טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף של ארגון "לוחמים לשלום" ופורום המשפחות השכולות יתקיים הערב (שלישי 20:30) בפעם ה-20, בלוקיישן חשאי שיפורסם רק היום לנרשמים מראש בלבד, זאת לאחר שבשנה שעברה התקיים במהדורת אונליין עקב המלחמה והחשש מאלימות פעילי הימין הקיצוני. ירידתו של הטקס למחתרת, אחרי שב-2023 נערך בפארק הירקון בהשתתפות אלפי אנשים, מהווה סימן נוסף להידרדרות הדמוקרטית של ישראל ערב יום העצמאות ה-77, אבל מי שיבקשו לצפות בו יוכלו לעשות זאת בשלל דרכים.

>> יום העצמאות בתל אביב: בלי זיקוקים ועכשיו גם בלי ספריי שלג
>> לתפארת מדינת נתניהו: כך הוחרב הטקס הכי ישראלי שהיה לנו

הטקס, שיתרחש בתל אביב ובבית ג'אלה במקביל, יועבר לייב ביוטיוב והשנה גם בשידור חי ל-160 מוקדי הקרנה פרטיים וציבוריים בישראל ורחבי העולם, בין היתר בארצות הברית, גרמניה, אנגליה, נורווגיה, אוסטריה, הולנד, קנדה ושוויץ. בתל אביב צפויות הקרנות פתוחות לציבור בבית רדיקל (בהרשמה מראש), בקפה שפירא ובבית הסגול של "עומדים ביחד".רשימת הלוקיישנים המלאה כאן.

לאורך שנות קיומו הפך טקס הזיכרון המשותף לאחד האירועים החשובים והמרכזיים של יום הזיכרון, ובין היתר לקחו בו חלק רבים מאנשי הספרות והאמנות הבולטים והחשובים בארץ, ביניהם יוני רכטר,יהודה (ג׳אד) נאמן, אלון אולארצ’יק, אחינועם ניני ומירה עווד, פרופ’ אווה אילוז, העיתונאי אליעזר יערי, ד״ר אמאל אבו סעד, הסופר זוכה פרס ישראל דויד גרוסמן הסופר והחוקר ד״ר סמי שלום שטרית, ריצ׳רד גיר, מובראכ עווד ואחרים. במקביל, החל האירוע למשוך התנגדות אלימה והסתה מימין, שהובילה למספר תקריות בהן פעילי ימין כהניסטים וביביסטים תקפו את המשפחות השכולות שהגיעו לאירוע בדחיפות, יריקות וקללות.

את הטקס ינחו השנה שירה גפן ופידא שחאדה, ובין הדוברים הישראלים בו יהיו שורדת הטבח בקיבוץ ניר עוז ושורדת השבי ליאת אצילי, אשר בעלה אביב אצילי ז"ל נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת עדיין בעזה; וליאל פישביין, תושב בארי שניצל מהטבח, אח שכול לתכלת פישביין ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה; מהצד הפלסטיני ידבר מוסא ג'ומעה, תושב הגדה המערבית, ששכל את בן-דודו שנורה לנגד עיניו ואיבד 25 מבני משפחתו במלחמה בעזה. כמו כן, נאומה של פ', תושבת הגדה המערבית ובת שכולה לאם שנרצחה בעזה, יוקרא על ידי הפעילה החברתית אמאני חמדאן.

הטקס יכלול גם מספר הופעות: מקהלת הנשים הערבית-יהודית ראנה, מקהלת הנוער היהודי-ערבי ירושלים, הזמרת מרי מנסא תופיע עם ספירידון סכס ולואי ח׳ליף, ויהוא ירון, אלה רונן ורות דולורס וייס במופע מיוחד למען השלום. עוד יוקרן באירוע סרטון שהופק במיוחד לטקס בהשתתפות צעירים וצעירות ישראלים ופלסטינים מפורום המשפחות השכולות ותנועת לוחמים לשלום, ביניהם מאי פרי – נכדתו של חיים פרי ז"ל – אשר ידברו על האובדן ועל התקווה דרך פעולה משותפת.

"השנה וחצי האחרונות הן מהקשות שחווינו. המלחמה הנוכחית הותירה אחריה הרס, כאב ואובדן. מול המציאות הקשה הזאת קל לשקוע בייאוש, בכעס ובאובדן האמונה. אבל דווקא עכשיו, כשהחושך והשנאה גוברים, אנחנו בוחרות ובוחרים לעמוד יחד ולהאיר החוצה", כך נמסר ממארגני הטקס. "השנה, למרות הכל, ולמעשה בגלל הכל – נקיים את טקס יום הזיכרון המשותף בפעם ה-20, כי לבחור בתקווה זה לא קל – זו פעולה אקטיבית, שמצריכה תעוזה, סבלנות, ובעיקר – קהילה".

• יום הזיכרון
• בית רדיקל
• קפה שפירא
• יהודים וערבים
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני

אל תראו את "אין ארץ אחרת". אל תעיזו לראות את "אין ארץ אחרת". אתם הרי בכלל לא רוצים לראות את "אין ארץ אחרת". למעשה, שלוות הנפש שלכם ושל מיליוני ישראלים אחרים תלויה בכך שלא תראו את "אין ארץ אחרת", והזכייה ההיסטורית שלו באוסקר אמש – סרט ישראלי-פלסטיני זכה באוסקר! – רק מחדדת את הצורך החיוני להמשיך ולא לראות את "אין ארץ אחרת". הכל תלוי בכך.

