ככה פשוט: המסעדה הזאת צריכה להיות הלהיט הבא של דרום תל אביב

דווקא בגלל שהשורה התחתונה לגמרי עומדת להיות חיובית, חייבים להתחיל ברושם הראשוני המזעזע. אז בואו נדבר על השם. ארטל פורמל? באמת? זה כאילו מישהו ישב עם רשימת "עשרת השמות הגרועים בהיסטוריה", חשב לעצמו "היי, אני יכול להכנס למועדון הזה בקלות", ואז הוכיח שהוא צודק. ותחסכו ממני את ההסבר הרשמי (ארטל זה קולקטיב פועלים והמסעדה עובדת בבוקר ובצהרים כמסעדת פועלים ובערב היא יותר פורמלית, אז היא גם וגם) כי זה רק יגרום לגלגול עיניים לא רצוני נוסף. ונראה שאפילו בארטל פורמל עצמם מבינים את זה כבר, כי הנה, בחוץ על השלט כתוב רק A/F. מ.ש.ל.

ראיתם פעם מסעדת פועלים כזאת? ארטל פורמל (צילום: נועם פריסמן)

מצד שני, ברגע שנכנסים בדלת, דברים מתחילים להשתפר משמעותית. יש משהו מאוד נעים בעיצוב של א"פ (נשברתי סופית). אולי זה החלל שמצליח גם להיות אינטימי אבל גם, באותו הזמן, מספיק נעים ומרווח כדי שלא תרגיש שאתה תאום סיאמי שמחובר בעל כורחו לבחורה בשולחן שליד. אולי אלו גופי התאורה העדינים. או המפות שנראות כמו מגבות מטבח גדולות ששכחו לגהץ שמכסות את השולחן באלגנטיות מרושלת. בכל מקרה, זה עובד, זה נעים וזה בעיקר עושה תיאבון.

>> מדריך התיירים הגדול בעולם טוען שזו המסעדה מס' 1 בתל אביב. מדריך התיירים טועה
>> יש פה כל מה שהיינו מצפים לו ממסעדה שכונתית טובה. רק עם סושי

מה שעוד עושה תיאבון זה התפריט. קודם כל כי לא מדובר בספר עב כרך עם פירוט כל מרכיב ומרכיב במנה על לרמת אטומי החמצן. מדובר במשהו שהוא סוג של גלויה. 16 מנות, אף אחת לא עולה יותר מ-93 ש"ח. לקחנו את כל המנות הכי טובות (מה זאת אומרת איך אנחנו יודעים? כי הרי המלצרית אמרה על כל מה שבחרנו "מדאים"!) וההתחלנו עם מנת לחם שהייה כל כך מוצלחת שהיא ראויה לציון. לא רק כי הלחם היה אחד הטובים שאכלנו בזמן האחרון, אלא יותר בגלל שאיתו הגיע קרקר דגנים על סף המושלם. עכשיו השאלה היא איך מנקודת פתיחה כזאת ממשיכים בלי ליפול. התשובה היא: בקלות.

למשל, עם רייט עוף במרקם וצבע של שלולית. וזאת מחמאה, למען הסר ספק. הרייט, עוף שהתבשל מלא בשומן עד שנעשה רך ואז נטחן או נקצץ לממרח, היה בדיוק כמו שהוא אמור להיות – מכוער וטעים. יחד איתו הוגש גם כרוב שנכבש בעדינות מאלפת וחרדל. ביחד הם יצרו ביס נהדר שאי אפשר להפסיק לנשנש. סלט הג'רג'יר לא הגיע לרמה של הרייט, אבל בהתחשב בעובדה שמדובר בסלט, הוא בהחלט עמד בציפיות. שני הכוכבים של המנה הזו היו קודם כל אפונת הגינה, שנתנה לכל האירוע רמות קראנץ' נהדרות, אבל מעל הכל הרוטב שעטף את הכל במין חמצמצות לימונית נעימה וחיבר את הכל ביחד.

הטורטליני לקחו את כל האירוע לרמה אחרת לגמרי. בעיקר כי לא ברור ממה אתה אמור להתלהב יותר: יש את הבצק של הכיסונים שהיה כל כך מדויק, שאפשר היה לגייס אותו להיות צלף משטרתי. עוד לא הספקת להירגע מהביס ואז מתפוצצת לך בפה גבינת קדוש עשירה כמו אילון מאסק (אם כי קצת יותר יציבה). השיא הוא בסוף, כשמנגבים עם שארית הבצק את הרוטב שבתפריט קראו לו "חמאת פלפל שחור" אבל למעשה היה צריך לכנות אותו "יא ווארדי מה זו הטרפת הזו".

