האם לנטפליקס יש סיכוי אמיתי לעשות היסטוריה באוסקר?

כשהוכרזו המועמדויות לאוסקר בשבוע שעבר, איש לא הופתע ש"רומא", הסרט המהולל ביותר של 2018, גרף עשר מהן. ועדיין, מוזר לומר שסרט מקסיקני דובר ספרדית בשחור־לבן, ללא שחקנים מוכרים, הוא המתמודד המוביל בתחרות על הפרס ההוליוודי לסרט הטוב ביותר. מה גם שמדובר בסרט של ענקית הסטרימינג נטפליקס, שזכה להפצה מצומצמת בלבד בבתי הקולנוע.

אם "רומא" אכן יזכה, הוא יהיה הסרט הזר הראשון ב־91 שנות אוסקר שיעשה זאת. רק שמונה סרטים זרים לפניו היו מועמדים בקטגוריה הראשית, ורק ארבעה מתוכם היו מועמדים במקביל גם בקטגוריית הסרט הזר: "Z" שהוגש על ידי אלג'יר ב־1969, ואחריו "החיים יפים" האיטלקי, "נמר דרקון" שייצג את טייוואן ו"אהבה" שייצג את אוסטריה. המועמדות הכפולה החלישה את סיכוייהם לזכות באוסקר לסרט הטוב ביותר ועשויה לפגוע גם בסיכויים של "רומא".

מתוך "רומא" של אלפונסו קוארון

עוד כתבות מעניינות:
מהרשלה עלי על מאחורי הקלעים של "הספר הירוק"
הסדרות והסרטים הכי טובים שמגיעים לנטפליקס החודש 
הדוקומנטרי על פסטיבל Fyre בנטפליקס הוא סרט אימה למילניאלז

עם זאת, שיטת ההצבעה הייחודית בקטגוריית הסרט הטוב ביותר עשויה לעבוד לטובתו. בכל הקטגוריות האחרות חברי האקדמיה פשוט בוחרים במועמד המועדף עליהם, אך מאז 2009, עם הרחבת קטגוריית הסרט הטוב לעד עשרה מועמדים, שיטת ההצבעה בקטגוריה זו שונתה, והמצביעים מתבקשים לדרג את הסרטים. כתוצאה מכך, הסרט הזוכה הוא לאו דווקא זה שדורג הכי הרבה פעמים במקום הראשון. בשל שיטת חישוב הנקודות לרוב זוכה הסרט שדורג הכי הרבה פעמים במקום שני ושלישי, או במילים אחרות: הסרט שהכי מעט אנשים לא אוהבים. השנה יש לא מעט מועמדים עם קופות של שרצים.

איך בכלל קורה שסרט זר מועמד גם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר וגם בקטגוריית הסרט הזר, אופציה שכלל אינה קיימת בגלובוס הזהב למשל? כשחברי האקדמיה לקולנוע החלו להעניק לעצמם פרסים ב־1929, איש לא העלה בדעתו להעניק חלק מהם לסרטים שנוצרו מחוץ להוליווד (וגם לא לשחקני משנה, קטגוריה שנולדה רק בטקס התשיעי). אולם לאחר מלחמת העולם השנייה החלו להגיע מאירופה ומיפן יצירות מופת כגון "גונבי האופניים", "משחקים אסורים" ו"רשומון", ואי אפשר היה להתעלם מהן. בין 1947 ל־1955 האקדמיה העניקה לסרטים האלה פרסים מיוחדים, ללא תחרות, עד שב־1956 הוכרזה קטגוריה חדשה שתוקדש לסרטים זרים שיישלחו לתחרות. קטגוריית הסרט הטוב ביותר נותרה כשהייתה: פתוחה לכאורה לכל סרט שחברי האקדמיה חפצים ביקרו, גם אם אינו דובר אנגלית.

מתוך "גונבי האופניים"

המועמדות הכפולה, אם כן, אינה תקדים, אבל מועמדות של סרט של נטפליקס בהחלט כן. שירות הסטרימינג השתחל לראשונה לאוסקר ב־2014 עם סרט תיעודי, ובשנה שעברה "פרחים בבוץ" גרף ארבע מועמדויות, בהן לתסריט ולשחקנית משנה. אולם השנה היא הפעם הראשונה שבה יש לנטפליקס מועמד בקטגוריה הראשית, עובדה שנוגדת את הכללים של פסטיבל קאן ומשנה את כללי ההפצה באמריקה. פסטיבל קאן, כאמור, סגר את שעריו בפני סרטים של נטפליקס בטענה שאינם מיועדים להקרנה בקולנוע. גם בארצות הברית זה לא הולך חלק: שתי רשתות בתי קולנוע, AMC ו־Regal (יותר מ־15 אלף מסכים), שנוהגות להקרין את כל הסרטים המועמדים בימים שלפני הטקס, הודיעו שלא קיבלו אישור מנטפליקס להקרין את "רומא".

