חדשות 12 מציגים: 24 שעות של ביזיון עיתונאי

כמדי ארבע שנים, גם השנה העברתי את ליל יום הבוחר של הדוד סאם בזפזופ עיקש (אוקי בסדר, בהחלפת טאבים) בין שידורי הרצף של ערוצי החדשות בארץ ובעולם. כבר שנים רבות שברור שלצפות בכל אירוע חדשותי, ועל אחת כמה וכמה פוליטי, דרך גורם אחד בלבד שקול לניסיון ללמוד את ההיסטוריה האמריקאית דרך הציוצים של טראמפ, לכן השיטה הכי אמינה להבין מה באמת מתרחש תהיה לצרוך את המידע מכמה שיותר גורמים.

וכך גם השנה רתמתי את כוחות הפרעת הקשב והריכוז שלי ופתחתי חמ"ל מאולתר של לשוניות סטרימינג שונות, רק כדי להיזכר שלקיים שלוש מערכות בחירות בשנה אחת זה לא הדרך היחידה שבה ישראל מפשלת בדמוקרטיה. שידורי בחירות הם, חרף הפאסון הדרמטי, טלוויזיה די משעממת. חבורת אנשים שלא יודעים כלום מעבירים את הזמן בלרלרת בלתי נפסקת של ספקולציות, ויכוחים חסרי ערך ממשי ובדיחות עבשות, מעבירים את השידור לחבריהם שנמצאים באיזה חדר מלון אי שם בלא משנה איפה (הם קוראים לזה שטח, אבל בחייכם) שמדווחים שגם הם כרגע לא יודעים כלום, אבל בקרוב הם עשויים לדעת אם הם ידעו משהו על מה יהיה ידוע בעוד זמן לא ידוע.

נתונים ועובדות במקום נועה תשבי. משדר הבחירות של CNN (צילום מסך)

או שככה התרגלנו, כי זפזופ השוואתי בין המהדורה המרכזית של ערוץ 12 בהובלת יונית לוי לעמיתיה (אם אפשר בכלל לקרוא להם עמיתים למקצוע) בתחנות המהוקצעות של אמריקה, כמו MSNBC, CBS, ABC, CNN ואפילו FOX News הזכיר שיש דרך אחרת, ושמגיע לנו יותר טוב מלעיסת המסטיק הטלוויזיונית הזו.

אני אפילו לא מדבר על פערי הניראות, שאפשר אולי לייחס לתקצוב המוגבל של ישראל (ובכל זאת בקטנה, למה כל אולפן סופ"ש ישראלי נראה כמו שרטוט מקדים לחדר בקרה נטוש של חללית אויב בסטאר טרק?), אלא למקצועניות העיתונאית של מהדורות החדשות הישראליות, או יותר נכון, היעדרה. עצם העובדה שנמנעתי מלהציץ בשידור ערוץ 13 מחשש שאבישי בן חיים ינסה לטעון שקאמלה האריס לא רואה את הגמניותה מספיק כדי להצביע על בעיה, אבל כדי להבין אותה לחלוטין היה שווה לראות את יונית וחבריה מתבזים במהדורת חדשות ללא חדשות.  

מה שכן היה שם זה קרקס, מופע צדדי לחגיגה הגם ככה מפוקפקת של הדמוקרטיה המתפוררת של אמריקה. השעות הראשונות הורכבו מבזבוז זמן מוחלט בדמות שיחות עם יונתן ושימי ריגר על מעורבות ספורטאים ומוזיקאים בפוליטיקה האמריקאית, בריאיון הפרובנציאלי הקבוע עם נועה תשבי (תודה באמת על האבחנה החד פעמית שהמצביע האמריקאי מחליט מי הנשיא לפי מי שהיו רוצים לשתות איתו בירה) ובעיקר בריבים בין עאלק פרשנים אינטרסנטיים שמספקים דיעה בתחפושת מידע, עקיצות חצי טרוליות לצד הפוליטי הנגדי ומוסיפים עוד עצים למדורת המידע הסותר שגם ככה בוערת בימי בחירות. במקום לפשט ולבאר את המציאות, אחד מתפקידי התקשורת להזכירכם, הם רק בלבלו עוד יותר את השכל.

באולפן אמנם ישבו כמה שגרירים לשעבר שסיפקו מעט, ממש מעט, דברי טעם, אבל כרגיל רוב הדיון התנהל בין ניצים פוליטיים שהמילה פוזיציה לא מתחילה לתאר את עמדתם. מצחיק, אבל עמית סגל נראה כדמות כמעט ממלכתית ביחס ללקקנים מקצועיים כמו בועז ביסמוט, שהשתלט כמעט לחלוטין על השידור של יונה לייבזון מטיימס סקוור כדי להמשיך את הקו המנחה של הביטאון שלו, שהוא כמובן להגיע עם הלשון עד למעי הגס של טראמפ.

את הזמן שלא בוזבז עליו או על דני דיין העבירו באולפן בלהתרברב בידע הלא רלוונטי של יונית לוי בהיסטוריה האמריקאית, בהקרנת ציוצי טראמפ על הולוגרמה של סלולרי בגודל אדם וב… מה? עוד שיחות עם נועה תשבי? איזה עוד מידע מחכים חשבתם שתוציאו ממנה?לעומתם, היה מפתיע לראות את המקצועיות של האמריקאים. במקום להסתבך בהולוגרמות מיותרות הם השתמשו בטכנולוגית מסך מגע די פשוטה כדי לטייל בלב מפת הבוחרים, מציגים לכל אורך הזמן נתונים במקום כותרות, נותנים לעובדות והמספרים לדבר במקום לפרשנים, מבהירים לאורך כל השידור מה אחוז נתוני האמת, מתי צפוי גל הנתונים הבאים ומינימום ניסיון לפרש אותם לצד כזה או אחר.

ציוצים של טראמפ על הולוגרמה של סלולר. משדר הבחירות של קשת 12 (צילום מסך)

כן, גם בפוקס ניוז, שבניגוד לשנים האחרונות, העבירו שידור ממלכתי ומקצועי שהפריד בין דיווחי מידע לטורי דעה. ההסברים היו פשוטים והציגו את האפשרויות שעמדו להמשך הלילה מבלי ליפול לספקולציות של "מה יקרה אם טראמפ יסרב לעזוב את הבית הלבן". היתה סיבה שלאורך כל המהדורה של 12, יונית לוי פזלה מטה למסך המוניטור שמתחבא בשולחן החללי שלה, שם הוקרן השידור של CNN. גם היא יודעת שאם אתם באמת רוצים לדעת מה קורה בעולם, אין שום סיבה טובה לצפות בפילטר המקושקש של הטלוויזיה הישראלית.