גם התפריט הוא לא בדיוק של פועלים. ארטל פורמל (צילום: נועם פריסמן)

ואם היה חשש שאחרי פיק כזה תגיע אכזבה, הרי שמנת התמנון הצלוי דאגה להסיר אותו באלגנטיות. כל כך קל להרוס תמנון ולהפוך אותו לצמיגי. זה כל כך לא מה שקרה כאן, להיפך. התמנון היה צלוי ומתובל בדיוק במידה הנכונה, פשוט תענוג. מה שכן, חוץ ממשחקי נפח על הצלחת, לא ברור בשביל מה היה צריך את הקרם פרש מלמטה והעלים הירוקים שהיו בצד. הם היו חביבים, אבל לא באמת תרמו כלום. ניוקי זנב השור, שהגיע מיד אחר כך, התגלה גם הוא כמנה מצויינת. הניוקי עצמם היו עדינים ואווריירים, אבל הכוכב הבלתי מעורער על הצלחת היה זנב השור, שפשוט נמס על הלשון תוך שהוא מפזר נצנצנים של הנאה בכל מקום.

טורטליני בארטל פורמל | צילום: נעם פריסמן

למרבה הצער, היו גם רגעים פחות מוצלחים. הבולט שביניהם היה שקדי העגל, שהיו לא רק המנה היקרה ביותר בתפריט אלא גם המנה האיומה של הערב. הכוונה, אם הבנתי נכון, הייתה לעשות מהשקדים שניצל, כלומר לצפות אותם בקמח ולטגן. רק שתקלת ביצוע גרמה לכך שלפחות חצי מהם טוגנו הרבה יותר מידי עד שהמעטפת התמלאה בטעמי שמן שרוף ולא נעים. הדבר היחיד שאפשר להגיד לטובת המנה הוא שהפקיילה, תבשיל העלים שעליו הגיעו השקדים, היה מוצלח למדי (כלומר, בלי טעם שרוף).

פלאן בארטל פורמל | צילום: נעם פריסמן

ואז, בדיוק ברגע הזה, שבפעם הראשונה הרגשנו אכזבה, הגיע הגרטן, והכל נשכח. תראו, גרטן במקור היא מנה עשירה. זה לא באג, זה פיצ'ר. זה מה שהופך את הגרטן ליצירת אומנות. שילוב בין רכות, קריספיות ושמנת. הגרטן הזה לוקח את כל העניין לרמות אחרות לגמרי. הלמעלה שלו הוא הכי קריספי שיש, הגוף שלו הכי רך שיש והשמנת? הצחקתם אותי. הסיפור כאן הוא גבינת משא כל כך קרמית ונעימה, שהיא הופכת את כל הגרטן הזה למקומות חדשים של דקדנטיות. למעשה, מדובר במנה כל כך מושחתת, שאפשר למנות אותה לשרה בממשלה ואף אחד לא ישים לב.

>> כבר בתחילת הארוחה רצינו ללכת, אבל לאן? היינו תקועים בדיזנגוף
>> בואו תראו איך עושים את זה פשוט וטוב: המקסיקנית של לה מעלה

אחרי מנה עשירה כל כך קשה לא להישאר רעבים, אז הסתפקנו "רק" בשני קינוחים. איך הם היו? נחמדים. עדיין לא ברמה של שאר הארוחה. הזביונה שרי היה טוב, אבל מי ששפך לתוכו את האלכוהול עשה את זה ביד חזקה למדי, וכן, יש דבר כזה יותר מידי אלכוהול. עוגת השוקולד לעומת זאת, הייתה… עוגת שוקולד. חביבה, אך מעט סתמית. באמת לא רע, אבל גם לא שום דבר שאתם לא יכולים להכין בבית.

רק באמת שחבל על השם. ארטל פורמל (צילום: נועם פריסמן)

א"פ מתסמן כמקום עם עתיד ורוד. אין כאן השתגעויות או תחכומים אבל זה בדיוק העניין. יש כאן אוכל מוצלח ברובו, במחירים לא מופרכים, אווירה נעימה ופס קול מוזיקלי מעדות גלגל"צ שלא מצלק את עור התוף או דורש שימוש בשפת סימנים. עוד קצת שיפור בצדדים, ולמרות הלוקשיין הלא מרכזי, יש כאן פוטנציאל ללהיט מקומי.

4 כוכבים. ארטל פורמל, שוקן 23, ראשון-חמישי 08:00-22:30, סגור בשישי, שבת 18:00-22:30

סלסלת לחם 31
רייט עוף 75
סלט ג'רג'יר 52
טורטליני 71
תמנון צלוי 62
ניוקי זנב שור 87
שקדי עגל 93
גראטן 48
זביון שרי 44
עוגת שוקולד 46