או שתגידו "מה זה הקשקוש הזה" או "הסרט הכי טוב שראיתי". אין אמצע

מקוריות היא דבר נדיר בקולנוע של המאה ה-21, על אחת כמה וכמה כזו שבאה עם עומק פסיכולוגי ורגשי, ולא נחווית כמקוריות לשם הפגנת מקוריות בלבד. ל"בו מפחד" הגעתי עם חששות גדולים משום שממש לא אהבתי את "מידסומר", סרטו הקודם והמהולל של ארי אסטר, שצמד סרטיו הראשונים העניקו לו מוניטין של אוטר בתחום האימה (יש להודות, לא הז'אנר החביב עלי). נוסף על כך, רגע לפני שנכנסתי לאולם פגשתי מכרים שיצאו מהסרט עם פרצופים מכורכמים, ונאמר לי שאם לא אהבתי את "בבילון" של דמיאן שאזל, את "בו מפחד" אשנא עוד יותר. להפתעתי, גם אם היו רגעים במהלך שלוש השעות שבהם קצת התעייפתי, בשום שלב לא חשתי רתיעה מהסרט. לאורך רוב הצפייה מצאתי אותו מקורי ומעניין, ובמערכה האחרונה (מבין ארבע מערכות מובחנות) אפילו התחלתי לאהוב אותו. ביציאה שמעתי אנשים מחליפים התרשמויות שנעו בין "מה זה הקשקוש הזה" לבין "הסרט הכי טוב שראיתי".

"בו מפחד" הוא סרט על פחד משתק מהחיים, ואם אתם מכירים ולו קמצוץ מהתחושה הזאת, אתם עשויים למצוא בו נקודות אחיזה. בבסיס יש כאן סיפור על גבר יהודי – הזהות הזאת נרמזת בשמות של הדמויות – שאמו, אשת העסקים המצליחה מונה ווסרמן שבנתה את עצמה במו ידיה, חונקת אותו באהבתה עד כדי כך שהוא מתקשה לנשום. בילדותו, מונה סיפרה לבו שאביו מת במהלך המשגל שהורה אותו, ושמדובר בכשל גנטי שעובר מדור לדור. לכן בו נמנע ממערכות יחסים מכל סוג שהוא. אך הוא נושא עמו זיכרון של אהבת נעורים – תמונתה של נערה שאותה פגש במהלך שיט תענוגות עם אמו.

בפתיחה בו (חואקין פניקס, שמן ושפוף מאי פעם, מגיש הופעה מאופקת) מדבר עם הפסיכולוג שלו על כך שהוא מתכונן לביקור השנתי אצל אמו. בתגובה הפסיכולוג מעלה שאלה לגבי שתיית מים רעילים כשיודעים שהם כאלה. מים הם דימוי מרכזי בסרט, החל משם המשפחה ווסרמן ("איש מים" ביידיש), דרך המבצע המורכב להשיג על בקבוק מים לצורך בליעת כדורים, והאמבטיה שממנה בו בורח לרחוב בסצנה שמסיימת את המערכה הראשונה. במערכות הבאות דימויי המים הולכים וגדלים עד לסצנת הסיום של הסרט כולו. אף ש"בו מפחד" מתחיל עם סצנת הלידה של בו, המצולמת מנקודת מבטו של התינוק, נדמה שהוא מעולם לא הצליח להשתחרר מרחם אמו, והוא עדיין אבוד במי השפיר.

כשבו חוזר לדירתו אנחנו מגלים שהוא חי בבניין הכי נורא ברחוב הכי נורא בעיר גדולה, אולי ניו יורק. האם זו המציאות או שמא החרדות שלו שמושלכים על העולם? כך או כך, זה עולם מסויט, מלא באלימות ובכיעור, שהזכיר לי דימויים מתוך "ברטון פינק" של האחים כהן ו"סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן, גם הם יוצרים יהודים עם טונות של נוירוטיות. כשבו עומד לצאת לשדה התעופה, העניינים מסתבכים באופנים אבסורדיים ביותר, ועם זאת משכנעים במסגרת העולם הפרנואידי של הסרט. אבל מעברו השני של הטלפון, אמו, המדברת בקולה של פטי לופון, לא מאמינה לסיפור שלו.

כשכבר נדמה שבו לא יוכל לצאת מהבית, הוא מוצא את עצמו ערום ברחוב מול שוטר שמכוון אליו אקדח במקום להעניק לו עזרה. זאת חוויה מבהילה שבמציאות מתמודדים איתה בעיקר גברים שחורים – לא יהודים בגיל העמידה. בהקשר זה יש לציין ש"בו מפחד" הוא הרחבה של הסרט הקצר "בו" (שבע דקות), שאסטר ביים ב-2011. בסרט ההוא בו היה גבר שחור, ואין שוטר. לכן אני תוהה עד כמה הפרנויה והתלותיות של בו הנוכחי באמו נתפסת בעיני אסטר כנושא יהודי (זוכרים את האפיזודה של וודי אלן ב"סיפורי ניו יורק", ואת "אמא" של אלברט ברוקס?). בכל אופן, אמהות אוהבות עד מוות, שלא סומנו כיהודיות, היו גם בסרטיו הקצרים, כמו "מינכהאוזן" מ-2013 – מונטאז' אימה סנטימנטלי וחסר מילים על אמא שמרעילה את בנה כדי לדחות את עזיבתו לקולג'.

בחזרה לסרט הנוכחי – בו בורח מאקדח השלוף של השוטר, וזאת תחילתה של אודיסאה מתעתעת אל בית אמו. בדרך הוא ישהה בביתם של גרייס (איימי ראיין) ורוג'ר (נייתן ליין), הורים שכולים, פטריוטים אמריקאים וככל הנראה נוצרים, שמאמצים אותו אל ליבם ומציעים לו דוגמה של הורות אחרת, או שלא. ובמערכה השלישית הוא ימצא את עצמו בתוך הצגת תאטרון שמעוצבת כסרט אנימציה יפהפה. המסע התודעתי הזה של גילוי עצמי בניסיון להשתחרר מהאם המניפולטיבית מניב סרט מלא השראה מטורפת. הוא פרוע, סהרורי, מעיק, לפעמים מצחיק, עם רובד סמלי עשיר, והוא מצולם נהדר על ידי פאוול פוגורזלסקי, שצילם את סרטיו הקודמים של אסטר. ויש גם רגש אותנטי שעולה על פני השטח כשדמות מהעבר צצה במפתיע. הרגש הזה שומר שהסרט הפרום לא יהפוך למופע אגו חלול, בדומה לכמה יצירות של קולנוענים שאפתנים אחרים מהזמן האחרון שקיבלו כסף ויד חופשית.

"בו מפחד" הוא הסרט הכי יקר של חברת A24, שנוסדה לפני עשר שנים במטרה להפיק סרטים נועזים בתקציבים נמוכים. בין הסרטים הבולטים של החברה נמנים "אור ירח", "הלוויתן", "הכל בכל מקום בבת אחת", וסרטיו הקודמים של אסטר. אף שרשם פתיחה חזקה מאוד במספר מצומצם של בתי קולנוע, עם תקציב של 35 מיליון דולר, ואורך מאתגר, קשה לראות את "בו מפחד" הופך לרווחי. אבל הוא בהחלט יתרום למוניטין של אסטר כאמן קולנוע.

4 כוכבים
Beau is Afraid בימוי: ארי אסטר. עם חואקין פניקס, איימי ראיין, נייתן ליין, פטי לופון, פארקר פוזי. ארה"ב 2023, 159 דק'