>> תנו לו אוסקר: קונאן אובריאן הוא המנחה שהטקס המשמים הזה היה צריך
>> ראינו זיקוקים: "אנורה" ראוי לכל הפרסים בדרכו המפתיעה אל האוסקר

במשך 25 השנים האחרונות עשינו כולנו עבודה יפה וטובה והצלחנו לעצום עיניים מול עוולות הכיבוש הישראלי בשטחים. סיפרנו לעצמנו כל מיני סיפורים, בטלוויזיה ובעיתונים הפסיקו לדבר על מה שקורה מעבר לחומת ההפרדה, ומרבית אזרחי ישראל שכחו שבכלל יש דבר כזה. הצלחנו, במבצע הדחקה לאומי קולקטיבי, להעלים מהתודעה כמעט לחלוטין את העניין כולו. אי אפשר לתת לסרט אחד להרוס את כל זה.

אנחנו ליברלים, אנחנו הומניסטים, אנחנו שמאלנים טובים או מצביעי "מרכז" סבירים, אבל אנחנו גם ואולי בעיקר לא רוצים לדעת. הבעיה עם זכיית "אין ארץ אחרת" היא שעכשיו נצטרך לראות אותו. לכאורה לא תהיה לנו ברירה. הסרט הותקף כבר הבוקר בידי סוכן הכאוס להרס התרבות מיקי זוהר, וכדי להתמודד עם גלי ההסתה מימין ולהתחמש במידע עובדתי אתם בטח תרצו לראות אותו כדי לדעת על מה אתם מדברים. זהו דחף מובן, אך יש להיאבק בו ומוטב שתמצאו משהו לומר בלי לראות אותו.

אפשר ואף רצוי, כפי שעשו רבים וטובים בשמאל הציוני, להתלונן על היוצר באסל עדרה שלא גינה את טבח שבעה באוקטובר ועל היוצר יובל אברהם שלא שר מעל הבמה "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", או לציין שמדובר בזכייה פוליטית שאינה מעידה על איכותו (אמירה שמצריכה לכאורה צפייה בסרט, אבל אל תפלו במלכודת הזאת, אפשר בקלות לומר את זה גם בלי לראות פריים אחד, אף אחד לא יעשה לכם בוחן פתע ואם מישהו ינסה פשוט תצעקו עליו שהוא תומך חמאס).

אפשר גם לסמוך בעיניים עצומות על התקשורת הישראלית שתקטין את ההישג הגדול של "אין ארץ אחרת" למינימום ותסקר את זכייתו בעוינות, ואפשר להמר משכורת של שנה על כך שהערוצים המסחריים לעולם לא ישדרו אותו, אבל ספק אם יש די בכך במציאות שבה הסרט מוצע חינם באינטרנט לכל דורש. יש צורך במאמץ אזרחי אקטיבי לא לראות את "אין ארץ אחרת" ולשמור על אי הידיעה המאלחשת, להדוף את הניסיון הערמומי הזה להחדיר פיסות של מציאות מחרידה אל תוך מסך אשליות הנורמליות שטיפחנו בקפידה.

אני יודע לומר את כל זה כי אני עצמי כשלתי. צפיתי ב"אין ארץ אחרת" פעמיים ומאז אני מפזם "בילאדי בילאדי" ללא שליטה. ראיתי סרט תיעודי סוחף ומעולה בכל פרמטר, שהוא גם מסמך דוקומנטרי מרשיע על הגירוש האכזרי של תושבי מסאפר יטא מכפריהם – "בג"ץ אישר! בג"ץ אישר!", צווחים ברקע מי שמתכוונים בימים אלה להחריב את בג"ץ – ובמקביל גם מציע אפשרות של סולידריות, שותפות ותקווה בסיפור החברות שמתפתחת בין אברהם ועדרה. והרי די ברעיון הזה כדי לזעזע את אמות הסיפים של האומה.

הבעיה היא שאחרי שרואים את "אין ארץ אחרת", קשה מאוד להפסיק לחשוב על המתרחש ביהודה ושומרון, על ארץ המתנחלים, על הכיבוש והדיכוי האגרסיבי שנלווה לו, על מדינת יהודה שנבנית בכספי המסים ובדם החיילים של המרכז הנאור, על הארון אבו עראם ששכב משותק שנתיים במערה מלוכלכת אחרי שהצבא הרס את ביתו וחייל ירה בצווארו כי ניסה למנוע את החרמת הגנרטור שלו עד שנפטר בייסורים. קשה עוד יותר להפסיק לחשוב על מה שכל ההדחקה הזאת עשתה לנו לאורך זמן. אלה לא מחשבות נעימות. בשביל מה לכם. פשוט אל תראו את "אין ארץ אחרת" הכי חזק שלכם – ואז תגבירו, והמהדרין אף יסתמו אוזניים ויגידו "נה נה בננה לא שמעתי כלום". הרי אין לנו ארץ אחרת.

• טור דעה
• אוסקר
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני
• פלסטינים
• אין ארץ אחרת
• יובל אברהם