מלחמת ההסברה: כן, ג'ון אוליבר טעה. אבל אנחנו טעינו יותר
כן, המונולוג של ג'ון אוליבר היה חד צדדי וגדוש טעויות, אבל הוא הציג את ההסברה הישראלית במלוא עליבותה, מנותקת לחלוטין מכל סימן של אנושיות בסיסית, תמונת מראה למדינה שכל כך בטוחה בצדקתה עד שהתנתקה לחלוטין מהעולם
ב-1968 וולטר קרונקייט שידר את אחד ממשדרי החדשות המפורסמים בהיסטוריה, אחרי שחזר מווייטנאם. קרונקייט, שהיה ידוע כניצי מאוד בנושאי המלחמה, חזר מהחזית מזועזע והעביר שידור שבו קרא לארצות הברית לסגת לאלתר מהמלחמה הבלתי מנוצחת הזאת. הנשיא לינדון ג'ונסון טען שאם הוא איבד את קרונקייט – הוא איבד את המרכז של אמריקה.
הסנטימנט הזה קיים גם היום: הפחד שיבוא איזה מישהו מכובד כמו קרונקייט ויסחוף אחריו את דעת הקהל למקום אחר, חדש, שבו לא הייתה קודם. מישהו שיזיז את המיינסטרים. ישראל מתה מפחד מרגע כזה, שכן היא אוהבת להתלונן על העולם שנגדה והתקשורת העוינת מבית ומחוץ, בעוד היא ממשיכה לקבל לרוב תמיכה רחבה מאוד מקואליציה של מדינות וגם התקשורת, בטח האמריקאית, ממשיכה להזמין אליה את ראש הממשלה נתניהו ולנסות לדווח באופן שקול את הסיפור הישראלי-פלסטיני.
לכן כשג'ון אוליבר פתח את התוכנית שלו Last Week Tonight במונולוג של עשר דקות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל סבב המלחמה הנוכחי, רבים חששו שאולי זהו רגע הקרונקייט של ישראל. לאוליבר אין את אותו שיעור קומה שהיה לקרונקייט בזמנו, והוא אפילו לא מגדיר את עצמו כעיתונאי (טענה מגוחכת לאור האספירציות הדי ברורות של התוכנית שלו), אבל יש לו נוכחות גדולה במדיה העולמית ובכל זאת מפתיע לראות עשר דקות שלמות שבהם נאמר שישראל מבצעת פשעי מלחמה ושהפלסטינים חיים תחת שלטון אפרטהייד, משודרות בתוכנית שיושבת בלב המיינסטרים האמריקאי, גם אם היא מזוהה מאוד עם הצד השמאלי של המפה.
כשישראלי יצפה במונולוג הזה, קל יהיה לו לנפנף אותו מעליו. אוליבר לא מחמיץ הזדמנויות להחמיץ הזדמנויות פה, כשהוא מתמקד בטענה שישראל חזקה יותר בזכות אמצעי הלחימה שלה ואמצעי הגנה כגון כיפת ברזל, ולכן האחריות להפסקת האלימות מוטלת עליה. הוא שוכח לציין שחמאס החל את סבב הלחימה מתוך מהלך שעיקרו בכלל פוליטי, לסמן את עצמו כבעל הבית גם בשטחים ובמזרח ירושלים ולא רק ברצועת עזה. הוא שוכח לציין שחמאס שולח טילים על ישראל גם מחוץ לסבב הלחימה הנוכחי. הוא שוכח לציין שחמאס משתמש בתושבי עזה כמגן אנושי ומציב את המטרות שלו בליבן של שכונות מגורים. זה מונולוג בעייתי, בלשון המעטה.
אבל כל זה לא ישנה, כי הסנטימנט העיקרי של אוליבר הוא משהו שבישראל מפחדים ממנו מאוד – אנחנו הולכים והופכים מוקצים, וזה כבר לא רק קולות מהשוליים שהולכים ומתרחבים. במובנים מסוימים אוליבר מגשים אולי את מה שפעילי שמאל רבים טענו במשך השנים – ישראל היתה כל כך עסוקה בהסברה שלא הפנימה שיום אחד בעולם יפסיק לשמוע ש"זה מסובך" וש"אתה חייב להבין את הקונקסט ההיסטורי" ופשוט יסתכל על המספרים ויראה שבעזה מתים יותר ילדים מאשר בישראל. זו תמצית המונולוג של אוליבר, בעצם, ולכן ההסברה הישראלית נועדה לכישלון מראש.
