עם אנימציה מרהיבה שאי אפשר לשחזר בלייב אקשן, עלילה בוגרת ומורכבת ונבל אימתני במיוחד - המוטנטים האהובים חוזרים לעונה שנייה בדיסני+ ומוכיחים איך עושים טלוויזיה מצוינת
לפני שנתיים, דיסני עשתה את אחד המהלכים הכי טובים שיכלה לעשות והחזירה למסך את המוטנטים של מארוול עם "אקס-מן '97". הסדרה שימשה המשך לעלילות סדרת האנימציה המקורית ושאבה המון קווי עלילה אהובים מהקומיקס, אבל יותר מכל – היא פשוט הייתה מפתיעה. זה בלט במיוחד לאחר תקופת יובש ארוכה מצד דיסני, שלא הצליחה להמריא כבר שנים. הסדרה נהנתה מחופש אמנותי שהרגיש בלתי מוגבל, וכעת היא חוזרת לעונה שנייה.
>> הספיישל האפל של משפחת סימפסון עומד בפני עצמו
בדומה לעונה הקודמת, גם הפעם אנחנו ממשיכים לעקוב אחר קורותיו של קייבל, כשחברי האקס-מן נשלחים לעבר ולעתיד כדי למנוע מאפוקליפס – אחד מהמוטנטים העתיקים ביותר – להשתלט על העולם ולשלוט באבולוציה האנושית על פי עיקרון "החזק שורד". בעתיד, וולברין, סופה, סייקלופס וג'ין גריי נשלחים לפגוש את קייבל הצעיר, שמגלה כי המשימה שלו היא להביס את אפוקליפס חסר הגוף, שרואה בו כלי קיבול פוטנציאלי ומתכנן להשתלט על גופו. במקביל, במצרים העתיקה – שבה מסתבר שפרעה שולט ברובוטים מתוחכמים – עין סבאח נור (אפוקליפס הנער) נלחם בשליט, בעוד שפרופסור אקסבייר ומגנטו מנסים לשנות את עמדותיו.
כל האירועים האלה מתרחשים בזמן שבהווה – שנות התשעים, כמובן – האקס-מן נעדרים. קבוצת אקס-פורס ממלאה את מקומם, בעוד שצוות אחר, העונה לשם אקס-פקטור, משתף פעולה עם הממשלה כדי ללכוד מוטנטים לא רשומים.
מבחינה ויזואלית, הכל מדהים כרגיל. האנימציה, שנשענת על יסודות נוסטלגיים משנות התשעים, מרגישה חיה יותר מאי פעם. עיצוב הדמויות – ובמיוחד הדמויות החדשות – נראה מצוין, ומציג אלמנטים שפשוט לא היו מתאפשרים בלייב אקשן. אבל זו לא רק האנימציה שהופכת את הסדרה הזאת לכל כך טובה, אלא ההצדעה הבלתי מתפשרת למקור.
יוצר הסדרה, בו דמאיו, רצה שממש תרגישו שאתם קוראים את הקומיקס, והוא עושה כאן משהו שטרם נראה כמותו בטלוויזיה או בקולנוע – הוא פשוט מצליח לשחזר את חוויית הקריאה של פעם. דוגמה מצוינת לכך היא פרק שלם המוקדש לאקס-פורס, שאפילו מקבלים פתיח משלהם. המהלך הזה מחקה במדויק את האופן שבו סיפור מתחיל בגיליון תחת כותר אחד – כמו "אקס-מן", "ספיידרמן" או "קפטן אמריקה" – וממשיך בגיליון תחת כותר אחר.
את התחושה הזאת ניסו להעביר גם במקומות אחרים. הסרט הראשון של "קיק-אס" וסרטי "עיר החטאים" עשו זאת באמצעות שחזור מדויק של אימג'ים מהקומיקס. גם הסרט הבא של ספיידרמן ינסה לשחזר באופן דומה את הכריכות המפורסמות של איש העכביש, אבל הסדרה הזאת נבנתה כמו קומיקס ישן שהתעורר לחיים – ושם טמון הקסם.
דבר נוסף שהסדרה הזאת עושה מצוין הוא לתקן את העיבודים לקווי העלילה מהפריקוולים של האקס-מן מהעשור הקודם שנהרסו עם הזמן, כמו "העתיד שהיה" – שהיה לא רע בכלל אך פחות טוב מקודמו, או "אפוקליפס" שהיה פשוט מזעזע. העיבוד אמנם אינו נאמן לחלוטין לעלילת הקומיקס, אבל המהות של הסיפורים נשארת – וכך גם המהות של הדמויות עצמן. כל פרק מרגיש כמו גיליון, ובמקביל התוכן הפך למורכב יותר. הוא נוגע ברצח עם, במשמעות של כוח וחוזק ובהתבגרות, ובכלל – מתחזקת התחושה שהסדרה גדלה איתנו.
אם האקס-מן יקבלו מתישהו תפקיד אמיתי ביקום הקולנועי של מארוול, זה סוג הטיפול שהם צריכים לקבל. הם אמורים להיות האחים הגדולים של האוונג'רס, אלה שמתמקדים בנושאים קצת כבדים ומורכבים יותר דרך המוטנטים מצד אחד, אך מצד שני גם מספקים חוויית צפייה מהנה ומעניינת. זה בדיוק מה שקורה בסדרה הזאת, ובעונה השנייה זה מודגש הרבה יותר – לפחות בשלושת הפרקים הראשונים.
העונה השנייה של "אקס-מן '97" היא קודם כל כיפית. היא קופצת בין תקופות שונות ומציגה קו עלילה מעניין, כשהנבל הפעם הוא לא מגנטו ולא הממשלה – אלא אפוקליפס, אחד הנבלים האייקוניים ביותר מהקומיקס ומסדרת האנימציה המקורית. אנחנו מקבלים גם עוד מקייבל ונתקלים במגוון רחב של דמויות (אולי כמעט רחב מדי), אבל ההישג האמיתי של הסדרה הזאת הוא שחזור התחושה של להיות ילד ניינטיז שקורא קומיקס, ועובר בין גיליונות שונים כדי לקבל את כל הסיפור. הם לא רק משחזרים את זה לפי הקומיקס, אלא ממש התאימו את המבנה של הסדרה – וזה פשוט עובד טוב. גם בעונתה השנייה, "אקס-מן '97" נשארת נקודת האור בין כל הבינוניות שדיסני ומארוול סיפקו לנו בשנים האחרונות.
השמועות מספרות שבקומיק-קון הקרוב יחשפו את האקס-מן של היקום הקולנועי של מארוול. והאמת? אחרי שלושת הפרקים הראשונים של הסדרה, אני לא ממש רוצה שיגעו לי באקס-מן. עד כה עשו עבודה טובה – למה להרוס?