"העולם צועד קדימה": הדוקטור שמרפאת את הלהט"ב של תל אביב

ד״ר רותי גופן, 51, אמא לילדה וחיה בזוגיות עם בת זוגתה הילה, מנהלת שותפה של המרפאה הגאה של מכבי בכיכר הבימה, מומחית ברפואת המשפחה, למדה רפואה בהדסה. ישבנו לדבר על החשיבות של מרפאה גאה, על אתגרים רפואיים ועל החשיבות העצומה של התמיכה והחברות. ובשורה לנשות הקהילה! בקרוב המרפאה הגאה תצא במחקר ענק ומקיף לנשים, כדי להבין מה המענים שצריכות. 

איך נולד הרעיון לפתיחת המרפאה הגאה?
"לפני 15 שנים באחת המרפאות שעבדתי בהן ברחוב אלנבי, היו הרבה להט"בים, ובעיקר נשים טרנסיות. אז חשבתי לראשונה שצריך לפתוח מרפאה גאה. ביחד עם שותף שהיה לי אז, ד"ר גל וגנר, פנינו לכללית ופתחנו את המרפאה הגאה הראשונה בשנת 2009. לפני חמש שנים עברתי לעבוד במכבי ופתחתי בכיכר הבימה מרפאה גאה. נורא היססתי, חשבתי אם בכלל יהיה צורך במכבי במרפאה גאה כי יש הרבה רופאים מעולים במכבי, צעירים ופרנדלי. תוך שלושה ימים, היומנים שלי ושל השותפה שלי היו מלאים". 

מי עובדות ועובדים עכשיו במרפאה הגאה?
"זאת מרפאה מאוד גדולה, אנחנו צוות שלם של שלושה שותפים. אנחנו שתי שותפות רופאות משפחה ויש לנו צוות שלם. כירורגית שד, מומחה ל-HIV, קרדיולוג, אורתופד. יש במרפאה אלפי מטופלים ומטופלות".

ד"ר רות גופן (צילום: רן רובין)

כולם וכולן מתל אביב או לא בהכרח?
"רוב המטופלים והמטופלות הן מתל אביב, אבל מגיעים גם מחוץ לתל אביב מגוש דן וגם מהפריפריה. אלו שמגיעים מחוץ לתל אביב הם כאלו שבעיקר חוששים מלהט"בופוביה, הומופוביה, או ממפגשים עם רופאים או מחוסר ידע על נשים טרנסיות. יש אישה טרנסית שמגיעה מעוטף עזה וגברים מהמגזר החרדי. גם בחברה היהודית יש הרבה אנשים שנתקלים ברופאים ורופאות שלא יודעים לתת מענה".

למי שלא מכיר, מהי מרפאה גאה, ומהם הניואנסים ששמים עליהם דגש?
"המרפאות הגאות קיימות בכל העולם. אלו מרפאות רגילות שפונות גם לכלל הציבור. סטרייטים וסטרייטיות כמובן מוזמנים ויש לנו הרבה מטופלים סטרייטים וסטרייטיות, אבל המרפאה תמיד עם הפנים לקהילה, גם מבחינת האווירה שהיא ידידותית, עם דגלי קהילה ועלונים בנושאים ספציפיים לקהילה בחדר ההמתנה. הצוות מוכשר ומנוסה בטיפול בנושאים להט"בים". 

בתחום הידע הרפואי לגבי טרנסים וטרנסיות יש הכי הרבה מכשולים כרגע?
"אני לא חובבת היררכיות. כל אחד ואחת שצריכים עזרה רפואית ומגיע לרופא או רופאה ולא מקבל מענה, זה לא משנה שהיה מישהו לפניו או אחריו שלא קיבל מענה. כל אחד הוא יחיד ומיוחד, כל מפגש צריך להיות מפגש מיטיב, ואם הוא לא כזה אז פספסנו את הפואנטה. אבל כן, האוכלוסייה הטרנסית יותר מוחלשת והיא נזקקת לעזרת הממסד הרפואי עם תהליכי ההתאמה המגדרית. זאת אוכלוסיה שצריך לעשות בה יותר עבודה בתחום שיפור המענים הרפואיים. אפילו הדבר הקטן הזה, שתהיה פנייה מכבדת בלשון הפנייה הנכונה ושיהיה אפשר לתקן בתיק הרפואי את המגדר". 

ד"ר רות גופן (צילום: רן רובין)

תוכלי לספר על החוויה שלך בקהילה, יותר מהצד האישי שלך?
"אני לסבית בעצמי ויש לי בת זוג, ויש לי ילדה. גדלתי במקום קטן, בכרמיאל. לא היו סביבי לסביות. כשהבנתי שמשהו אצלי אחר, עוד לפני שידעתי להגיד לסבית, לא היו מסביבי לסביות או קהילה להיעזר בה, אז אני מאוד מכירה את החוויה הזאת שאתה קצת בודד, שאתה מרגיש שאין לך למי לפנות. לא רק במובנים הרפואיים אלא בבסיסיים. שיהיה לך מישהו לחלוק איתו את מה שקורה לך ביום-יום, בטח בגיל ההתבגרות. הגעתי לתל אביב כשהייתי בצבא ואחרי זה למדתי בירושלים ועשיתי התמחות. היום זה מאוד במיינסטרים, אפילו שר הבריאות הוא הומו, אבל אז כשחשבתי שצריך לפתוח מרפאה גאה היה צריך ללכת לדפוק על דלתות ולא היינו בטוחים לגבי התגובה שנקבל".