ובכל זאת, היה רגע צורם במיוחד בליבו של המונולוג של אוליבר, שקשה מאוד להתעלם ממנו: כשאוליבר הראה את הציוץ של דובר צה"ל, שמראה בניין בעזה "לפני" ו"אחרי" בתבנית של meme. זהו מבט עמוק וכואב אל ליבה של המילטריזציה הישראלית, שבו צה"ל מראה להמון הצוהל כיצד הוא יכול להרוס מבנים בליבה של עיר וחושב שיש בזה משהו שאמור לשעשע את הקהל. מה חשבתם, שהעולם לא יצליח לתרגם את שתי המילים המסובכות בעברית?
ההסברה הישראלית לא סתם נלחמת מלחמה אבודה מראש, היא מנותקת לחלוטין מכל סימן של אנושיות בסיסית. היא תמונת מראה למדינה שכל כך בטוחה בעצמה ובצדקת דרכה עד שהתנתקה לחלוטין מהעולם החיצוני, וזה כולל את האנשים שחיים מעבר לגבול העזתי, אלה שבימים שאינם מבצע צבאי מורכב אנחנו סתם מחליטים מתי לתת לתרופות להיכנס לשם או לאיזה מרחק יכולים להגיע סירות דייגים. עזבו אם הקונטקסט והעובדות השגויות במונולוג. זה הרגע שבו אוליבר הציג את ישראל במלא עליבותה.
אוליבר אינו הראשון לבקר את ישראל בצורה כזאת. ג'ון סטיוארט עשה את זה לפני הרבה שנים ועשה את זה טוב יותר, מדוייק יותר וחכם הרבה יותר. אבל אוליבר כן הסיר לפתע איזשהו לוט מהסיפור הישראלי, שכולו מסופר תמיד מפריזמה צבאית בלבד, כשהוא מבקש מהעולם להפסיק להסתכל על הסכסוך בשייח' ג'ראח במילים מכובסות כמו "סכסוך נדל"ני" ומבקש ממנו לראות אותו כ"טיהור אתני".
המילים המכובסות האלה, והרבה מהטענות של אוליבר, הן טענות שלא תמצאו כמעט באולפנים המתגלגלים בזמן המבצע. לכן בפתיחת המהדורה של כאן 11, כשדוריה למפל מבקשת ממואב ורדי לתאר את הקולות בעולם, וזה מספר על התמיכה של אנג'לה מרקל אבל גם מזהיר מקולות כמו זה של ג׳ון אוליבר, זו הדרך היחידה לקבל זווית אזרחית על המצב שאינה כוללת רק את אזרחי ישראל. האייטם והמונולוג של אוליבר מתואר כ"כישלון ההסברה" ומיד אחרי דיווחו של ורדי, עוברת למפל לראיין את תת אלוף רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר, לשאול אותו איך מדבררים יותר טוב את התמונות הקשות מעזה.
בהמשך המהדורה ראיתם כתבה שנפתחת עם חלקים מהמונולוג של אוליבר, ומשם על יחידת ההסברה שפתח משרד החוץ, בלי התייחסות לתוכן, בלי להתעמת עם הדברים. אוליבר מוגדר בחדשות בסך הכל כעוד אירוע בסבב הזה, רק אירוע מהסוג ההסברתי. במצב כזה, מה הפלא שדובר צה"ל בטוח שכולנו נצחק ונסתלבט על המראות הנהדרים של בניין הרוס בלב עיר שבה אוכלוסיה אזרחית צפופה. אז כן, ג'ון אוליבר הוא בטח לא קרונקייט, אבל אם זה מעודד אותו גם בישראל אין קרונקייט. ונראה שגם לא יהיה.