היא השחקנית הגדולה ביותר בקולנוע. וזה אחד מסרטי השנה

אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)
אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)

סרט הבכורה של מגי ג'ילנהול כבמאית, המבוסס על ספרה של אלנה פרנטה, מציג אותה כקולנוענית מחוננת ומגובשת שמדברת בשפה קולנועית סוגסטיבית וחושנית מאוד, מלפפת את הצופים ומושכת אותם לתוך החוויה התודעתית של הגיבורה המעורערת. ואת הופעתה של אוליביה קולמן בתפקיד הראשי פשוט אין מילים לתאר

21 בדצמבר 2021

שני סרטים שעוסקים בהורות שיצאו השנה שמים במרכזם בובה. ב"אנט", המיוזיקל המופשט של לאוס קרקס והספארקס, בובת עץ שנעה בלי חוטים מגלמת את הילדה שעל שמה נקרא הסרט, ומסמלת את הניצול שלה בידי אביה. דימוי הבובה מייצר צרימה מכוונת ועובד בעיקר ברמה השכלתנית. ב"הבת האפלה" של מגי ג'ילנהול, הבובה היא דימוי לבת החסרה, וגם הוא מייצר סוג של צרימה, אבל הסרט הזה עובד יותר ברמה הרגשית והפסיכולוגית והוא אחז בי חזק ולא שחרר. 

 

לפני שנה כתבתי כאן על "תוצרת בית", פרויקט סרטוני קורונה שנוצרו בזריזות על ידי במאים ושחקנים מפורסמים. מבין 17 הסרטים הכי התרשמתי מזה שיצרה ג'ילנהול, שבו בעלה פיטר סרסגארד גילם גבר המתגורר בבית מבודד ומנסה לשרוד בעולם שבו וירוס קטלני גורם לערעור כוח המשיכה. הסרטון עתיר האווירה התגלה בדיעבד ככרטיס הביקור של השחקנית המוכשרת ("האביר האפל") שעברה לבימוי. בסרטה הארוך הראשון היא מתמודדת עם המשימה המאתגרת של עיבוד ספר מאת אלנה פרנטה והיא שבה ומתגלה כקולנוענית מחוננת ומגובשת. היא מדברת בשפה קולנועית סוגסטיבית וחושנית מאוד, שמלפפת את הצופים ומושכת אותם לתוך החוויה התודעתית של הגיבורה המעורערת. ועל כך הוענקה לה מועמדות ראויה לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הבימוי.

מגי ג'ילנהול מאחורי הקלעים של "הבת האפלה" (צילום: נטפליקס)
מגי ג'ילנהול מאחורי הקלעים של "הבת האפלה" (צילום: נטפליקס)

לדה (אוליביה קולמן), מרצה לספרות בת 48, נופשת עם ספריה על חוף ים ביוון. השקט שאותו היא מבקשת מופר באחת על ידי משפחה גדולה ורועשת שמשתלטת על החוף ודוחקת אותה הצידה. עיניה של לדה נמשכות אל נינה היפה (דקוטה ג'ונסון מ"50 גוונים של אפור"), שנופשת עם בתה הקטנה ועם בני משפחתו של בעלה החתיך והשתלטן, שככל הנראה מתפרנס באופנים לא מאוד חוקיים. בעודה מתבוננת בהם, לדה שוקעת בזיכרונות מהימים בהם היתה סטודנטית לספרות ואמא צעירה לשתי בנות שהתקשתה להעניק להן את מלוא תשומת הלב שהן דרשו, ולפעמים אף דחתה אותן מעליה. נראה שהיא רדופת רגשות אשמה ובושה שאינם מניחים לה וברגע מסוים, כשהנופשים האחרים, וגם הצופים, אינם שמים לב, היא גונבת את הבובה של הילדה הקטנה.

אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)
אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)

זה לא נשמע כמו חומר דרמטי במיוחד, אבל ג'ילנהול טוענת אותו במתח רגשי אדיר. זיכרונותיה של לדה נחשפים בפנינו בהדרגה, באופן שלעיתים מייצר רושם מוטעה, אך כתוצאה מכך אנו חווים את האמת הפנימית שלהם. תחושת הלחץ התמידי של לדה הצעירה (בגילומה של ג'סי בקלי) חונקת את גרונה של לדה המבוגרת, שממשיכה להיאבק על הטריטוריה שלה. גבר מבוגר (אד האריס, כבר בן 71) וגבר צעיר (פול מסקל מ"אנשים נורמליים") המשקיעים תשומת לב יתרה באישה שנדמית כטרף קל, תורמים לתחושת חוסר הנוחות. גם בזיכרונותיה הסתובבו סביבה שלושה גברים – בעלה ושני פרופסורים לספרות. 

פול מסקל ואוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)
פול מסקל ואוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)

על פני השטח יש כאן דמיון ל"מוות בוונציה" של תומאס מאן ושל לוקינו ויסקונטי, אבל זה סיפור שונה לגמרי. כי לדה אינה נמשכת אל נינה, אלא רואה בה את עצמה. ואילו לנינה יש קיום מחוץ לנקודת המבט של לדה, כפי שהיא מגלה ברגע מטלטל. לדה היא גיבורה חמקמקה. היא עושה מעשים מרתיעים שאינם מקלים עלינו להזדהות איתה, ועם זאת היא מוחצת את הלב. כי גם כשהיא אוטמת את עצמה, האנושיות שלה חשופה ופגיעה. 

דקוטה ג'ונסון ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)
דקוטה ג'ונסון ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)

אין מילים לתאר את הופעתה של קולמן, שהיא אולי השחקנית הגדולה ביותר בקולנוע כיום, דווקא משום שאין בה קמצוץ של זוהר כוכבים. הסיכוי שלא תזכה במועמדות נוספת לאוסקר שואף לאפס. גם בקלי, שמופיעה כרגע בשלושה סרטים המוקרנים בארץ ("השליח האנגלי", "לא ממושמעות") היא ליהוק מושלם לתפקיד לדה הצעירה. 

אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)
אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)

אבל ג'ילנהול אינה רק במאית של שחקנים אלא, כאמור, שולטת שליטה מלאה בטונאליות של הסרט המתבונן הזה שלעיתים נדמה לסרט אימה. רק סצנת הסיום הקצרה נדמית לא לגמרי שייכת, ופוגמת קמעה בשלמות של הסרט. "הבת האפלה" הופק על ידי צמד הישראליות אסנת הנדלסמן-קרן וטליה קליינהנדלר, שהתוודעו לג'ילנהול כשהפיקו את העיבוד האמריקאי ל"הגננת" בכיכובה. העיצוב האומנותי הופקד בידי ענבל ויינברג הישראלית שעובדת באמריקה, ועל הצילום האימפרסיוניסטי אחראית הלן לובאר הצרפתיה, שצילמה גם את "לזרו השמח". זאת יצירה נשית במלוא מובן המלה, והיא בקלות אחד הסרטים הטובים של השנה.

ועוד קצת אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)
ועוד קצת אוליביה קולמן ב"הבת האפלה" (צילום: יחסי ציבור)

★★★★✯ 4.5 כוכבים
The Lost Daughter בימוי: מגי ג'ילנהול. עם אוליביה קולמן, ג'סי בקלי, דקוטה ג'ונסון, פיטר סרסגארד, אד האריס, פול מסקל. ארה"ב/יוון 2021, 121 דק'