יש סיפור שאת זוכרת במיוחד?
"אני תמיד מספרת שהייתה לי בזמנו מטופלת טרנסית שחטפה בלילה מכות מבריונים. היא פנתה למיון פצועה, וגם שם במיון אח לגלג עליה והיא הלכה משם בלי לקבל טיפול, עוד לפני שמישהו ראה אותה. בבוקר האחות איריס ואני חבשנו לה את הפצע ונתנו לה חיסון טטנוס. אני זוכרת את הבוקר הזה. שם נבט הרעיון הזה בשבילי, אבל לא עשיתי אותו לבד. אנחנו חלק ממשהו עולמי. בכל הערים הגדולות יש מרפאות להטב"יות. נעזרנו בבחור אמריקאי ששמו ד"ר גל מאייר, ישראלי לשעבר שעבד במרפאה הלהט"בית במנהטן, והוא עזר עם שאלות שהיו לנו בפתיחת המרפאה. השאר זה היסטוריה. אני מסתכלת על האנשים שמגיעים לכנס הבריאות הגאה, על השירותים שנפתחים, וזה נורא משמח".

ויש שינוי בתחום?
"בשנה שעברה עשיתי מפגש עם נשים טרנסיות בזום של תכנית המנטורינג לטרנסיות באוניברסיטת תל אביב, וציפיתי שכולן יספרו סיפורים קשים. מרביתן סיפרו דברים טובים. אחת סיפרה על רופא משפחה שאין לו שום ידע, אבל הוא מכיר אותה מאז הילדות והוא מסור ועוזר לה בכל מה שהיא צריכה. הייתה תחושה שהעולם צועד קדימה".

ד"ר רות גופן (צילום: רן רובין)

דיברת על יציאה מהארון ועל תחושת הלבד שחווית. כמה שנראה לנו שהיום בשנת 2022 לצאת מהארון זה לא אישיו, זה הרי מלווה בתהליך רגשי לא קל. איך הרפואה פוגשת את זה ואיך כחברים וחברות תומכים במי שיוצא?
"בתל אביב להיות היום להט"ב זה פחות אישיו, אבל בסוף אדם הוא המשפחה שלו והקשר עם ההורים שלו ואנשים יוצאים מהארון ויש כל מיני תגובות, מצד הורים ומצד בני משפחה נוספים. מהניסיון שלי נראה לי שאם מהמשפחה הקרובה נותנים תמיכה וגב אז כל היציאה אל העולם היא יותר פשוטה. אם ההתמודדות מול המשפחה מורכבת, זה קשה והיציאה אל העולם היא אחרת, ממקום יותר פגיע. הכל משתנה היום, יוצאים מהארון בגיל נורא מוקדם וגם היום ב-2022 יש בני ובנות נוער שמתמודדים עם תגובות קשות של ההורים. גיל צעיר הוא פגיע. אם ההורים מגיבים רע, צריך לעבור ככה את כל גיל ההתבגרות". 

בואי נדבר על האתגרים הבריאותיים בקהילה.
"ברפואת להט"ב, מה שבעיקר יש לו נראות ושיח זה על גברים. יש לנו אתגרים משמעותיים בשמירה על הבריאות של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים (הומואים וביסקסואלים), אבל חשוב לא לשכוח שיש עוד קבוצות בקהילה – גם להן יש התמודדויות רפואיות ונורא חשוב לא לשמוט אותן. יש אתגרים גדולים בקידום ושמירה על הבריאות בקהילה הטרנסית. גם בקרב נשים לסביות וביסיות יש הרבה עבודה. לאחרונה קיבלתי אישור מוועדת הלסינקי ואני הולכת לעשות מחקר גדול על בריאות נשים בקהילה. יש לנו נתונים מהעולם על בריאות של נשים בקהילה אבל הם הולכים ומתיישנים. זה מחקר שפונה לכל הנשים בקהילה – טרנסיות, סיסיות, לסביות, ביסקסואליות, מבוגרות, צעירות, בזוגיות ולא בזוגיות". 

