מצאנו אוכל רחוב יפני מצוין במחיר שווה

ככל שמואץ תהליך הגלובליזציה, כך אנו הופכים לכפר אחד. המרחקים מתקצרים, הסחורה מתגוונת והשפעות תרבותיות מצפון מזרח מגיעות ממש לכאן למרכז העיר. כן, אפילו משיכון דן. האחרונה לשלוח את גרורותיה לאבן גבירול היא מסעדת טנקה היפנית שנפתחה לפני שנה וחצי על ידי השף עופר חרמוני. חרמוני למד בישול בעיר נגויה ביפן בשנות התשעים ובשנת 2000 פתח את מסעדת "יקניקו טנקה" בהרצליה, שפעלה 15 שנה. איך אני יודע? כי לסועדי המקום מוגש קומיקס עם הביוגרפיה של השף. עלילה קצת מוזרה לקומיקס, אבל גם על "מאוס" של ארט ספיגלמן אמרו את זה אז אנא עארף.

מי שיכנס לטנקה באבן גבירול ילך לאיבוד בתפריט. במקום כ-70 קומבינציות, והסועד יאלץ לבחור בין סלאדה של דג לדונבורי בקר לשירו-מונו דגים למן רויי עוף ל… מה? מזל שיש קערות תצוגה שמתארות את המנות שאפשר להצביע עליהן ולבקש "את זה". בין המנות ניתן היה לזהות צ'יראשי (קערת דגים נאים על אורז) במחיר מאוד, מאוד הגון של 59 שקלים, הרבה מתחת לסטנדרט הישראלי למנות דגים נאים. על אף הפיתוי נאלצתי להזמין מנה אחרת: "צ'אשו דון" הלא היא בטן חזיר צלויה המגולגלת לכדי רולדה ונפרסת דק.

כארבע פעמים הצהירו בפניי כי המנה שהזמנתי נבחרה למנת החזיר הטובה בארץ על ידי מגזין טיים אאוט לשנת 2019. מכיוון שאני מגזין טיים אאוט לשנת 2019, קצת חשדתי, אך אט אט הגרסאות השתנו והתברר שלא מדובר בטיים אאוט ולא לשנת 2019, אבל בהחלט במנת חזיר מצוינת. המנה: שלוש פרוסות מכובדות של בטן חזיר על אורז לבן, עם פרוסות טמאגו דקיקות, רוטב יפני סמיך כלשהו ובצל ירוק. הצ׳אשו היה רך בבסיסו, מתפרק וכבד כמו שבטן חזיר צריכה להיות, בעל דפנות שנצלו לכדי קריספיות. לרוטב במנה היה טעם מתקתק ומאוד עמוק שהלך והעמיק ככל שהמנה התקדמה. בארצנו שאינה רוויה במנות חזיר שמנוניות ומוצלחות – חובבי החזירונים מקבלים כאן מענה הולם במיוחד.

בשולחן היו עוד ארבע מנות. על חשבון הבית קיבלנו סלט עלים כלשהו עם רוטב שאני חושב היה מבוסס על מיסו. הוא היה רענן, מתקתק גם הוא, וטעים מאוד. מנה קרה של טונה ואטריות הייתה אף היא מוצלחת. הטונה, בכמות נדיבה, הייתה טריה, נגיסה וטעימה. הסלט הותקן במיומנות והיה כיפי לאללה.

הראמן שמוכן במקום אזל ובמקומו המליצו לנו בחום על מרק אודון המבוסס על ציר דגים שאותו ביקשנו עם פירות ים. טעם המרק היה עדין מדי לחיך הישראלי שלנו ובניגוד לשאר המנות שהיו בעלות טעם עז (מה שאומרים: מתחנף) השתעממנו קצת. מה בעצם רע בחנופה? ככה קיבלתי את רוב העבודות שלי.

טנקה (צילום: אנטולי מיכאלו)

אחד מיושבי השולחן היה חולה קרוהן, הלא היא מחלת המעיים האכזרית שאוכלת את מארחיה מבפנים. יתרונה המשמעותי הוא פטור משירות צבאי, וחסרונה – הצורך לאכול מנות משעממות. אי לכך הוזמן עוף עם ירקות, בצל ירוק, פטריות וגזר. המנה הייתה טובה, אבל בכל זאת, עוף עם אורז.

המקום מציע גם מבחר רחב של סאקה (לטענתם המבחר הגדול בארץ). התלבטנו בינינו לבין עצמנו איזו סאקה לקחת ולאחר בחינה מדוקדקת של עשרות הסוגים השונים החלטנו ללכת ספציפית על הסאקה האהוב עלינו, הלא הוא הבקבוק הזול ביותר. 45 שקלים הספיקו לשני שוטים נעימים לכל אחד מארבעת שוכני השולחן. נחמד.

עת ניגשנו לשלם התעקשו איתנו לא להשאיר טיפ מכיוון שכך מקובל במסורת היפנית. אנחנו התעקשנו לא להשאיר טיפ מכיוון שבמקום אין מלצרים.

אם מעט בלבלתי, זה המקום להדגיש: טנקה היא עליית מדרגה וכמעט שוברת שוק בסצנת האוכל האבן-גבירולית. יותר משהיא מייצגת, כנראה, אותנטיקה יפנית (אני מה אני יודע על יפן חוץ מהנטאי ופוקימון ילו) היא דוגמא נוספת ליצור הכלאיים הישראלי של מסעדת שף עם סצינת אוכל הרחוב. במחירים שנעים בין 45 ל-63 ש״ח מקבלים מנות מורכבות, שונות, בעלות טעמים עמוקים ומאוד לא בנאליים. ומי יודע, אולי באמת אפשר למצוא במקום את מנת החזיר הכי טובה בארץ לשנת 2019.

כוכבים: 4/5

וייב: להרגיש כמו ברמת אביב במרכז תל אביב

טעים: מושי מושי

מחירים: 55 ש"ח לצ'אשו דון, 62 ש"ח למרק אודון פירות ים, 59 ש"ח למנת דגים נאים, 50 ש"ח לעוף עם אורז , 45 ש"ח לסאקה (300 מ"ל)

טבעוני: יש דברים עם ירקות

אבן גבירול 37 תל אביב, ראשון-חמישי 12:00-20:30, 03-5100888