפילו שעה לפני כן. צפרתי להם שיזוזו ובתגובה הם התחילו לצעוק ולשיר, להקיף את האוטו שלי ולדפוק על הגג והחלונות. פתחתי חלונות וצעקתי שיזוזו. זה לא עזר עד שהגיעו כמה אנשים ופינו לי את הדרך", היא מספרת.

13:15. ניידת משטרה משייטת לאיטה על רחוב פלורנטין. האוהדים קופצים סביבה וצווחים "פייייייייייי". חבורת צהובים נוספת מתקרבת למקום. "עוז, אתה סתם מניאק, אני אומר לך מעכשיו, אין בך כלום יא שמן. ואתה, בלונדי, אל תפתח ת'פה בכלל!", צועק אליהם שפם הבר מצווה ומרים את ידו באיום. כמה בקבוקי זכוכית ריקים מצלצלים בשעה שהם מתגלגלים על פני המדרכות. מכונית חבוטה חונה בקרבת מקום, ממנה יוצא גבר בגיל העמידה, פותח את הבגאז' ואת ארבע הדלתות ומשמיע שירי אוהדים בווליום גבוה.

"בדרך חזרה מהמשחק האוהדים התפרעו. עשרות נסעו על קורקינטים מתחת לבית שלי בנחלת בנימין, צרחו וקיללו"

13:30. נערה נמוכה מאוד, לבושה שחורים ומכוסה בכובע מצחייה ומשקפי שמש כהים, חוצה את הכביש לכיווני. "את מצלמת אותנו?", היא שואלת בתוקפנות, "כי את עומדת פה עם הטלפון כבר מלא זמן". "מותר לי לעמוד כאן", אני משיבה לה ומנסה להפיק מבט תקיף. היא שבה לעמוד עם חבריה, שמפעם לפעם נועצים בי את עיניהם בעוינות.

13:45. חבורות הנערים מתחילות לנוע בשאון לכיוון האצטדיון, וברחוב נותרים רק יושבי הפרלה שממשיכים לשוחח ביניהם ולשתות בירה מכוסות פלסטיק. למקום נכנס גבר האוחז בידה של ילדתו הקטנה, בת כחמש, לבושה צהוב מכף רגל ועד ראש. האווירה נרגעת והשקט שב למקומו. "אני שמעתי שמי שזרק את הביצים לרחוב היה בכלל אוהד הפועל", אומר לי יובל, מכביסט מהוד השרון שלא מפספס אף משחק, "אבל לא כל האוהדים כאלה, והיום זה משחק קטן, לא אמור להיות בלאגן".

המשחק אמנם קטן, אבל מכבי, שציפתה לניצחון גורף, חטפה גול מנס ציונה וסיימה בתיקו. "בדרך חזרה מהמשחק האוהדים התפרעו. עשרות נסעו על קורקינטים מתחת לבית שלי בנחלת בנימין, צרחו וקיללו", מספר אורי בן יוסף, תושב שוק לוינסקי.

"מה לעשות", אומר ארז, "למכבי היו 11 אלף מנויים לפני ארבע שנים והיום יש 22 אלף – פי שניים מהאנשים מגיעים לאזור לפני משחקים, וזה לא רק מכבי – מארחים פה אוהדים מכל הקבוצות. אם יש בעיה, זה קשור לאוהדי ספורט בכלל, אוהדי מכבי לא אלימים יותר מאוהדי חיפה או הפועל, ההבדל הוא בכמויות. צריך לכבד את הסצנה ולעשות מזה משהו מגניב במקום להתבאס. הפרלה יכול להכיל 50 איש בלחץ, ולכן התנועה הולכת לרחוב, וכאן צריכים לתת את הדעת ולמצוא סידור לאוהדים האלה. הפתרון הכי נכון זה פאן-זון – להוציא את הסצנה הרועשת והבועטת מחוץ לאזורים של כבישים. אני באופן אישי משנה את כל הסידור של המקום בערבים האלה, לא מגיש זכוכית כדי שלא יהיו זכוכיות ברחוב ומפחית את הסיכונים מהצד שלי. זה עוזר לכולם. בלומפילד זה מוסד תרבותי, הוא מחיה את האזור".

בעיריית תל אביב-יפו מוסרים כי "לא התקבלו בעירייה תלונות תושבים מפלורנטין בגין רעש או הפרות סדר של אוהדים המגיעים למשחקים בבלומפילד. במוקד התקבלו מספר תלונות על רעש הנובע מהאצטדיון עצמו בעיקר בשל קריאות הכרוז, אולם הדבר תואם את המתאפשר בחוק הרעש בשעות המשחקים".