אז איזה עניינים רפואיים יש בקרב הקבוצות השונות בקהילה?
"צריך לדבר על כל קבוצה בקהילה באופן נפרד: בקהילה הטרנסית יש הרבה צורך בליווי רפואי בתהליך ההתאמה המיגדרית. היום, תור ראשון לאנדוקרינולוגית כדי להתחיל טיפול הורמונלי זה בין 4-6 חודשים. התור לוועדה בתל השומר כדי להתחיל את התהליך זה גם מספר חודשים, אחר כך אם רוצים ניתוח לאיברי המין, זה כמה שנים. אצל הגברים נכנס לפני מספר שנים טיפול ה-prep, שהוא טיפול למניעת הדבקה ב-HIV. בזכות כניסתו לסל הבריאות בתחילה השנה המחיר שלו מאוד הוזל, לפני כן הוא לא היה זמין לאנשים שאין להם כסף. זאת בשורה חשובה. אנחנו רואות בלימה מסוימת של הדבקות ב-HIV בקהילה אבל לא ירידה של ממש. יש עלייה בהדבקות במחלות אחרות שעוברות בקיום יחסי מין, אנשים פחות משתמשים בקונדום, זה בכל העולם. אצל הנשים הלסביסיות יש יותר גורמי סיכון לתחלואה והן פחות עושות בדיקות של רפואה מונעת, כמו ממוגרפיה, פאפ סמיר ועוד. אצלן חשוב להעלות את המודעות".

ד"ר רות גופן (צילום: רן רובין)

ובעניין קצת אחר, תוכלי להסביר על אבעבועות הקוף?
"זאת מחלה מאוד נדירה. לפני ההתפרצות הנוכחית היו בסך הכל כ-1,500 מקרים ידועים בעולם. מקרים בודדים בלבד הגיעו למערב. זאת מחלה שבכלל לא הגיעה מקופים אלא ממכרסמים שנראים די חמודים. באפריקה אם המכרסם נושך מישהו הוא עלול להידבק. הפעם שהייתה בה הכי הרבה הדבקות במערב הייתה כשהיה משלוח מכרסמים מאפריקה לאילינוי בארצות הברית, ושם המכרסמים הדביקו מכרסם מקומי בשם נבחנית. אנשים קנו את הנבחניות כחיית מחמד, ואלו שקנו וננשכו מהם או נשרטו, נדבקו. באירוע  הזה היו 47 מקרי הדבקה – זו ההתפרצות הידועה הכי גדולה שהייתה במערב". 

ומה המצב עם זה עכשיו?
"נכון ליום שני, עברנו את האלף מקרים ברחבי העולם, המקרה הראשון היה ב-7 במאי. המחלה נראית קצת אחרת מאיך שאנחנו מכירים אותה מדיווחים קודמים. מה שאנחנו מכירים זה שלפוחיות שמופיעות תחילה באיזור מסויים ואז בדרך כלל מתפשטות על כל הגוף. אולם כעת המחלה יכולה להיות רק באזור מסוים בגוף, לפעמים אפילו שלפוחית בודדת אחת בלבד. לחלק מהחולים גם אין בכלל חום או הרגשה רעה. לכן צריך להיות ערניים ואם מופיעות שלפוחיות איפשהו בגוף, לגשת להיבדק. ההשערה היא שמישהו שחלה הגיע למסיבה של הקהילה והדביק שם מבלים נוספים במגע קרוב. כך נוצרו שרשראות הדבקה בקרב גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים. אבל חשוב להדגיש שהמחלה אינה קשורה לנטייה המינית וההתפרצות קרתה באופן מקרי בקהילה".

איזה מגע מדבק במקרה של ההתפרצות הנוכחית?
"מגע קרוב או מגע ישיר עור לעור עם השלפוחיות זה כולל מגע מיני במידה ויש שלפוחיות באזור שבו יש מגע של עור לעור במהלך יחסי מין". 

אפשר לזהות את זה בבירור על הגוף?
"בהחלט. רואים שלפוחית או שלפוחיות על העור – על הפנים, הידיים, הבטן, איבר המין או בכל אזור אחר בסוף. כולם צריכים לגלות ערנות, גברים ונשים, ללא קשר לנטייה המינית. אולם מכיוון שבשלב הנוכחי חלק מההדבקות הן בקרב גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים, כדאי להיות ערניים". 

ד"ר רות גופן (צילום: רן רובין)

במעבר חד בהחלט, אני רוצה שנדבר קצת על המצעד שמתקרב, מה הוא מסמל בשבילך?
"אני מאוד אוהבת את המצעד ומתרגשת ממנו. הכרמיאלית הקטנה שבי נורא שמחה במצעדים, לפעמים אני נוסעת גם למצעדים בברלין. אנחנו קהילה שביום-יום יש לה הרבה התמודדויות ואתגרים וזה משמח לחגוג את מי שאנחנו ואת מה שאנחנו". 

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"תל אביב היא מדינת ישראל. יש פה מלא אנשים שלא נולדו פה, ויש ערבוב טוב בין אנשים שגדלו בקיבוץ, לבין כאלו שגדלו בעירייה קטנה או בעיר, וכולם תמיד נוסעים לברלין וברצלונה וחוזרים. תל אביב היא מרחב אורבני מגוון בהמון מובנים, והלוואי שזה יישאר ככה כי תכף מחירי השכירות לא יאפשרו את זה. צריך לדאוג שהרבה אנשים של אנשים יוכלו לחיות פה, ולא רק מעמד סוציו אקונמי מסוים". 

>> האנשים שעושים את תל אביב: מירה אן בינרט חולמת להציל את התרבות בישראל
>> האנשים שעושים את תל אביב: האהבה החזירה את תומאס סלייפר לעיר 64 פעמים