רואים שזה גוצ'י מזויף: ליידי גאגא מצילה את "בית גוצ'י"

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

זאת הייתה יכולה להיות דרמה אפית בידיים של מרטין סקורסזה או קומדיה קאמפית בידיים של ג'ון ווטרס, אבל "בית גוצ'י" של רידלי סקוט הוא סרט שלא החליט מה הוא רוצה להיות ורק הקאסט המעולה הופך אותו בכל זאת לסרט מבדר

26 בנובמבר 2021

זאת הייתה יכולה להיות דרמה אפית על מאבקי כוחות אדירים בתוך משפחה שהקימה אימפריית אופנה חובקת עולם, ואז איבדה אותה. זאת גם היתה יכולה להיות קומדיה קאמפית על אנשים שהכסף ניפח להם את האגו למימדים מזיקים. אבל "בית גוצ'י" של רידלי סקוט (פעם שניה השנה) הוא סרט לא מגובש, שלא החליט מה הוא באמת רוצה להיות. יש בו חבורה מרהיבה של שחקנים, שכל אחד מהם סוחב אותו לכיוון אחר, ובסך הכל הוא מהנה בהחלט. אבל נראה שבידיים של במאי אחר, מישהו כמו ג'ון ווטרס או אדם מקיי או אפילו מרטין סקורסזה, הייתה יכולה להיות פה יצירה קולעת יותר. 

זה סיפור אמיתי במסורת הסיפורים המטורפים על העשירים והמפורסמים שסופרו ב"פוקס-קצ'ר" וב"כל הכסף שבעולם" (גם הוא בבימויו של סקוט): בשנות השבעים של המאה שעברה, שני האחים גוצ'י שאוחזים במניות החברה שהקים אביהם כבר זקנים (האח השלישי, שאינו מוזכר בסרט, כבר מת). אלדו התוסס מנהל את החברה מניו יורק, בעוד רודולפו הסנוב, שחקן קולנוע בעברו, די מחוץ לעניינים. 

הסרט מתחיל דווקא מפטריציה רג'אני, בתו (המאומצת) של הבעלים של חברת משאיות שנוהגת לסובב ראשים ברחוב. פטריציה פוגשת במסיבה את מאוריציו, בנו של רודולפו, ועיניה מתרחבות כשהיא מבינה שהעלם גבה הקומה הוא חתיכת דג שמן. באותו רגע היא מתחילה לתכנן איך לדוג אותו, ודואגת לשוב ולפגוש אותו במקרה, כאילו. מבחינתו של מאוריציו זה לאב סטורי מהסרטים, והוא אף מוכן לוותר על ירושתו למענה (אביו מזהה שמדובר בגולד דיגרית ומתנגד לנישואים). אבל בשנים הבאות פטריציה דואגת להחזיר את מאוריציו לחיק המשפחה והמניות, ומעודדת אותו להשתלט על החברה. בינתיים, לפאולו, בנו של אלדו, יש אספירציות לפתח קו אופנה משלו. וזאת רק ההתחלה של מלודרמה משפחתית הכוללת מזימות השתלטות, הסתבכויות עם החוק ושאר אירועים שתוארו בכלי התקשורת בשנות השמונים והתשעים.

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

אף שהסרט נמשך יותר משעתיים וחצי, התסריט מלא חורים, ואחרי הצפייה נאלצתי לפנות לוויקיפדיה כדי להשלים פרטים, כמו מדוע המשטרה פושטת על ביתו של מאוריציו שבורח לשווייץ. בכלל, הדרמה חסרת מיקוד, והמהפך שעובר מאוריציו מצעיר נחמד שלא ממש מעוניין בביזנס המשפחתי לאיש עסקים קר ותאב בצע שדורך על האנשים סביבו, כולל אשתו (סטייל מייקל ב"הסנדק"), לגמרי לא ברור. זה מקשה מאוד על אדם דרייבר, שהולך לאיבוד בתפקיד ובמבטא האיטלקי שבא איתו. דרייבר מספק את ההופעה החלשה ביותר בסרט, והוא מזייף לעיתים קרובות, בעיקר בחלק השני.

