הבושה הורגת. השתיקה מסוכנת יותר מהסם. בדיקה יכולה להציל חיים

>> ד"ר רועי צוקר מוכר בתל אביב בתור "הדוקטור של הקלאברים" ואף יותר מכך בתור "הדוקטור של הלהט"בים", והוא גם יו"ר החברה הישראלית לרפואת להט"ב בהסתדרות הרפואית בישראל ורופא שותף במרפאה הגאה בגן מאיר, ומהרופאים המובילים בארץ בכל הקשור למניעת וצמצום נזקים בריאותיים בתרבות חיי הלילה. בימים אלה הוא משלים בפלטפורמת Giveback את פרויקט מימון ההמונים ל-Party Keepers, ערכת בדיקה ביתית שתדע לזהות מה יש בדיוק באבקות המסתורין שאתם מסניפים ובכדורי ההפתעה שאתם בולעים, ידע שעשוי להציל חיים ולמנוע ביקורים ליליים בחדר מיון או גרוע מכך. אם איזה חבר שאתם מכירים עושה את השטות הזאת על בסיס די קבוע, לא אתם חלילה, תגידי לו שממש כדאי לו להשקיע ברכישה מוקדמת (אבל גם תרומה קטנה זה סבבה). ביקשנו מהדוקטור להסביר >>

אם היית מספר לרופא שלך לפני כמה שנים על שימוש בסמים במסיבה – כנראה שהתגובה הייתה שתיקה, מבט מודאג ואולי גם איזה "אני ממש לא ממליץ על זה". אבל המציאות של היום כבר לא מאפשרת שתיקות.

בחלק מהמרפאות, יותר ויותר מהשיחות עם מטופלים שלנו מתחילות בדיוק שם: לא סביב טריפ דרמטי במסיבה, אלא סביב שימוש שקט, עקבי, לפעמים כמעט יומיומי. זה קורה אצל אנשים שאתה לא מצפה, ובמקומות שקטים – מפגשים עם חברים, בילוי זוגי או לבד בבית. זה קורה אצל גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, מכל מעמד. והדבר המשותף לכולם? הם שותקים.
כי הם מתביישים. והבושה הזו – היא זו שהורגת.

לדעת, לא לשפוט

בשנת 2018, כשהוצאתי לראשונה את טבלת ערבובי הסמים המסוכנים, הרוחות סערו. הטבלה – הראשונה בישראל שיצאה על ידי רופא והתייחסה לערבובים כמו GHB עם אלכוהול, או קטמין עם בנזודיאזפינים – נועדה להנגיש מידע קליני מציל חיים בגובה העיניים. במקום להגיד "פשוט אל תשתמש", ניסיתי להציע משהו אחר: אם כבר החלטת להשתמש בניגוד להמלצות ואפילו לחוק – לפחות תדע איך לא להגיע למיון, או גרוע מזה.

לא מעט טענו שאני "מעודד שימוש".
אבל חמש שנים אחרי, עם עשרות הודעות ממטופלים ועוקבים שמודים לי על כך שהטבלה הצילה להם את החיים – אני יודע: כשנותנים לאנשים כלים – הם משתמשים בהם. לא כדי לעוף גבוה יותר, אלא כדי ליפול פחות.

אף אחד לא יודע מה יש בפנים

הבעיה הכי גדולה של השנים האחרונות היא פשוטה ומפחידה: רוב האנשים בכלל לא יודעים מה הם לוקחים.
נשים שחשבו שהן מטפטפות "גת", התמכרו למעשה לקריסטל מת' – חומר ממכר ואגרסיבי בהרבה. אחרים שקיבלו "דוקטור" (ממסי) – גילו שהוא בכלל "סם הנוח'בות", תערובת של מתאמפטמינים ותאופילין, חומר שמדמה קפטגון. כשהחומר שאתה צורך לא זהה למה שחשבת – אתה משחק רולטה עם החיים שלך, וגם לדבר במושגים של שילובים מסוכנים בכלל לא רלוונטי.

לא או-או. גם וגם

אנחנו לא מקלים ראש. שימוש בחומרים פסיכואקטיביים טומן בחובו סיכונים אמיתיים – התמכרות, נזק גופני, בעיות נפשיות. אבל השיח הרפואי חייב להיות מורכב יותר. כמו שלא נגיד לאדם עם סוכרת "פשוט תפסיק לאכול סוכר", כך גם לא נגיד למשתמש "פשוט תפסיק".
החובה שלנו, כאנשי טיפול, היא להזהיר – אבל גם ללוות, להסביר, להנחות, ולשמור על חיים.

בדיקות ביתיות: חיים בתוך מבחנה

לאחרונה השקעתי את זמני ביוזמה חדשה שהיא ממש השלב הבא: בדיקות ביתיות לזיהוי סמים שתהיינה פשוטות לשימוש, נגישות ואמינות.
כמו בדיקת קורונה: טיפה של אבקה עם מים, תגובת פס או שני פסים – והנה אתה יודע אם זה באמת החומר שחשבת שאתה עושה או לא. בנוסף, אנחנו עובדים על הבאת בדיקה חדשנית שתאפשר לאנשים – ובעיקר נשים – לבדוק האם המשקה שלהן מכיל סמי אונס מסוגים שונים, כלי הגנה משמעותי במצבים פגיעים.
הבדיקות ייבדקו עם מעבדה מרכזית לטוקסיקולוגיה בארץ, ונבדקות משפטית ושיווקית כדי להיות נגישות לכולם. זה לא אישור לשימוש – זו דרך להציל חיים.

רק שלושה ימים – ואתם חלק מהמהפכה

אנחנו בעיצומו של קמפיין גיוס המונים שמטרתו לגייס מאה אלף ש"ח כדי לייצר את הבדיקות הראשונות ולהנגיש אותן לציבור. נכון לעכשיו, כבר גייסנו קרוב ל-60,000 ש"ח. נותרו רק שלושה ימים – ואתם יכולים להיות חלק מהשינוי. כל סיוע, קטן כגדול, מקרב אותנו לעולם בטוח יותר, חומל יותר, אחראי יותר. אפשר לרכוש מראש את הבדיקות, לעזור לנו להגיע ליעד – ובעיקר, להעביר מסר ברור: לדבר על שימוש – זה להציל חיים. לשתוק – זה לעודד מוות.