זהו לא ספוילר: נטפליקס רצחה את ג'סיקה ג'ונס

דיאלוגים דרמטיים, רגעים סתמיים וקלישאות איומות: נטפליקס, זאת ממש לא הדרך להיפרד מ"ג'סיקה ג'ונס"

"ג'סיקה ג'ונס"
"ג'סיקה ג'ונס"
23 ביוני 2019

בפתח העונה השלישית של "ג'סיקה ג'ונס" קשה להיזכר למה התאהבנו בה מלכתחילה. מעט מאד נשאר ממרתף הוויסקי הצונן של מארוול, גיבורה נשית שסבלה מקדרות יתר ומחסור עז בהומור, אך פיצתה על כך בשלל דרכים. נטפליקס ביטלה השנה את הסדרה המוצלחת, ובמקום להיפרד יפה תקעה את המסמר האחרון בארון הקבורה שלה בעייפות פושעת.

עם סיומה המטלטל של עונה ראשונה דחוסה ומצמררת פנתה הסדרה למחוזות מפוזרים יותר ונסלחים פחות, והנה, גם עכשיו ממשיכה הסדרה בקו המתפורר הזה ומתפצלת למגוון קווי עלילה דהויים במידה דומה. ג'ונס פוגשת בחור חדש, הוגארת' ממשיכה להתמודד ביגון עם מחלתה, טריש לוקחת את מופע הנרקסיזם הילדותי שלה לשלב הבא ושלל דמויות אחרות מתמודדות עם דרמות קטנות ולא מאוד מעניינות.

לא צריך להיות מבקרת טלוויזיה בשביל לזהות שהכותבים המתחלפים של הסדרה הגיעו לפינאלה בלי סיפור טוב ובלי יכולת להבחין בין עיקר ותפל, וזה משאיר את הצופים בעיקר עם דרמה. גם בתקופה המוצלחת שלה, "ג'סיקה ג'ונס" נטתה להגזים במבטים המצועפים של הגיבורה והדיאלוגים הסובלים, אך בעונה הזאת היא שנייה רק ל"רמת אביב ג'".

 

בעונה החדשה לא נשאר זכר למודל שהציגה ג'סיקה ג'ונס: גיבורה נשית שאיננה סובלת מפגם חינני אחד או שניים, אלא היא פחות או יותר פגם אחד גדול. היא אלכוהוליסטית, אנטיפתית ומתלבשת כמו פריקית בתיכון (מה שהביא מזור לכל מי שלא זיהתה את עצמה בשלמות של וונדר וומן). בנוסף לכל מגרעותיה, היא רדופה על ידי נבל שניהל איתה מערכת יחסים הרסנית, או במילים אחרות: תקועה על האקס. ממש כמו כולנו, הפשוטות. אלא שעכשיו ג'סיקה ממשיכה להתהדר בתכונותיה הקשות והרגליה המגונים, ללא דרמה אישית ובוערת שתגבה אותם. מה שנותר מהלוחמת המחוספסת של אז היא סתם בחורה אנטיפתית שהמבט העצוב בעיניים נתקע לה מתוך הרגל, וככזו היא מתקשה לייצר הזדהות. בהיעדר סיפור אישי בוער לג'סיקה ג'ונס גם אין הרבה מוטיבציה לצאת להילחם (אם בכלל), עד שמתחשק להציע לה להסב את הקריירה לבירמון באוגנדה.

העונה פגעה בעוד דמות משמעותית – טריש, אחותה החורגת של ג'סיקה. המלאכית השומרת שהיוותה אנטיתזה מושלמת לקדרותה של הראשונה, איבדה את קסמה מרגע שנעשתה מודעת אליו. בעונה השנייה הבינה כוכבת הרדיו בדימוס שהיא רוצה להיות גיבורת על "אמיתית", בניגוד לאחותה קרת הלב, ולצאת לעזרת חסרי הישע בעולם. מי שהייתה המצפן המוסרי של ג'סיקה סיימה את תפקידה מרגע שהחלה לנפנף בו, וכעת היא בגדר עלוקה צדקנית שרודפת אחרי אחותה במטרה להשיג אותה ולנצח אותה.

זמן המסך הנרחב מדי שמוקדש לדמות הממוצה שלה ושל אחרות, השימוש המופרז בווייס-אובר שלא אומר כלום ("אין תשובות קלות, אלא אם יש"), ריבוי הרגעים הסתמיים שמקבלים האדרה דרמטית חסרת פרופורציות והחזרה על מוטיבים שלא עבדו גם בפעם הראשונה – כל אלה מצטרפים לאוסף של בעיות שהיו בסדרה מלכתחילה. הפעם, ללא סיפור מרכזי בוער או דמות מהפנטת, קשה להמשיך ולשאת את טון הפילם-נואר של ג'ונס, את הרצינות האימתנית שבה הסדרה לוקחת את עצמה ואת הקלישאתיות שבה כתובות הדמויות. ג'סיקה, שממשיכה לעלוב בזולת פשוט כי החיים דפקו אותה, זורקת לחלל האוויר "Sorry, I'm a dick", אלא שבלי סיפור טוב ברקע אין לנו סיבה להמשיך להכיל אותה. סורי, יו אר.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?