ביירות, אחותנו: האור מבניין העירייה מגרש מעט מהחושך

הדגל הלבנוני הוא דגל יפה. הדגל הלבנוני שמאיר את בניין העירייה בכיכר רבין היה אתמול בערב, לכמה רגעים, הדבר הכי יפה בעולם. הוא מגיע מתוך הנפש היפה של תל אביב, עירם של יפי הנפש, והוא מרחיב את הנפש אל מקומות בהם מזמן לא ביקרה. והיופי הזה שמתקיים במחווה ההומנית הזאת מוציא את מכוערי הנפש מדעתם. וגם זה יפה.

האקט הפשוט הזה של עיריית תל אביב-יפו כבר הפך כמעט לקלישאה: אי שם בעולם מתרחש לו אסון ואנחנו מביעים את צערנו והזדהותנו באמצעות מערכת לדים צבעוניים שהותקנה בחזית הבניין מבעוד מועד. זו תמיד מחווה ריקה למדי, קוסמטית, ובכל זאת יש בה קסם, באופן שבו היא מעודדת את כל מי שעובר בכיכר לחשוב, לחמול, לחוש משהו מהאבל שיורד על העולם. כי מי שחי בתל אביב רוצה להיות חלק מהעולם הזה ולכאוב כשכואב לו. רק בדלנים שליבם צפוד ומכווץ משנאה יכולים לזעוף ולזעום מול מחווה כזאת.

כי האמת היא שביירות היא אחותנו. והאמת היא שהחלום שלנו היה ונותר לעלות על רכבת ולבלות בה סופ"ש ים תיכוני של אוכל טוב ומסיבות סוערות. והאמת היא שאנחנו יודעים שהחלום הזה רחוק, נאיבי ושובר-לב בסיכויו הקלושים, אבל לחלום עדיין מותר כאן

כשהמחווה הזאת מופנית אל עבר מדינת אויב יש בה בכל זאת קסם מיוחד: היא מבדילה מיד בין אנשים בעלי מוסר ומצפון ובין מי שנפרדו ממנו לטובת הון פוליטי. כשהיא מופנית אל השכנה הצפונית שלנו – וספציפית אל עיר הבירה שלה שתושביה הצעירים דומים לנו כל כך, רוקדים לאותה מוזיקה ומטפחים את אותן תקוות וחלומות על חופש ושוויון – היא מסמנת את מה שיכול היה להיות אלמלא היה נחטף המזרח התיכון בידי קנאי דת ולאומנים. זה בדיוק מה שמטריף קנאי דת ולאומנים בצד שלנו.

כי האמת היא שביירות היא אחותנו. והאמת היא שהחלום שלנו היה ונותר לעלות על רכבת ולבלות בה סופ"ש ים תיכוני של אוכל טוב ומסיבות סוערות, ושצעירי מהפכת הטכנו של ביירות יבואו לעשות אצלנו שבת, שנוכל לבקש סליחה על חלקנו בהרס העיר היפה הזאת ושהיא תתקבל מתישהו בחיוך עצוב של פיוס. והאמת היא שאנחנו יודעים שהחלום הזה רחוק, נאיבי ושובר-לב בסיכויו הקלושים, אבל לחלום עדיין מותר כאן.

הפגנות הטכנו בביירות, דצמבר 2019:

רבים שיבחו את ראש העיר רון חולדאי על האומץ שהפגין כשכתב "האנושיות קודמת לכל סכסוך", אלא שזה תמיד היה האתוס הישראלי בטרם נשדד והושחת בידי סוכני השנאה של הימין בכנסת ובתקשורת: ידנו מושטת לשלום, יש לנו חלום, נהיה טובים ומוסריים מאויבינו. לא עבור הלבנונים קישטנו את בניין העירייה, גם לא כדי להרוויח נקודות בקהילה הבינלאומית, כי אם עבור עצמנו, כתזכורת לכל מה שפעם היינו ועדיין יכולים להיות, כמים זכים וקרירים שישטפו את הנפש היפה והמאובקת שלנו בקיץ הנורא של שנת 2020.

אין שום סיבה להתרגש מקריאות הגעוואלד הבכייניות מימין ולהצטדק מולן. מדינת ישראל הרשמית התגאתה במחווה הזאת בחשבון הטוויטר שלה בערבית. גם אחד מדובריו הרשמיים נתניהו מיהר לנופף בה באנגלית אל עבר העולם. הזעקות והגידופים מעידים בעיקר על המקוננים ועל יכולתם המצמררת לעלוץ מול טרגדיה אנושית. האור שבוקע מבניין העירייה מגרש את החושך שלהם. הם מפחדים מהאור. יש להגביר אותו בכל עוצמתו.