סיוט ברחוב רוקח: מי הרוח שרודפת את המוזיאון בנווה צדק?
לפני כמעט 20 שנה התחילו עובדי ׳בית רוקח׳ לספר על דמות מסתורית שמופיעה במסדרונות, והמסקנה המתבקשת היחידה היא שמדובר בשארית על טבעית מסכסוך לא פתור במשפחת רוקח. מה הפיתרון? מוזיאון/חדר בריחה שנועד לפייס את הרוח, ואתם יכולים להצטרף להרפתקה
׳בית רוקח׳, המוזיאון שנמצא ברחוב שמעון רוקח בנווה צדק, הוא אחד המבנים היפים ביותר שלשכונה יש להציע, עם גינה מתוקה ואותה ארכיטקטורה מהודרת שמאפיינת את האזור כולו. מתוך התיאור הזה תוכלו אולי להבין, שכשאמרו לי שאני הולכת להתנסות בבית רדוף – ׳חווית חדר בריחה המציעה למשתתפיה ביקור ב-1887׳ – בטוח לא ציפיתי לעבור את זה במבנה שנראה כביתו של מלון בוטיק.
״לאורך כל השנים הבית עמד כמוזיאון שהעברנו בו הדרכות לציבור״, מספרת גלי מינץ, מנהלת ׳בית רוקח׳ ואשתו של הנין של שמעון רוקח – ממייסדי נווה צדק. ״היו בו חפצים של המשפחה, תמונות, דברים סטטיים, ובשלב מסוים התחלנו להפיק בו הצגות שקשורות להיסטוריה של השכונה. לפני קצת יותר משנה וחצי החלטנו שאנחנו רוצים לתת למקום רוח פעילה ומסתורית יותר, וכך הקמנו את ה׳בית הרדוף׳, סביב סיפור אחד ספציפי מקורות המשפחה״.
אבל עוד לפני הסיפור המדובר, בואו וניכנס. אני ושישה המשתתפים הנוספים שהגיעו איתי (שהיו זרים לי לחלוטין, אם כבר ביציאה מאזור הנוחות עסקינן), תודרכנו במהירות ויצאנו לדרך. כבר בכניסה, אחרי שמבינים שדלת הבית לא תיפתח בעצמה – פוגשת אותנו שחקנית. היא מציגה את עצמה כדמות קריפית להחריד שלכודה בבית מזה שנים, ומספרת לנו על בני משפחת רוקח, תוך כדי שהיא מציינת סכסוך גדול שקרע את הבית. היא מקרינה סרט שבאמצעותו נתוודע להיסטוריה השכונתית ולבעלי התפקידים בשכונה בימיה הראשונים – ונעלמת לתוך האפלה.
״בחווית חדר בריחה יש משהו סיפורי ודרמטי יותר, בעיקר כשאצלנו – צריך להקשיב לסיפור ולתוכן. לא מספיק רק לרוץ ולחפש מפתח או קוד, לפתור איזו בעיה לוגית״, מסבירה מינץ, ״רצינו קודם כל להעביר סיפור היסטורי שהוא מאוד תל אביבי ונותן טעימה מאיך נולדה העיר הזאת. זה לא שיעור, או הדרכה, אבל כן מספר את הסיפור של ההתיישבות העירונית הראשונה, היציאה מחומות יפו והפעילות של משפחת רוקח בתוך כל זה״.
הסיפור משחק כאן חלק מרכזי בחוויה שמספק הבית, כי, ובכן – הנהלת המוזיאון באמת מאמינה שהוא רודף אותו עד היום. כבר בחלל השלישי אנו מגלים על סכסוך מתמשך בין האחים שמעון ואלעזר רוקח, שניהם מהכוחות המניעים של הקמת נווה צדק, שהחל ב-1887 ומעולם לא בא על סיומו. אלעזר רוקח, ציוני נחוש ואידיאליסט, התעסק בזמן הקמת השכונה בתרומות שנלקחו מתושבים למטרת פיתוחה. כאשר שמעון, אחיו, מגלה שאלעזר לקח את כספי התרומות והעביר אותם למתיישבי ראשון לציון, כדי לסייע להם במרד מול הברון רוטשילד, שמעון מגרש אותו מביתו בבושת פנים ומכריז שאיננו רוצה איתו כל קשר.
כמובן שתמצאו כאן, לאורך שתי הקומות עליהן מתפרשת החוויה (כולל קפיצה אל מתחת לאדמה), חידות היגיון וחללים שצופנים בתוכם רמזים שונים להתקדמות במשחק. אבל מה שבאמת מבדיל את הבית הרדוף מכל חווית חדר בריחה אחרת, היא הטכנולוגיה האור קולית יוצאת הדופן. החל מאנימציה אינטראקטיבית שמוקרנת תוך כדי עבודת המשתתפים על החידות, דרך הולוגרמות של דמויות שמשתקפות ומתקשרות איתך מתוך מסכים ומראות בחדרים, ועד דימוי מדויק של נסיעה במכונית באוקראינה – באמצעות צילומים שהתבצעו עם צוות צילום מקומי לפני המלחמה האיומה. הכל כחלק מהסיפור, כמובן.