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

שאר השחקנים, לעומת זאת, חוגגים. זה סרט על משפחות איטלקיות שיש בו רק שחקן איטלקי אחד ממש בצד (וינצ'נזו ריקוטה כאביה של פטריציה). הכוכבים הגדולים שהסרט מלא בהם מציעים גרסאות שונות של מבטאים איטלקים, מה שתורם לניחוח הקאמפי הקל. ליידי גאגא בתפקיד פטריציה היא האס בחפיסת הקלפים של הסרט. היא מעולה מרגע שהיא יוצאת ממכוניתה בסצנה הראשונה ועד סצנת המשפט בסיום. היא מגלמת בערמומיות של חתולת רחוב את הגולד דיגרית חסרת ההשכלה שנכנסה לגוב האריות המוזהב, והיא רוכשת את ליבנו גם כשהיא זוממת מזימות פחות סימפטיות.

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

בחציו השני של הסרט היא נוכחת הרבה פחות וחסרונה מורגש. באחת הסצנות היא חושפת את בורותה מול ציור האישה בזהב של קלימט שתלוי במעונו של רודולפו הסנוב כדימוי לעושרו המופלג (עלה זהב יחזור בהמשך באחת הסצנות הטובות בסרט), וזה מעורר תהייה לגבי רצינות התחקיר, כי ידוע שהציור המאוד מפורסם הזה נמצא באותה עת במוזיאון בווינה. 

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

הג'וקר של הסרט הוא ג'ארד לטו בתפקיד הבן דוד השמן והקרח פאולו גוצ'י, שנחשב לאידיוט של המשפחה. מכוסה בשכבות איפור כבדות לטו מגיש הופעה קומית עם מבטא איטלקי מודגש מאוד, שמתאימה יותר לקומדיה פרועה של האחים מארקס מאשר לסרט שלוקח את עצמו ברצינות (ורוב הזמן "בית ג'וצ'י" בהחלט מנסה לעשות זאת). אבל לטו כל כך מבדר וגונב כל סצנה שהוא נמצא בה – הסרט כאילו עוצר כדי לתת לו במה לעשות מה שמתחשק לו – שלא אכפת שהוא מרסק כל יומרה לאותנטיות.

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

ג'רמי איירונס ואל פאצ'ינו טובים כהרגלם בתפקידי המלכים הזקנים והמאוד שונים זה מזה, וגם לסלמה האייק ולקאמי קוטן ("10 אחוז") יש תפקידים קטנים אך עסיסיים למדי. ג'ק יוסטון הוא היחידי ששומר על פני פוקר כדומניקו דה סולה, איש העסקים שנע בהדרגה מרקע התמונה לחזית. 

"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)
"בית גוצ'י" (צילום: יחסי ציבור)

הפסקול מוצף בלהיטי התקופה ובקטעי אופרות איטלקיות. רובם מעידים על חוסר מחשבה ומקוריות, ורק האריה של מלכת הלילה מתוך "חליל הקסם", שמושרת במהלך תצוגת האופנה של פאולו, תורמת לאירועים פאתוס קומי.  בסופו של דבר זה סרט מבדר שבקלות יכול היה להיות מבדר יותר, וגם רציני יותר. הוא משובץ בלא מעט סצנות מוצלחות, ובהופעות מבדחות, אך הוא לא יותר מחיקוי של מוצר יוקרה. 

★★★✯ 3.5 כוכבים
House of Gucci בימוי: רידלי סקוט. עם ליידי גאגא, אדם דרייבר, ג'ארד לטו, ג'רמי איירונס, אל פאצ'ינו. ארה"ב 2021, 157 דק'