צבע אדום: אנחנו כאן בשביל הקללות במחצית
שני הפודקאסטים - האדום והצהוב - מתכוננים על הקווים לקראת הדרבי (ב'). בצד האדום: מחכים לדרבי כמו לעקירת שן. ובכל זאת, זה עדיין קצת מדגדג כי, ובכן, זה דרבי
כשהחלטנו להקים לראשונה את הפודקאסט האדום, התכנסנו וצפינו יחד ב"בוקר טוב וויטנאם". ידענו שרק דמותו של רובין וויליאמס תוכל להכין אותנו להתמודדות עם וייטנאם הפרטית שלנו: הפועל תל אביב בכדורגל ובכדורסל.
בצד הצהוב: בעזרת הפודקאסט, זכינו ב-4 אליפויות
כמו חיילים מוכי גורל שהולכים למלחמה לא להם שתוצאותיה ידועות מראש, כך הולכים אוהדי הפועל תל אביב מדי שבוע. ואנו מנסים מבעד לגלי האתר באולפני רדיו תל אביב, להרים להם את המורל. אם הבדיחה לא היתה על חשבוננו זה אפילו היה מצחיק.
אז למה בכל זאת חבורת מקריחים שכמונו סוחבת את עצמה לתחביב המיותר הזה? כי הפועל היא כנראה קודם כל, לצערנו, מה שקורה מחוץ למגרש ובשביל זה אנחנו כאן. המחוץ למגרש הזה זה אלי ישראלי הענק, משה סיני הגדול, הנהלה גרועה וציניות עדינה.
כל המחוץ למגרש הזה התקיים עד לא מזמן באותה רבע-שעה של מחצית המשחק: עם החברים לשורה, עם החבר מהצבא שפגשת ליד המזנון וסתם עם זרים גמורים כשמבטי הייאוש של אחרי החמצה נפגשים. ועכשיו קורונה, היציעים ריקים וכל התורה שבעל-פה הזאת חדלה כמעט מלהתקיים.
אז בשביל זה אנחנו כאן, להיות השיחת מחצית הזאת. בקצה השורה יש את רותם, זה שמכיר אנשים, איתי הפילוסוף, רביב שחושב שהמאמן טועה, עדי שחושב שכולם טועים, פרנקו החשב ואביעזר המומחה (דודי נתן את הניקוב לחבר). על מה מדברים במחצית? מקללים ת'שופט, ת'הנהלה, ת'שחקנים ובעיקר את מכבי. כי את מכבי אנחנו לא אוהבים בשום ענף ובשום צורה. חבל שלצערנו אנחנו חולקים איתם את העיר הלבנה.
אז דרבי ראשון לעונה ביום שני ואנחנו מחכים לזה כמו לעקירת שן. אבל בכל זאת, קצת מדגדג לנצח דרבי, במעורפל אנחנו זוכרים שפעם אפילו חייכנו באירועים כאלה. כדי שזה יקרה צריך את השיחת מחצית הזאת ששומרת על הפועל שמחוץ למגרש – על ההיסטוריה של המועדון הזה ועל הרגש כלפיו. וצריך גם לתקן כמה דברים, גם אם זה מעצבן כמה אנשים, קשה עכשיו הקלה אחר כך. תל אביב אדומה? גם אם תתמהמה בוא תבוא. ואם לא, תמיד תהיה לנו את הקורונה.