אחרי הסערה: "העליהום על חולדאי אינו הוגן"
בתגובה לטור הדעה שפורסם כאן אתמול, כותבת פרופ' נטע זיו: "לא הייתה בדברי חולדאי הסתה, אלא אמירה בניסוח לא מוצלח. העליהום מתעלם מהישגיה המוכחים של העירייה בהנהגתו בטיפול בסוגיית הקהילה הזרה"
ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, ספג השבוע ביקורת נוקבת על התבטאותו בריאיון בנוגע להצפות. בתגובה לדבריו, עיתונאים מסוימים, וגם כמה מהפעילים למען הקהילה הזרה, האשימו את חולדאי בגזענות וטענו כי מדובר בספין שנועד להסיט את תשומת הלב מהדיון הציבורי סביב נושא ההצפות. אין ספק שהמילים שנאמרו נשמעות רע, ולכן חזרתי והקשבתי לדברים יותר מפעם. זאת מכיוון שהדברים לא הסתדרו – חולדאי "מסית" נגד הקהילה הזרה? זו תל אביב, לא פתח תקווה או חדרה או אילת, שראשיהן השמיעו בגלוי קריאות עוינות נגד קהילה זו.
ואכן, בהקשבה נוספת, ומתוך ניסיון להבין את הדינמיקה של חילופי הדברים, אני סבורה שלא כצעקתה. מציבור בר דעת אני מצפה לרמה גבוהה יותר של הבנת הנשמע ולתגובה מושכלת מזו שראינו. לא היו בדברי חולדאי לא הסתה או קריאה גזענית, אלא אמירה בניסוח מאוד לא מוצלח – תוך הדיפת ביקורת והתקפה על מצב התשתיות בדרום העיר (ואיני מביעה על כך כל דעה) – שהאתגרים של תושבי השכונות הדרומיות הם שונים. תוך הכרה בכך שהם אלו שנושאים את אתגרי ההכלה של הקהילה הזרה. מכאן, שהעליהום על חולדאי אינו הוגן ומתעלם לא רק מהישגיה המוכחים של העירייה בהנהגתו בטיפול בסוגיית הקהילה הזרה, אלא גם מהרקורד האישי שלו כנבחר ציבור המקדם זה שנים ערכים דמוקרטיים, ליברלים ואוניברסליים, ברוח עקרונות זכויות האדם.
מראשית ימי הזרים בישראל נושא חולדאי – כמעט לבדו – בכל המשמעויות העירוניות שיש לריכוז של עשרות אלפי זרים בשטחן של שתיים או שלוש שכונות, בשכנות עם אוכלוסייה מוחלשת. לאורך כל השנים עשה מאמצים לאזן בין צורכי האוכלוסיות השונות וקרא שוב ושוב לקביעת מדיניות לאומית. מולו, גורמי הממשלה התעלמו וממשיכים להתעלם מהסוגיה כאילו אינה קיימת, תוך ציפייה שתל אביב תמשיך להתמודד לבדה עם מציאות הנובעת ממדיניות ברמה הלאומית.
חולדאי מפגין מחויבות עקבית לצביונה הדמוקרטי והשוויוני של תל אביב-יפו. תחת מנהיגותו הפכה העיר למותג בינלאומי של חופש וזכויות אדם, תוך שהיא מציבה אלטרנטיבה ברורה – כזו שרק הולכת ומתחדדת עם הזמן – לגזענות ההולכת ופושה בחברה הישראלית. התבטאותו האחרונה אולי לא תיזכר כאחד מרגעיו היפים, אבל ראוי לאמץ זיכרון קצת יותר ארוך-טווח
כבר לפני יותר מ-20 שנים, בסך הכל כשנה לאחר שנבחר לראשונה לראשות העירייה, הקים חולדאי את מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה). מדובר בגוף עירוני ייחודי, שבו רשות מקומית מספקת שירותי רווחה לנתינים זרים שאינם בעלי מעמד. כפי שסיפר לא פעם, השיקול שהנחה את חולדאי בהקמת מסיל"ה לא היה רק פרגמטי – לספק רשת תמיכה בקהילה ולמנוע הידרדרות לפשיעה שתפגע בעיר כולה – אלא בראש ובראשונה ערכי. חולדאי הביע שוב ושוב את עמדותיו, שלפיהן העירייה מחויבת לכלל תושביה, ובפרט לקבוצות המוחלשות המתגוררות בתחומה. כך, לאורך השנים, העניקה מסיל"ה שירותים סוציאליים בתחומי הבריאות, המשפחה, התעסוקה, הילודה, ההשכלה, סיוע לילדים בסיכון וכו'. כך גם בעניין חינוך ילדי הקהילה. אל מול ביקורת נוקבת, עמד חולדאי איתן בעמדותיו ובאקט מנהיגותי שאיננו רואים לעתים קרובות – הוביל את שילובם של ילדי הזרים כתלמידים שווי זכויות במערכת החינוך העירונית. מה שנתפס כיום כמובן מאליו, היה בזמנו מהלך פורץ דרך בהובלת ראש העיר. מאז ועד היום – עיריית תל אביב-יפו היא זו שמספקת לילדי הזרים חינוך בישראל.
מעבר לאלו, חולדאי מפגין מחויבות עקבית לצביונה הדמוקרטי והשוויוני של תל אביב-יפו. תחת מנהיגותו הפכה העיר למותג ישראלי ובינלאומי של חופש וזכויות אדם, תוך שהיא מציבה אלטרנטיבה ברורה – כזו שרק הולכת ומתחדדת עם הזמן – לגזענות ההולכת ופושה בחברה הישראלית. אסור לשכוח: ראש העירייה המואשם כעת בהתבטאות פוגענית הוא אותו ראש עירייה שלא מפחד להתעמת דרך קבע עם הממשלה סביב נושאי חינוך לדמוקרטיה, מניעת הדתה והבטחת שוויון וזכויות, ומרבה להשמיע אמירות נגד הרוח הרעה הנושבת מסביב.
התבטאותו האחרונה של חולדאי אולי לא תיזכר כאחד מרגעיו היפים, אבל ראוי לאמץ זיכרון קצת יותר ארוך-טווח. נדמה לי, שאחרי 21 שנים של עשייה בתחום מגיע לחולדאי קצת יותר קרדיט.
פרופ' זיו היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. היא הקימה וניהלה את הקליניקות המשפטיות ומלמדת קורסים בתחומי האתיקה, זכויות אדם ומשפט ציבורי