פעם שלישית גליצ'ה: גלית דיסטל עשתה עוד סיבוב על התקשורת

אחת הדמויות שהכי נצרבו בתודעת הציבור ב-2023 היא גלית דיסטל אטבריאן, שמונתה לשרת ההסברה לפני כשנה ומאז הספיקה לסייע לממשלה לשסע ולפלג. היא כינתה את עצמה גבלס בנאום מאולתר, היא כינתה את הטייסים שלנו שברגע זה שומרים עליה "נפולת של נמושות" ואף קראה לביבי "אבי האומה" ושלחה את כולנו לבדוק במועצה לשלום הילד אם אפשר לשנות סטטוס.

>> רד מעל מסך הטלוויזיה: האנשים שצריכים לעוף מהמסך דחוף
>> יצאנו בסילבסטר: אל תנסו לחזור לשפיות. אין באמת איך

אחרי הטבח הנורא של השביעי באוקטובר, גלית דיסטל אטבריאן הייתה הראשונה להגיד: ימי הממשלה ספורים. ברשת 13 הבינו שאולי כדאי לראיין אותה ושלחו למשימה את ליאור קינן, שאולי הצליחה להוציא מהשרה לשעבר התנצלות וזעם סמוי נגד אנשי נתניהו, אבל היא לא הצליחה להסיר את המסיכה הביביסטית מפניה. חשבון נפש הוא דבר מבורך אצל פוליטיקאים ובעקבות הראיון מיהרו רבים לחבק אותה משמאל ולנגוח בה מימין ומשמאל, אבל גלית דיסטל אטבריאן נשארת נאמנה לאורך כל השיחה. היא כמובן מספרת איך אנשיו של ביבי הרחיקו אותה, איך הייתה צריכה להתחנן על כל שקל שיילך למשרד שלה ועל האשמה שהרגישה אחרי האסון, בזמן שליאור קינן מנסה להיות נאמנה לאמת העיתונאית שלה מצד אחד ומצד שני לא להיות מראיינת עוינת. 

אבל גם כשדיסטל אטבריאן לוקחת מעט אחריות, היא מנסה להוציא את עצמה הכי טוב שאפשר ומה שיוצא לה מהפה מזכיר יותר אדם ששרד כת ומתקשה להתנתק מאהבתו למנהיג. ליאור קינן שואלת על איזה מן ההתבטאויות הרבות שלה בשנה האחרונה היא הכי מתחרטת, היא כמובן מזכירה את הביטוי "נפולת של נמושות", עליו כבר התנצלה וממשיכה לומר שלא הבינה שמה שהיא עושה למעשה גורר את המדינה לתהום. היא כמובן מתנצלת בפני הציבור הדמוקרטי-חילוני וליאור קינן נותנת לה את הבמה לכך.

אבל רגע. מה זה אומר שרק היום היא הבינה את מעשיה? קינן, שמנסה להוציא אמירות בעלת משמעות מהשרה לשעבר, פספסה לגמרי את הנקודה הזאת בה הייתה אמורה לשאול את השרה: איך הבנת את זה רק היום? הרי הביקורת עלייך הושמעה בכל פינה אפשרית, ליאור שליין הקדיש לך יותר ממונולוג אחד, עיתונאים ופרשנים בכל המהדורות (מלבד 14) ביקרו את דבריך בלי סוף, בכל ציוץ שצייצת אנשים הגיבו לך בפירוט, הביקורת הייתה לך מול העיניים כל הזמן. המסקנה האפשרית היחידה היא שדיסטל אטבריאן או מטומטמת או מיתממת. בהתחשב בכך שזו הפעם השלישית שדיסטל אטבריאן עושה סיבוב תקשורתי על החרטה שלה (עם התפטרותה, בשיחת ווטסאפ עם פעילת שמאל, ועכשיו בראיון ב-13), אז מטומטמת היא בטוח לא.

ההיתממות של גד"א באה לידי ביטוי כשהיא מתחילה להגן על ראש הממשלה עם המשפט "אני לא בטוחה שהוא ידע מה החבר'ה שלו עושים לי", וממשיכה עם טענה שאחרי הסרטון שהיא עשתה איתו (והוא מאד אהב, כמובן), האנשים הקרובים לו החליטו שזה הסוף שלה. קינן הייתה אמורה לבלום את ההתחנפויות לנתניהו כבר כאן, אבל במקום להדליק נורה אדומה, היא ממשיכה לשאול את דיסטל אטבריאן על תקרית המרפסת שכבר לא מעניינת בשלב הזה אף אחד, ועל צחי ברוורמן, שהוא אולי דמות חשובה בשדה הפוליטי, אבל בשלב הנוכחי שבו הציבור איבד את האמון בממשלה – גם הוא אינו חשוב כלל מעבר לרכילות פוליטית.

גם הדיבורים של שרת ההסברה לשעבר והודאתה בכך שמשרדה היה בזבוז כספי ציבור, אינם חשובים. מה שכן חשוב זה מה שאף חבר קואליציה עדיין לא עשה – מעשים. ליאור קינן הייתה יכולה להוביל את המרואיינת שלה לתוצאה קצת אחרת אם הייתה מעמתת אותה עם "האהבה המבעבעת" שהיא חשה כלפי נתניהו, עם איך שהיא נשמעת כשהיא מסרבת לדבר על אשת ראש הממשלה (בין אם מפחד או ממה שהיא מכנה "אינטגריטי") וגם לא עם התשובה השלילית לשאלה הצפויה: מה תצביעי במקרה של הצבעת אי-אמון בממשלה? ספוילר: היא תצביע נגד כי נתניהו "הכי טוב שיש". 

ההצהרה הזאת לא מפתיעה. הרי בסך הכל מדובר בהתנצלות. זאת גם הכותרת של האייטם: ריאיון ההתנצלות של דיסטל אטבריאן. חבל שלהתנצלות שלה או של כל חבר קואליציה אחר אין שום ערך עיתונאי ללא מעשים שיכפרו, ולכן ליאור קינן הייתה צריכה להעז הרבה יותר ולא לפחד להעמיק או להתעקש, כי בסופו של דבר השאלה הזאת היא השאלה הכי חשובה בראיון. זאת השאלה שמבהירה לנו אם דיסטל אטבריאן באמת רוצה לכפר על מעשיה, או שהיא מנסה לתקן את התדמית שיצרה לעצמה באמצעות דמעות תנין.

קינן שאלה שאלות חשובות, אבל לא פיתחה עם הח"כית שום שיח בניסיון לעמת אותה עם מעשיה. יש בשמאל רבים שמגלים אמפתיה ואהדה כלפי פוליטיקאים מהימין שנזכרו לעשות "חשבון נפש", וגם ליאור קינן נשבתה בקסם חשבון הנפש של דיסטל אטבריאן, אבל בניגוד לציבור הרחב את דעתה של קינן זה לא אמור להסיח מהעניין המרכזי – התנצלות זה טוב ויפה, אבל כפרה מקבלים באמצעות מעשים.