ראש בראש, משולש מול מלבן: של מי פיצת השף הכי טובה?
לרגל יום הפיצה הבינ"ל שלחנו את מבקר אוכל הרחוב שלנו, האמיץ באדם, להכריע בדו-קרב בין שתי פיצות השפים הכי לוהטות (ונמתחות) בעיר: פיצה תדר של איש העגבניות אייל שני מול סופר פיצה של שף דייויד פרנקל מפרונטו. והתוצאות: ובכן - חיוביות. מה יכול להיות רע בפיצה?
השף:
תדר: אייל שני, אב העגבניות, נסיך החריף, הקרם של הפרש על הנפוליטנה הדקיקה.
סופר פיצה: דייויד פרנקל (פרונטו) ויובל שניר (בר לחם) חוברים למגהזורד של פיצה אל טאליו עבה.
משולשים של זהב: הפיצות הכי טובות בעיר
מה הוזמן:
תדר: פיצה אנשובי (72 ש"ח) וטטאמי ביסקוויט קייק (38 ש"ח)
סופר פיצה: מטריצ'יאנה (76 ש"ח) ומוס ביסקילה ולרונה (25 ש"ח)
היצע:
תדר: מינימליזם מוחלט. ארבע-חמש פיצות בלבד (תלוי בשעה), מתוכן שתיים הן אותה הפיצה (מרגריטה) בתוספת אנשובי. לצד הפיצה יש רק חמש אופציות של ירקות למיניהם, אבל חוץ מהכרובית בתנור, אף אחת מהאופציות היא ממנות השיא של המטבח של שני.
סופר פיצה: שפע מערער. כמעט 30 סוגים שונים של פיצות בתפריט עם מגוון רחב של תוספות ושילובים מיוחדים. תפוח אדמה ופרובולון, קרם תירס עם פטה כבשים, בטטות וגבינת עזים ועוד ועוד ועוד. גם מבחר המנות הצדדיות מרשים ביחס לפיצרייה, וכולל שלושה סלטים שונים ואנטיפסטי מבוסס בוראטה.
מנצחת: סופר פיצה, כי עם כל הכבוד לפוקוס של תדר, אנחנו אוהבים שיש עם מה לגוון.
זמן משלוח:
תדר: 18 דקות, זמן מצוין לכל הדעות.
סופר פיצה: 14 דקות, ועכשיו אנחנו יודעים מאין הגיע הסופר שבשם.
מנצחת: סופר פיצה ב-4 דקות בלבד. (שני המקומות במרחק של כ-600 מטר מביתי).
אריזה:
תדר: צורת וגודל הקופסה די סטנדרטיים (אוקי, הקופסה טיפה גדולה מהרגיל, ממש בטיפה), אבל האיור על הקרטון עושה את כל ההבדל – עשרה דמויות שמרכיבות את ה-DNA התרבותי של תדר, למשל צ'רלי מגירה, אריס סאן ונייג'ל האדמו"ר, באיור יפהפה של דקל חברוני.
סופר פיצה: מלבן קטן ושחור עם כיתוב בלבן, מינימליסטי, טרנדי ומתאמץ להיראות יוקרתי. דגש על מתאמץ.
מנצחת: תדר, גם על הכמות וגם על האמנות.
גודל:
תדר: זו אמנם לא הפיצה האימתנית שמגישים במקום (ולהגנתם, זה גם מצוין עוד בשלב ההזמנה), אבל עדיין מדובר בפיצה מכובדת בקוטר 38 סנטימטר שמשתווה לכמה מהפיצות היותר גדולות בתל אביב.
סופר פיצה: מלבן פיצה בגודל 25 על 15 סנטימטר שאמנם לא תופס שטח רב, אבל עובי הפיצה בהחלט מאזן את זה. כמעט וקיבלו נקודות בונוס על שהוסיפו פרוסת פיצה מטעם אחר כפינוק, אבל הנקודה נעלמה אחרי שראיתי את מדבקת ה"דרגו אותנו בוולט" שלוותה לסו-קולד-פינוק.
מנצחת: תיקו. מי שרוצה לפנק עושה את זה מכל הלב.
חומרי הגלם:
תדר: חלום של ממש, רוטב פנטסטי (שעל פי עדותו של שני, הוא עבד עליו במשך שלושה חודשים) וכדורי מוצרלה שמנמנים שמומסים לעיגול צמיגי מושלם. הכמות לא נדיבה מדי, כך שיש שטחים מסוימים שלא מכוסים בגבינה והקצאת האנשובי היתה רצועה אחת לכל סלייס, אבל איכות חומרי הגלם מפצה על הכמות. כלומר, מדובר באחד מפיסות האנשובי הטעימות שדגמתי.
