צרות עולם ראשון: שלוש ביקורות אוכל קטנוניות במיוחד שפרסמנו :(

תרצה

מה זה: ביקורת על בר היין של השף רזי רהב (OCD), שקיבל אצלנו ★★★★★ על האוכל אבל רק ★★ על הנוחות.
מה מבקר המסעדות שלנו כתב: "תרצה היא לא מסעדה וגם לא מתיימרת להיות. היא בהגדרה בר יין, לא שלמישהו ברור מה זה אומר. בפועל זה הפך למין כינוי של שפים למקום שבו הם יכולים לבשל מנות קטנות באווירה הרבה פחות רשמית ומדויקת, עם מלא בקבוקי יין חצי פתוחים על הבר כדי לאפשר ללקוחות להזמין כוסות ולא רק בקבוקים. נראה שכאן זה בדיוק העניין. היין שולט וכמות התוויות די מרשימה. וכאן מגיע הבלבול השני. כי מקומות שאפשר לשבת ולשתות בהם יין בכוסות ולקשקש עם החבר'ה ולהעביר ערב זה תמיד כיף. בטח כאלו שבהם יש אוכל טוב בצד. רק שתרצה לא עונה על ההגדרה הזו. כסאות הבר התגלו כלא נוחים בעליל, איפה שהוא על הסקאלה שבין 'מכונת עינויים צלבנית' לבין 'כבר היה עדיף לאכול בעמידה'. המוזיקה הייתה כל כך רועשת שאי אפשר היה לשמוע את מי שישב מולך, והמזגן קרטע כמו קיה פיקנטו בעליות לירושלים".
תרגום: "היה לי טעים אז נאלצתי ליהנות אפילו שהכיסא שלי היה לא נוח :(".

אויש, מה קרה, לא היה מספיק נוח? תרצה בר. צילום: חיים יוסף

שוקו לולו

מה זה: עודד קרמר הלך למסעדת שוקו לולו כי הבטיחו לו שיש שם פסטה שמערבבים בגלגל פרמז'ן. האם היה לו טעים? כן. מה קרה כשהמנה הוגשה לשולחן אבל לא בדיוק באופן שהוא חלם עליו? ובכן:
מה מבקר המסעדות שלנו כתב: "ואז, הגיע הרגע הגדול. פטוצ'יני קרבונרה. בגלגל. אל השולחן הגיעה מלצרית ואיתה עגלת מתכת שעליה חצי גלגל גבינה. באמצעות כלי משחית היא גירדה את התחתית של קערת הגבינה, הכינה את קערת הפסטה ואז — היא. לא. הכניסה. את. הפסטה. לגלגל. במקום זאת, היא הוציאה את הגבינה מהקערה, שמה אותה על הפסטה, הניחה את הצלחת על השולחן ונעלמה לפני שהספקנו להבין מה קרה. האם היו דמעות בשולחן? בהחלט. וגם הילדים היו לא מרוצים".
תרגום: "אויייייי, היא רק הגישה לי את הפסטה שהזמנתי! היא לא ערבבה אותה בתוך גוש גבינה ענקי!"

מה, רק הפסטה? בלי הגלגל? שוקו לולו (צילום: ירון ברנר)

תומר תומס בפיתה

מה זה: מתן שרון שם בצד את הספקנות שלו לכוכבי רשת קולינריים (או, באמת תודה לך על הנדיבות) והלך לאכול את פיתות הבשר של תומר תומס (שכעת בתהליך של להפוך להמבורגרים, אז אם עוד לא ניסיתם – תמהרו).
מה מבקר אוכל הרחוב שלנו כתב: "ממרחק האינסטגרם הרגשתי שמדובר במקום שמתבסס לא מעט על גימיקים – הסיגרים שננעצים בכל פיתה כאילו היו דגל ישראל, המנות המיוחדות שהורכבו מתבשילי מוח וטחול בפיתה, וכמובן, התמונה שבלוגו. אבל הגיע הזמן להתעלם מההייפ ופשוט ללכת לאכול. כשהפיתות הגיעו, אותו סיגר אינסטגרמי בלט מעליהם. הסיגר, יש לומר, לא היה מיוחד בשום צורה. ממולא בשר (יש גם תפו"ד לפיתות צימחוניות), פריך, מטוגן ותקוע לי בפיתה. אני אמור לנגב איתו? לדחוס אותו פנימה ולנגוס יחד? ניסיתי את שתי האופציות, אף אחת מהן לא תרמה לי לחוויה".
תרגום: "גם היה לי טעים ואז גם שמו לי במתנה סיגר בשר, אבל לא הבנתי איך אוכלים אותו, אז עכשיו אני עצוב :("

הסיגר והפיתה. קבב של תומר תומס בפיתה. צילום: מתן שרון