התקשורת הישראלית היא לום ברזל בפרצופו של האזרח

אלה נראים לכם חונטה? בקושי פלנגה. נתניהו חוגג באפריל 2019 (צילום: תומס קואקס\ גטי אימג'ס)
אלה נראים לכם חונטה? בקושי פלנגה. נתניהו חוגג באפריל 2019 (צילום: תומס קואקס\ גטי אימג'ס)

האדישות התקשורתית לאלימות פוליטית לא צריכה להפתיע. העיתונות הזאת, שמטפלת בכובד ראש בטפל ומזניחה בזחיחות את העיקר, לא רק שאינה רואה את הכתובת על הקיר - היא הכתובת על הקיר בעצמה

16 בפברואר 2020

כבר שלושה ימים שהתקשורת וספיחיה ברשתות החברתיות מנהלים דיון נוקב וסוער על מגיש תוכנית אקטואליה בשידור הציבורי שלקח חלק פעיל בקמפיין תעמולת בחירות והושעה מתפקידו. שלושה ימים של רגשות עזים, האשמות קשות, התבטאויות אגרסיביות. למשך 72 שעות הייתה זו סוגיה מרכזית ביותר על סדר היום של האומה. ואז, אתמול בנתניה בשעת ערב מאוחרת, חבט פעיל פוליטי אחד בפרצופו של פעיל פוליטי אחר עם לום ברזל. ושקט השתרר.

זה הסתיים הפעם בחבלות, דם ושיניים שבורות, אבל יכול היה להסתיים בגולגולת מרוסקת ורצח פוליטי. אם לא הדיווח של בר פלג ב"הארץ" ספק אם מישהו היה שומע בכלל על האירוע החמור הזה, וגם כך אפשר להניח שמרבית אזרחי ישראל לא שמעו עליו. ואיך ישמעו אם התקשורת לא מדווחת?

הדממה התקשורתית אל מול האלימות הזאת לא צריכה להפתיע אף אחד. אלימות כבר מזמן אינה אור אדום מבחינת המדיה הישראלית, אלא אם היא מופנית אל עיתונאי (ואז אפשר לדבר על זה לנצח, כי אין דבר חשוב יותר בעיניי התקשורת מאשר היא עצמה)

הדממה התקשורתית אל מול האלימות הזאת, מול זיהום השנאה באוויר ששואף לרמות של נובמבר 1995, לא צריכה להפתיע אף אחד. גם בסבב הבחירות הקודם הותקפו פעילים פוליטיים, גם אז האלימות הגיעה מימין לשמאל, וכן, גם הסיקור היה מינורי באופן דומה. אלימות אינה אור אדום מבחינת המדיה הישראלית, אלא אם היא מופנית אל עיתונאי (ואז אפשר לדבר על זה לנצח, כי אין דבר חשוב יותר בעיניי התקשורת מאשר היא עצמה).

האדישות התקשורתית הזאת – גם אל מול דליפת מאגר הבוחרים דרך הליכוד, מול כתבי האישום החמורים, מול הפקרת ישובי הדרום, מול בלוף תוכנית המאה, מול קריסת התשתיות בבריאות, בתחבורה ובחינוך וספינים על ספינים – סוחפת אחריה את הציבור ומייצרת שיח פוליטי חלול וחסר תוחלת. רק השנאה וסוכניה מרוויחים מכך.

 העיתונות מטפלת בכובד ראש בכל מה שטפל ומזניחה בזחיחות את כל מה שחשוב. אזרח ישראלי שעוקב אחד משדרי האקטואליה בתקווה לגבש עמדה מושכלת לקראת הצבעתו, מקבל במקום זה לום ברזל בפרצוף, שעה אחרי שעה

כך, למשל, אחר סופ"ש אינטנסיבי של ראיונות לתקשורת, ההיילייט המרכזי מתוכם לגבי המועמדים המובילים לראשות הממשלה זה שגנץ מתבלבל בין דנה ויס לדפנה ליאל בעוד נתניהו מתבלבל בין גנץ לאולמרט. טפשת וטמטמת. העיתונות הגרועה הזאת, שמטפלת בכובד ראש בכל מה שטפל ומזניחה בזחיחות את כל מה שחשוב, לא רק שאינה רואה את הכתובת על הקיר – היא הכתובת על הקיר בעצמה.

אזרח ישראלי שעוקב אחד משדרי האקטואליה בתקווה לגבש עמדה מושכלת לקראת הצבעתו, מקבל במקום זה לום ברזל בפרצוף, שעה אחרי שעה, עד לטשטושו המלא. צריך רק לבקש מהתקשורת בכללותה לחסוך מאיתנו את הזעזוע והתדהמה המעושים שלה בבוא היום, כשהאלימות הפוליטית תגבה יותר משיניים שבורות ופציעות קלות עד בינוניות. והיום הזה מתקרב. אבל נעבור קודם לספין הבא.