"האחיות המוצלחות שלי": כל מה שבאמת חשוב בסדרה קומית
אפשר להגיד הרבה דברים על הסדרה החדשה של גלית חוגי ונועה ארנברג: שהיא "קומדיה נשית", שהיא סדרה ישראלית מאוד, שנלי תגר מצוינת ושגורי אלפי נותן עבודה מאחורי המצלמה. אבל מה שהכי חשוב לגביה הוא מה שהכי חשוב בקומדיה: היא קורעת מצחוק
האמירה המסקרנת ביותר של "האחיות המוצלחות שלי" מגיעה דווקא בסיום העונה, כשהצופים נחשפים סוף סוף להורים של שלוש האחיות – אורית, נטלי ומור – ולמערכת היחסים הטעונה בין חברי המשפחה. זו אמנם סצנה קצרה, אבל היא מצליחה לענות היטב על שאלה שעולה לכל אורך הסדרה – איך קרה ששלוש נשים שונות כל כך גדלו באותו הבית? מהבחינה הזאת, "האחיות המוצלחות שלי" היא יותר מצפייה מהנה ומבדרת, היא גם מצליחה לומר משהו על משפחה מבלי להישאב לדרמות מיותרות ולאכילת ראשים מאזורי הפסיכולוגיה הפופולרית כמו שעושות סדרות אחרות, בעיקר כאלו המפרקות משפחות מהחוץ ואל הפנים. הסיבה פשוטה – אין דינמיקה שאנחנו מכירים טוב יותר, ולא נדרשות יותר מדי מילים כדי להסביר לנו איך סוג הורות מסוים מייצר ילדים מסוג מסוים.
אבל עוד לפני ש"האחיות המוצלחות שלי" מצליחה למתוח קו ישיר בין ההורים לשלוש האחיות הכה שונות: הבכורה מורה אנאלית וחובבת הגדרות (אבל עם זהות מינית מוטלת בספק); האמצעית צעירה אבודה לחלוטין בעולם המבוגרים (עם עבר כילדה־שחקנית בסדרה נוסח "קרובים קרובים"); הצעירה חיילת שקטה ומופנמת – היא עושה את מה שקומדיות אמורות לעשות – היא מצחיקה.
"האחיות המוצלחות שלי" כל כך מצחיקה, שלפעמים היא אפילו חורגת קצת מהעולם הפנימי שלה בשביל להצחיק. יש בה רגעים לא לגמרי אמינים של בדיחות שיוצאות מפי הדמויות (כמו רפרנס מדויק להפליא ל"מציאות נושכת"), אבל הן כל כך מצחיקות שזה לא כל כך מפריע.
למרות הפיתוי הגדול לעסוק בסדרה מנקודת מבט נשית, שכן היא נוצרה על ידי שתי נשים ועוסקת בשלוש נשים, הניסיון לדחוק אותה למשבצת של "קומדיה נשית" פוגע בה. לא מדובר ב"בנות" או ב"ברוד סיטי", אלא בסדרה שהייתה יכולה להיקרא "האחים המוצלחים שלי" ולא הרבה היה שונה בה. מה שהופך את "האחיות המוצלחות שלי" למקסימה כל כך הוא הטיפול האינטליגנטי והעדין בדמויות מצד היוצרות גלית חוגי ונעה ארנברג ומצד הבמאי גורי אלפי.
כמעט לא תמצאו בסדרה דמות שלא תחבבו, כולל המפקד הבלתי נסבל של מור (גל תורן, בדיוק קומי מפתיע). הסיבה לכך פשוטה: "האחיות המוצלחות שלי" היא סדרה על אנשים אמיתיים. אין בה כמעט דמויות מוקצנות, אין בה נבלים חד משמעיים או נשמות טובות מובהקות, ולכן קל מאוד לפתח אמפתיה כלפי כל אחת מהדמויות. אבל מעל הכל חייבים להודות – זו הסדרה של נלי תגר. נטלי – האחות האמצעית שחיה לה בלימבו ללא כיוון ברור ובלי כל ידע בבירוקרטיה של החיים האמיתיים, היא אדם שלו הייתם פוגשים במציאות הייתם מתעבים אותו או מתאהבים בו. הטקסטים שלה הם המצוינים והמצחיקים ביותר בסדרה, ותגר מגלגלת אותם על הלשון שלה עם ניואנסים של גאון קומי, לא פחות. שמישהו ישלח אותה להוליווד במקום גל גדות.
שורה תחתונה: מוצלחות, בטח מוצלחות
