בקפה שינדלר החדש העיצוב בא על חשבון איכות המנות

לפני כשנה, כאשר פורק מפעל האמייל המפורסם של חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר, החליט אספן האמנות דוד חן לרכוש את תכולתו ולהנציח את זכרו בדרך ייחודית. התוצאה היא קפה שינדלר – מסעדה חלבית כשרה שנפתחה לאחרונה סמוך לשוק הפשפשים, מרוהטת בוויטרינה ענקית ובגופי תאורה שהגיעו ישירות מהמפעל.

יראת הכבוד שאחזה בנו בכניסה לקפה שינדלר התאימה יותר לביקור במוזיאון מאשר לבילוי במסעדה. היינו זקוקים לסיור של כמה דקות במקום כדי להתפעל מהעיצוב המרשים בטרם התיישבנו בשולחן שלנו. אף שהיינו ארבעה סועדים, סינדרום שינדלר המשיך ללוות אותנו גם לארוחה עצמה, ובאקט שאין דרך אחרת להגדירו מלבד פוסט שואתי, החלטנו להזמין את כל המנות בתפריט (תשע מנות, לא כולל קינוחים). לצערנו תפריט היינות טרם הודפס והמלצות המלצר לא עשו עלינו רושם מיוחד. הסתפקנו בקוקטייל שהיה מתוק בצורה לא פרופורציונלית.

התחלנו את המסע ההיסטורי עם סלט שנראה מבטיח וכלל מגוון ירקות פריכים עם שום קונפי, שקדים, גבינה מסריחה ורוטב לימוני ערב לחך. נשמע טוב? כמעט. אחרי שלושה ביסים גילינו מרכיב סודי – חול. כל לבבות החסה היו מלאות חול, בכמות שקצת קשה לפספס. כשהערנו את תשומת לבו של המלצר לעניין, הוא לקח את הסלט בחזרה למטבח ומאז נעלמו עקבותיו (אף אחד לא טרח להציע לנו סלט חלופי). את הקאמבק הגדול שלו עשה סלט החול בסוף הארוחה והופיע בחשבון. רק לאחר שהתלוננו בוטל החיוב.

היינו יכולים להתעלם מתקרית החול אלמלא הוא הפציע שוב – הפעם במנת פילה המוסר. הדג עצמו, שהוגש עטוף בנייר אפייה ("פפיונים" בעגה המקצועית) עם גזרים צבעוניים ושום קונפי, היה יבש כולו, ועלי המנגולד שהונחו עליהם היו מלאים בחול. סיפרנו זאת לשף, והוא התנצל ממעמקי לבו (אך בכל זאת חויבנו על המנה).

לא כל המנות היו מאכזבות, אך כמעט בכולן התחושה הייתה שהמטבח לא יורד לעומק הפרטים ומעדיף אסתטיקה על פני תוכן. מנה שמדגימה את התופעה היטב הייתה שישברק צמחוני: שלושה עיגולי בצק שמולאו גם הם במנגולד, הפעם ללא חול אך גם כמעט ללא מלח או תיבול אחר שיפתח את הטעמים. בניגוד גמור לחזותה הנאה, הייתה זו מנה תפלה מאוד.

אחסוך מכם את תיאורן של מנות הסיגר, הפלמידה הכבושה, פלפלי הטינקרבל, דגי הים המטוגנים וסלט הסרדינים ואסכם את החוויה בכך שלכל אותן מנות היה חסר לפחות גרוש אחד ללירה – עוד מעט מלח, עוד נגיעת לימון, עוד יד מכוונת שתהפוך את אוכל המוזיאונים הזה לאוכל של מסעדה. לא פלא שהמנה הטובה ביותר בארוחה הייתה כזו שבמטבח כמעט לא נגעו בה – ארטישוקים כבושים קנויים, אלה רומנה מאיכות טובה, שנצרבו על גבי פלנצ'ה לוהטת והוגשו עם שום קונפי, עלי רוקט ופרמזן. טעים, פשוט, וללא תקלות. גם מנת הריזוטו הצמחוני הייתה טובה.

חבל שלסיפור הזה אין סוף טוב, כי שלושת הקינוחים שהוגשו לשולחן היו לא אכילים בעליל. הראשון נקרא "דקואז שוקולד". במטבח הצרפתי דקואז הוא מרנג דק ודחוס, עשוי לרוב משקדים או מקוקוס ומשמש בדרך כלל כבסיס לעוגות ולקינוחים אחרים. מה שהוגש לנו היה מעין קסטה קפואה עשויה שוקולד מאיכות נמוכה, שלא היה ניתן לנגוס בה כלל. גם המלבי והפבלובה הוכנו ברישול.

מסעדן ותיק שאני מעריך מאוד סיפר לי פעם שבתחילת דרכו ביקר אצלו מבקר מסעדות שעבד במקביל גם כווטרינר. לאחר הארוחה ניגש אליו אותו מבקר, אמר שאמנם היה טעים אך לגלג על גילו הצעיר של המסעדן: "אני למדתי שבע שנים והתמחיתי עוד ארבע שנים לפני שהעזתי לטפל בגוף של בעל חיים", הוא הטיח בו. "אתם המסעדנים, איזה אומץ יש לכם, להחליט בגיל כה צעיר שאתם פותחים מסעדה, וללא הכנה מוקדמת אתם נוגעים בגוף של אנשים". ואכן, יש סיבה טובה לכך שהמסעדות ששורדות בענף הקשה הזה מובלות כמעט תמיד על ידי אנשים עם ותק במסעדנות. לפעמים, כאשר יש סיפור טוב וכוונה טובה, זה ממש בסדר להסתפק בפתיחת מוזיאון.

קפה שינדלר, נועם 3 שוק הפשפשים, ראשון־חמישי 18:00־1:00, שישי 10:00־18:00, מוצ"ש־1:00, 5779359־03

המדרג:

איכות האוכל – 4

עיצוב ואווירה – 7

שירות – 5

תמורה לכסף – 5

סך הכל: 5

חשבון:

קוקטייל וורג'ין – 27 ש"ח

מנת לחם – 18 ש"ח

פלפל טינקרבל פטה – 39 ש"ח

שישברק – 37 ש"ח

ארטישוק על פלנצ'ה – 43 ש"ח

סלט סרדינים – 49 ש"ח

דגי ים מטוגנים – 59 ש"ח

פילה מוסר – 67 ש"ח

ריזוטו צמחוני – 49 ש"ח

סיגרים מטוגנים – 49 ש"ח

פלמידה כבושה – 35 ש"ח

שוקולד – 45 ש"ח

מלבי – 37 ש"ח

פבלובה – 37 ש"ח

שליש ווינשטפן – 27 ש"ח

אספרסו ארוך – 11 ש"ח

סה"כ – 629 ש"ח