חיפשנו בכל העיר: 10 דברים משמחים שקרו החודש לתל אביב

לא קל לשמוח בזמן הזה. אם תסתכלו פנימה תגלו שיש מעט מאוד רגעים ביום, בשבוע או בחודש שבהם הייתם ממש שמחים. זה לא הזמן לשמוח. לא כשכל מה שקורה – קורה וממשיך לקרות. זה לא זמן טוב לשמוח, אבל לפעמים אין ברירה. פשוט פה ושם עוד קורים דברים טובים ומרימים שיכולים לייצר שמחה כלשהי או לפחות משהו שמאוד דומה לה, לראות את הטוב, להתמלא לרגע בתקווה עמומה. ובכן, באנו להרים ובדקנו איזה דברים באמת שימחו אותנו בעת האחרונה. זו תמונת המצב.

>> אוכלים אחרת: 6 מסעדות עם טוויסט מפתיע שנפתחות עכשיו

10. אליפות הקנאביס הישראלית

אנחנו עדיין לא מאמינים שהדבר הזה קרה. היינו סקפטים מאוד, אבל האירוע הדי מדהים הזה בכולי עלמא כינס את מיטב מגדלי הקנאביס הרפואי בישראל ואת מיטב המומחים שישפטו אותו, ותפר סביבם ערב של תרבות וויד עילאית עם המון סטייל ואנרגיות גבוהות, כולל הופעות אדירות של ג'ני פנקין, טדי נגוסה וכהן. בסוף נבחר גם הזוכה בגביע HolyFlower הראשון לקנאביס הישראלי הטוב ביותר ("The White" של גרינקום לקח את קטגוריית הסאטיבה, תודה ששאפתם).

אירוע Holy Flower TLV, אליפות הקנאביס הישראלית הראשונה בכולי עלמא. צילום: ואסילי שפרגא ודודו רוזן

9. שי טרא ליטמן

שי טרא אמנם לא מגיע במקור מתל אביב, אבל באמת שקשה לנו למצוא אמן יותר תל אביבי ממנו באופי – מוזיקה מלב הבוהמיה המקומית, עם אותו חיספוס תל אביבי דקדנטי מודע לעצמו שאנחנו כל כך אוהבים. אלבומו החדש, "אמן ישראלי", יצא ממש היום (שלישי 7.5) ומהמעט שהספקנו לשמוע הוא כל מה שרצינו לראות את שי טרא גדל לתוכו – כנות, ישירות ותוספת של שיוף נדרש שהגיע בחלוף הזמן וההתבגרות. רגע משמח ואלבום שעוד ידובר עליו רבות. אה, ואם חשבתם שהמוזיקה משוגעת, חכו עד שתראו אותו בהופעה. הו, איזה קטע – במקרה יש אחת בדרך, פחות או יותר אחרי שהאלבום יוצא. צירוף מקרים משמח כנראה.

8. Clay House TLV

החיפוש אחר סימנים של שפיות לוקח אותנו למקומות מעניינים. לא ברור אם זה סטודיו לקרמיקה שהוא גם בית קפה או בית קפה שהוא גם סטודיו לקרמיקה, אבל בתור התחלה אתם פשוט באים, שותים קפה טוב, מציירים על צלחת או כוס או כלי אחר לבחירתכם ואז הוא מקבל טיפול גלזורה וחוזר איתכם הביתה. זה כל כך מתוק, רגוע והולסום שזה כאילו מתרחש ביקום אחר. נסו לקרוא את הכתבה הזאת מבלי לחוש בחמימות המשמחת, נראה אתכם.

לא הבר שחשבתם. Clay house tlv. צילום: אלון שפרנסקי

7. הדונר של גרטי

אנחנו אנשים פשוטים, דברים פשוטים משמחים אותנו, ולראות סיח מושלם של דונר שהשחים לאיטו בסיבובים מגולף בסכין אל תוך הפיתה שלנו לגמרי יכול למרוח לנו חיוך על הפרצוף. הדונר של גרטי בא והולך מתל אביב בשיטת הפופ אפ, אך לאחרונה נחת בבית הסמאשבורגר שעל פינת רוטשילד-אלנבי לפופ אפ נוסף שבסיומו החליט להשתקע שם עד להודעה חדשה. וזהו. שווארמה טורקית מעולה עם פיסטוק. אנחנו שמחים.