וכמעט לא שמנו לב שסרט נוסף של נטפליקס, "הבלדה על באסטר סקראגס" של האחים כהן, גרף שלוש מועמדויות, בהן אחת לתסריט. הסרט הוא בעצם אנתולוגיה של שישה סרטים קצרים, והפעם האחרונה שתסריט של סרט אנתולוגיה שכזה היה מועמד לאוסקר היה ב־1949, אז הגיע לאמריקה "פאיזה" בן שש האפיזודות, שנתיים אחרי שצולם ברחבי איטליה. המועמדות מעידה על האהדה לאחים כהן – זאת המועמדות השביעית שלהם ככותבים – אבל גם על העוצמה של נטפליקס.

ג'יימס פרנקו ב"בלדה על באסטר סקראגס"

אוסקר של תקדימים

המועמדות של "רומא" בקטגוריית הצילום רושמת תקדים נוסף. אלפונסו קוארון הוא הבמאי היחיד בתולדות האוסקר שמועמד גם על בימוי וגם על צילום. בשנה שעברה, למשל, פול תומס אנדרסון היה מועמד לשלושה אוסקרים כמי שכתב, הפיק וביים את "חוטים נסתרים". אבל אף שגם צילם אותו, הוא לא זכה למועמדות רביעית. בשל המצלמות הדיגיטליות החדשות שמקלות את המלאכה נראה שמתחילה להסתמן תופעה של במאים שגם מצלמים את סרטיהם (סטיבן סודרברג עשה את זה קודם), ויש להניח שבעתיד הלא רחוק נראה במאים נוספים מארגנים לעצמם הזדמנות לאוסקר נוסף.

מול "רומא" מתמודד בקטגוריית הצילום "אהבה בימים קרים" מפולין, גם הוא בשחור־לבן. זאת הפעם הראשונה מאז 1966 ששני סרטים בשחור־לבן מתמודדים זה מול זה. הטכניקולור נכנס לקולנוע ב־1935, וב־1939 הוחלט באקדמיה לקולנוע לפצל את הקטגוריה לצילום בצבע ובשחור־לבן. במשך 28 שנים הוענקו מדי שנה שני אוסקרים על צילום, עד שהקולנוע עבר למאה אחוז צבע, כמעט. מאז רק סרט שחור־לבן אחד זכה באוסקר על צילום – "רשימת שינדלר" שיצא לאחרונה להקרנות מחודשות בארץ ובעולם לרגל חגיגות החצי יובל.

מתוך "הפנתר השחור"

למרות כל התקדימים שקבעו השנה סרטי ארטהאוס בשפות זרות, טקס האוסקר אינו עומד להפוך למקבילה של פסטיבל קולנוע אירופי. התקדים הכי גדול שנקבע השנה מגיע מהכיוון ההפוך – "פנתר שחור" הוא סרט גיבורי העל הראשון שזכה להיות מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. ב־2008 היה דיבור על "האביר האפל" אהוב הקהל והמבקרים, אך אף שהוענקו לו שמונה מועמדויות בקטגוריות אחרות, הוא נותר מחוץ לקטגוריית הסרט הטוב. זאת הייתה הסיבה העיקרית להרחבת הקטגוריה שנה אחרי כן – חבר המנהלים של האקדמיה רצו לפנות מקום לסרטים פופולריים גם כדי להחזיר לטקס את הרייטינג ההולך ומידלדל. זה עבד רק באופן חלקי ושירת בעיקר סרטי אנימציה כמו "למעלה" ו"צעצוע של סיפור 3", ולכן במאי 2018 הוכרז על קטגוריה חדשה עם שם מסורבל – "הישג הכי בולט לסרט פופולרי". ההכרזה עוררה ביקורת רחבה, גם משום שלא הובהר מה הם הקריטריונים ל"סרט פופולרי". כעבור כחודש האקדמיה נסוגה והודיעה על דחיית יישום ההחלטה למועד מאוחר יותר.

יכול להיות שהבלגן סביב ההכרזה המוקדמת נתן רוח גבית ל"פנתר שחור" – הסרט השלישי הכי קופתי מבין אלה שזכו במועמדות לסרט הטוב ביותר, אחרי "אווטאר" ו"טיטניק". אבל יותר הגיוני שזה היה הגורם השחור. ב־2019, ספייק לי, בכיר הבמאים השחורים זה 30 שנה, זכה סוף סוף במועמדות לאוסקר על בימוי "שחור על לבן", שמתמודד גם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. לי הוא רק הבמאי השחור השישי שזוכה בכבוד הזה, ויש לו סיכוי לא רע להיות הראשון שיזכה. רק אלפונסו קוארון מקדים אותו בהימורים.

"שחור על לבן"