סופר פיצה: בתור פיצה שנשענת על התוספות והכיסויים שלה, פרנקל בהחלט דאג לכסות את כל שטח הסלייס בכמות נדיבה של תוספות. עם זאת, למרות שהם פוזרו בנדיבות, הבייקון והגבינה לא היו בולטים מדי מכיוון שביחס לבצק העבה, הדקיקות שלהם הפכה אותם למעטה עדין למדי, בטח ביחד לדומיננטיות החומרים של הפיצה של תדר.
מנצחת: מירוץ צמוד, אבל תדר לקחו בזכות עוצמות הטעם של כל רכיב.
מתיחת הגבינה:
תדר: בריכות המוצרלה הממורכזות של הפיצה הזו נותנים לה יתרון מובהק בתחום המתיחה, וחוטי הגבינה העבים שנמשכים הם החומר שממנו עשויים הפיצות של צבי הנינג'ה. החיסרון היחיד הוא שלעיתים החוט עבה מדי, ומושך את שארית הגבינה שעל הפיצה עצמה יחד עם הביס.
סופר פיצה: אולי זה תלוי בסוג הפיצה, אבל מטריצ'יאנה לא ניחנה במתיחות רבה. הגבינה בהחלט מספקת וטעימה, אבל האפקט האינסטגרמי הזה פשוט לא נוכח בה.
מנצחת: תדר, עם כ-5 ס"מ של מתיחה.
בצק:
תדר: הבצק הדקיק של הפיצה הזו כבר עשה שמות ברחבי העיר, עם הבטחה שהוא תופח במשך 72 שעות, ואפייה מדויקת בתנור לבנים שמובילה לתוצאה יוצאת דופן – בצק דק שלא מתפרק תחת כובד התוספות. הקראסט הוא בכלל תמצית החלום הנפוליטני – פריך על סף השרוף (אבל בקטע טעים) מבחוץ, רך כמו לב של איטלקי מבפנים.
סופר פיצה: הרבה פיצות אל טאליו (כלומר, מהסוג שנאפה בתבנית, נחתך למלבנים ונמכר במשקל) נופלות עוד בשלב הבצק, שלרוב נוטף שמן והורס את השאר. אבל סופר פיצה הצליחו להתחמק מהבעיה הזו עם בצק עבה אך אוורירי שבהחלט מראה נוכחות, אבל לא גונב את כל ההצגה. מעט הקראסט שעוד נשאר הוא פשוט מתנה קראנצ'ית נהדרת. הפתעה.
מנצחת: סופר פיצה, כי הצליחה איפה שכל כך הרבה נכשלו.
טעם:
תדר: מה שהכי מדהים בפיצה הבאמת ייחודית הזו הוא כמה היא פשוטה – בצק טוב, רוטב עגבניות דומיננטי וגושי מוצרלה עבים. עוצמות הטעם שמוצרי הבסיס האלו מייצרים מפתיעים בכל פעם מחדש, ועם כל הפשטות שלה, לא תצליחו למצוא אחת כמוה. לצד הסחוג העדין והמושלם שמומלץ לבזוק בתפזורת והביס האחרון בקראנץ' הנהדר, זו ללא ספק אחת הפיצות המצטיינות של העיר. כמה דק, ככה חזק.
סופר פיצה: אחת הפיצות המצטיינות לסוגה, בנויה לעילא ומפנקת בכמות חומרי הגלם, אבל התוצאה הסופית היתה מעט מונוטונית אחרי הסלייס הראשון. ההתעקשות על בשר נטול תוספות הפכה אותו למעודן מדי ביחס למאזן הגבינה, והרוטב אמנם טעים, אבל לא נכח באופן משמעותי מספיק. אם הזמנתי פיצה שמורכבת מגבינה, רוטב ובייקון, כנראה שרציתי טעמים חזקים, ובמקום זה קיבלתי פיצה טעימה מאוד, אבל גם מנומסת מדי.
מנצחת: תדר, כי החוצפה משתלמת.
לסיכום:
תדר: 5 נקודות, בנאפולי אייל שני היה מוכתר כמלך.
סופר פיצה: 4 נקודות, פרנקל ושניר מפיחים חיים בבצק.