איסטנבול, תאכלי את הלב. גרטי דונר (צילום: ניב טובול)

6. 3426

אנחנו אמנם אנשים ששמחים בגלל שווארמה, אבל גם תרבות גבוהה ומרחבי תרבות איכותיים משמחים אותנו, אל תראו אותנו ככה. מתחם התרבות החדש בצומת הרצל-התחייה היה פעם שוק הדגים הסיטונאי של תל אביב (אל תדאגו, כבר לא מריחים), ומאוכלס כעת בידי שלל מיזמי תרבות לסוגיה, ביניהם בית רדיקל ההולך וצובר תאוצה. ביקרנו שם וגילינו מקום שעוד מתפתח ומגבש זהות, ולפי מה שכבר התגבש אתם הולכים לאהוב את הזהות הזאת. לא משמח? בטח שמשמח.

וואי, מה הולך לבוא פה. 3426 (צילום: אביעד בר נס)

5. מודי

אלבום המחווה המרגש שהפיקו אנשי ערוץ הספורט והאוזן השלישית לזכרו של מודי בר און, 20 שירים בביצועים חיים ומצוינים כפי שהוקלטו באולפן ליגת האלופות בין 2003 ל-2012, בכיכובם של אריק איינשטיין, רמי פורטיס, שלומי שבן ועוד – ובתיבול דברי קישור של מודי עצמו – שיצאו באלבום ויניל כפול לרגל יום חנויות התקליטים הבינלאומי, קומפלט ארוע מרגש ביותר בחנות האוזן השלישית והופעה של אפרת גוש. שלא נשמח? מודי היה רוצה שנשמח.

"מודי", אלבום המחווה למודי בר און ז"ל של האוזן השלישית

4. תתתרבות

אם יש עדיין בוהמה בתל אביב, רון כחלילי ויוסי אוחיון הם מוותיקיה החריפים והמושחזים ביותר, ואם הם פותחים יחדיו בית קפה בפאתי שוק הכרמל שמתעתד להפוך ולהתפתח כבית תרבות בוהמייני ומקום מפגש ושיח, אז אין לנו שום כוונה או יכולת להתווכח. היכן שהיה עד המלחמה הבר החביב אדוארדו, יש עכשיו את "תתתרבות" שעוד נמצא בהרצה ומגשש בהנאה את דרכו, אבל ביקרנו במקום וכבר בשלב העוברי הזה ברור שמרחב חדש כזה של תרבות הוא דבר משמח שיש בו כעת צורך דחוף.

הבית החדש שלנו לויכוחים על קנדריק נגד דרייק. המרפסת של תתתרבות (צילום: יעל שטוקמן)

3. המחאה

זה מתעורר לאט, אולי לאט מדי, אבל משבוע לשבוע גובר הזעם ומספר המפגינים עולה בהתמדה. הניסיון להפריד בין המחאות ולמשול בהן קורס. הניסיון למנוע הפגנות בכיכר הדמוקרטיה קרס. האלימות המשטרתית מחרידה, מסוכנת ומהווה ניסיון ברור לדיכוי פוליטי של המחאה, אבל זה ניסיון כושל. כבר אין הבדל רב בין זעקות משפחות החטופים לבין זעקת הציבור הרחב. אם יש ניצוץ של תקווה בזמן הזה הוא נמצא במוצ"ש ברחוב. אם הניצוץ הזה לא יתלקח למשהו דרמטי בהרבה בשבועות הקרובים, יש סיכוי שיעבור עוד הרבה זמן עד שממש נשמח שוב.

התקווה. עינב צנגאוקר בחסימת האיילון, 6.5.24 (צילום: איתי רון/ מידל איסט אימג'ס/AFP/גטי אימג'ס)

2. סגירת התדר במוצ"ש

בשבוע שעבר הכריזו אנשי התדר על סגירתו במוצ"שים, אחד הערבים הכי חזקים של מתחם התרבות האהוב, כדי לתת את הבמה כולה להפגנות נגד הממשלה. בפוסט חריף באופן חסר תקדים בחרו בתדר להעדיף לתת את כל הלב והנשמה למשפחות החטופים ולמפגינים על פני הקופה השמנמנה של מוצ"ש, ואנחנו התרגשנו ושמחנו. אם מוסדות תרבות גדולים נוספים היו נוקטים באותה גישה, בעיקר כאלה שמסובסדים מכספים עירוניים, לא היינו כועסים בכלל. מתישהו צריך עמוד שדרה.

זה לא כל כך נעים לראות. רומנו בימי המלחמה, נובמבר 2023 (צילום: לירון רודיק)

1. עונת הרחצה נפתחה

ובסוף, הדבר הכי משמח זה הים. עונת הרחצה נפתחה ואיתה, יש לקוות, גם הלבבות. הים הוא בחינם וזה ה-VFM הכי טוב בעיר כרגע. מה עוד חינם עכשיו? רק שנאה. עדיף ים. השקיעות מהממות, החוף עדיין לא מפוצץ, המדוזות עוד רחוקות. ים, אתה מושלם.

מושלם ובחינם. חופי תל אביב (צילום: ברק ברינקר)