מהר מאוד לאחר חשיפת הסכסוך בתוך חווית חדר הבריחה, נגלה שמטרת החוויה כולה היא בעצם למצוא את אלעזר, ולהעביר לו גלויה מאת אחיו שקוראת לפיוס בין השניים. כמובן שכל הדבר קורה תוך כדי שלומדים על פועלו של אלעזר – שהיה פעיל מאוד בהעלאת יהודי רומניה לארץ, פעל להקמת ראש פינה וזכרון יעקב והיה עיתונאי וסופר יהודי מוערך שש״י עגנון היה מזכירו – אבל (ומבלי לחשוף את סופו של חדר הבריחה) אי אפשר שלא לתהות מדוע מטרתו היא להביא לסגירת מעגל בסכסוך משפחתי ׳קטן׳.
״לפני בערך 17 שנה ישבתי עם ז'ק, שחקן ששיחק באחת ההצגות כאן ומשתתף גם בחדר הבריחה״, משתפת מינץ בפנים חתומות לחלוטין, ״פתאום הוא אמר לי שממש באותו רגע, בפינת החדר, הוא רואה דמות צרת פנים, עם זקן ומעיל ארוך, שפשוט עומדת ומסתכלת עליו. ידעתי בזמנו שיש לז׳ק יכולת לראות כל מיני דברים מסתוריים, אז האמנתי לו, אבל לקחתי את זה בחצי הומור״.
אוקיי, איזוטרי ואף מינורי, אבל אז היא ממשיכה לספר על חוויות נוספות דומות שקרו בבית לאורך השנים: ״שבועיים לאחר מכן, בזמן חזרות, ירדה במדרגות אישה שבאה לבקר את אחד השחקנים. היא רצה למטה בבהלה והתנשפה, תוך כדי שסיפרה שלצידה עלתה במדרגות דמות שקופה בעלת מראה דומה לזה שתיאר ז׳ק, והבנתי שזה אלעזר, זה חייב להיות אלעזר. האמנתי לה״.
״הדבר הזה הניע אותי בזמנו לעשות טקס פיוס – הסיבה היחידה שהוא יכול היה להופיע כאן היא הקרע הקשה שהיה ביניהם״, היא אומרת בהתרגשות, ״הם היו קרובים מאוד ובגלל האידיאולוגיה הציונית המנוגדת של שניהם נפרדו דרכיהם לנצח. עצמותיו של אלעזר אפילו לא עלו לארץ כי בית הקברות נהרס בהפצצה נאצית. המשאלה של אלעזר הייתה להתאחד מחדש עם המשפחה, הייתה לי תחושה שהוא לא שקט ולכן הוא פה עד שתימצא לו נחמה״. גם מפעיל המשחק, אלירן, אמר בפה מלא שבתור ילד הוא ראה את הרוח מתהלכת במסדרונות המוזיאון.
ה׳בית הרדוף׳ משוחזר היסטורית בהתאם לרוח סוף המאה ה-19 בצורה יוצאת דופן – הוא משלב חפצים אמיתיים של המשפחה שחיה בו בעבר. בית הקברות בדרוביץ׳ שבאוקראינה למשל, בו נקבר אלעזר רוקח, הופצץ כאמור על ידי הנאצים, אך אתר ההנצחה שנותר במקום שוחזר באופן מדויק לחלוטין בתוך חדר הבריחה, וזכינו אפילו לסיור בשאריותיו של אותו בית קברות – מתחת לאדמה.
״הבית הזה היה הבית של שמעון רוקח שזכה בו בהגרלת קרקעות שנתרמו על ידי אהרון שלוש בימיה הראשונים של השכונה״, מוסיפה מינץ, ״להקים תרחיש היסטורי בתוכו דרש המון עבודה – הבמאי אמיתי יעיש, המעצב משה יוסיפוב, האמנים אלון שריד, עמית פורטמן סתו לוי ואני יצרנו יחד את התפאורה, ההולוגרמות והפטנטים שמרשתים את החללים השונים – בשיתוף אנשי סאונד ווידאו נוספים. לקח לנו שנה ורבע להקים הכל יחד עם שחקנים שהם חלק מהחוויה״.
החוויה בבית הרדוף מסתיימת תוך שעה ורבע בדרך כלל, ולאחר שכבר הספקנו לשמוע הכל על הרוח לה, בתקווה, מצאנו מנוח ושלווה באמצעות הצלחתנו במשימות. כשאנחנו יוצאים מהחדר והקהל מתפזר, אני שואלת את גלי שוב – ״תגידי, עכשיו כשאנחנו לבד, את באמת מאמינה שהרוח הייתה כאן? או, אולי, עדיין כאן?״. ״תראי, לבת שלי יש חושים שקולטים יותר מהרגיל, והיא מוכנה להיכנס לבית הזה רק איתי. זה כל מה שאני יכולה לומר״.
בית רוקח, רחוב שמעון רוקח 36, לפרטים נוספים