חכו לטוויסט: חשבתי שהנה, הולכים להרוס עוד קלאסיקה. ואז התאהבתי

עוד בתור ילד אהבתי את סיפוריו של צ'ארלס דיקנס על אסירים, יתומים וכייסים – אנשים מהיומיום שהחיים התאכזרו אליהם. אבל כאדם מבוגר, אני חייב להודות שהדמויות שיצר הסופר היו נחשבות כיום לתמימות מדי, ואולי אפילו סטריאוטיפיות. בסדרה החדשה של דיסני+ "דוג'ר", הגוללת את חייו של הכייס המיומן מהרומן "אוליבר טוויסט", הצליחו לעשוות עבודה מבריקה כשלקחו את האכיטיפים שיצר דיקנס, ונתנו להם טוויסט טיפה בוגר יותר (כן, זה משחק מילים גרוע. וכן – יהיו עוד).

>> אוכלים סרטים: 9 אוצרות קולנועיים נסתרים שמתחבאים בדיסני+

את דמותו של הכייס החביב ג'ק "דודג'ר" דוקינס (תומאס ברודי סנגסטר) אנחנו פוגשים באוסטרליה, כמה שנים לאחר שהצליח לברוח מידי החוק, בזמן שאוליבר טוויסט נהנה מהירושה השמנה שהרגע קיבל. דוג'ר עובד באוסטרליה כמנתח, בזכות ידיו הזריזות והרגישות, ומסתבך בחובות עבור דריוס (טים מינצ'ין) – הגנגסטר השכונתי שמאיים לכרות לו את הידיים. בשלב בו רק תחבולה יכולה להציל אותו. הסדרה מרגישה ממש נאמנה לאווירה מסיפורי אוליבר טוויסט, ועם זאת היא יותר בוגרת ומודעת לעצמה – שזה מפתיע, בעיקר כי לרוב במקרים כאלה משתדלים להתרחק מחומרי המקור כאילו היו אש, בעוד שכאן מצליחים לעשות גם וגם.

לא היו לי הרבה ציפיות מדודג'ר. חשבתי שהנה, הולכים להרוס עוד קלאסיקה שאני אוהב. אבל ככל שהמשכתי לצפות, כך התאהבתי יותר בדמויות, ובאווירה שכל כך נאמנה למקור. אולי אפילו יותר מדי נאמנה. הדיאלוגים של חלק מהדמויות שואבים השראה מהחלקים ביצירותיו של דיקנס שכיום נשמעים לנו תמימים או ילדותיים, וזה מוביל לכמה שורות דיאלוג מטופשות אצל דמויות משניות. אבל אל תתנו לזה להרוס לכם, כי הדמויות המרכזיות מפצות על כך.

פייגין , שלקח תחת חסותו בעבר את אוליבר טוויסט ודודג'ר בילדותם, הוא עדיין נוכל מבריק, גם אם מזדקן. הוא עושה יותר טעויות וצריך את דודג'ר לצידו. השחקן דייוויד ת'יוליס (לעד הנבל הנפלא וי. אם. ורגה), מגלם באופן מפתיע דמות חביבה מאד, ומעין קלף ג'וקר מופקר מוסרית. דודג'ר מנסה להיפטר מעברו כפושע ללא הצלחה, וסנגסטר שנראה כמו ילד בן שלושים הוא ליהוק מצוין לדמות, אבל הדמות הכי מפתיעה כאן היא ליידי בל, בת המושל, אותה מגלמת מאיה מיטשל בכישרון רב, ומצליחה לייצר דמות נשית מורכבת, מה שקורה יותר ויותר לאחרונה בסרטים וסדרות טלוויזיה.

עד לא מזמן המניע של רוב הנשים על המסך היה אהבה, הריון או משפחה. או סרטן. רק לאחרונה אנחנו מקבלים פתאום דמויות נשיות עם תחומי עניין אמיתיים ואמביציה משמעותית להגשים את עצמן גם בסדרות מיינסטרימיות. וליידי בל היא אחת מצוינת – בת המושל המחוזרת שאינה מעוניינת בדבר מלבד ללמוד כירורגיה. היא חכמה, בעלת יכולת חשיבה עצמאית ויצירתית, אבל לפעמים הגאווה שלה וחוסר היכולת שלה לוותר פוגעות בה. זאת דמות משנית מעניינת וסיפור האהבה שנרקם בינה לבין דודג'ר הוא לא התכלית של כל הדמות שלה, וזה תענוג לראות איך היא מתפתחת כמנתחת וכאישה בחברה שמרנית ביותר.

לא אשקר, לקח לי קצת זמן להתאהב. הסדרה מתחילה קצת מפוזר, ולמי שלא מכיר את העלילה של אוליבר טוויסט יאבדו חלק מההקשרים. גם אני, בתור קורא של דיקנס מילדות, הלכתי קצת לאיבוד ושכחתי חלק מהאירועים שהדמויות דיברו עליהם, אבל ככל שהסיפור המשיך "דודג'ר" ממשיכה לתת לי סיבות לאהוב אותה, ואף הצליחה ממש עד הרגע האחרון להפתיע, לשעשע ולטשטש את הגבול בין טוב לרע, כולל הטוויסט של אוליבר (הבטחתי שזה יגיע), שעליו לא ארחיב כדי שתהנו. 

כיף גדול, מה יש לומר. "דודג'ר" (צילום: ג'ון פלאט/Hulu/דיסני+)

"דודג'ר" מלאה באהבה לדיקנס, שלפעמים תופסת קצת יותר מדי מקום, אבל בזכות כתיבה שנונה וחכמה היא מצליחה לתת עוד טוויסט מרענן (טוב די, אני מפסיק) על דמויות אהובות, הישג שלא הרבה עיבודים ליצירות ספרות קלאסיות יכולים להתגאת בו. לא חשבתי שבסיום הסדרה ארצה כל כך להגיע לבאה, ואני מקווה שבהמשך יתנו לנו עוד צדדים של אוסטרליה מלבד פורט ויקטורי. יהיה נחמד לראות יותר מהטבע המופרע של האזור, ובטח שלא אתנגד ללראות את ג'ק ופייגין מתמודדים עם החיות המסוכנות שמקיפים אותן. אולי יהיה קצת קשה להתחבר בהתחלה, אבל אני מבטיח – עד סוף העונה אתם תתאהבו בה, ותופתעו מכל טוויסט (די לירון).
"דודג'ר", העונה הראשונה זמינה במלואה בדיסני+