לפני שנתיים, עם צאת העונה הראשונה של "הג'נטלמנים" בנטפליקס, גאי ריצ'י הציג מעין תיקון לסרט המקורי מ-2019. אימפריית הפשע מבוססת הוויד הפכה למקור הכנסה בלבד בסיפור החדש, בעוד שהנהלת המפעל הפכה לגורם המרכזי לצרותיו של הדוכס הטרי אדי הורנימן. זאת הייתה סדרת פשע כיפית במיוחד, וכך היא נשארת גם בעונתה השנייה, בעוד שאדי מגלה מחדש את כישוריו הדיפלומטיים.
>>פגשתי את יוצר הסרט הגרוע אי פעם. זה היה פחות מצחיק משזה נשמע

עם תחילת העונה השנייה, אדי רוקם מזימה לפיה הוא יפעיל את מיטב קשריו כדי להיכנס לבית הלורדים באופן רשמי, ולהשיג רוב לקידום הצעת חוק לליגזציה של קנאביס. בדרך לשם הוא פותח צוהר למאפיה האיטלקית, מנצל את קשריו עם העולם הערבי, יוצא לכל מיני סייד-קווסטס ומהמר על כל הקופה. בגדול, זה מרגיש כאילו ניסו לדחוס את כל סרטי "הסנדק" בעונה אחת עם מבטא בריטי כבד – ובכל יצירה אחרת ניסיון כזה היה כנראה נכשל, אבל כאן לא רק שהוא מצליח, אלא גם משאיר את הסדרה כיפית, וסולל את הדרך לשלב הבא בהרפתקאות הדוכס. מהו בדיוק? האמת היא שאני לא יודע, וזה כל הכיף.

מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בסיפור דג מחוץ למים שצריך ללמוד להתנהל מחדש. העניין הוא, שלא ציפיתי שהסיום של העונה השנייה יהפוך לכל כך אפל. עונה ראשונה של סדרה שמכוונת לכמה עונות, בתשעים אחוז מהמקרים, היא הצהרת כוונות – ו"הג'נטלמנים" עשתה את זה טוב מאוד, מבלי להסגיר לרגע את שבעונה השנייה המחירים שכל הדמויות צריכות לשלם עולים, וכך גם הסיכונים. אדי הורנימן נכנס עמוק יותר לתוך עולם הפשע המאורגן, ומנופי הלחץ שמופעלים עליו מתגברים, כאשר השאלה המרכזית היא "האם אדי יצליח להשאיר את הראש מעל המים, או שהוא יקרוס ויטבע?".

אם בעונה הקודמת הסדרה עסקה בכניסה של הדוכס לעולם הפשע, העונה השנייה כבר מעבירה אותו הכשרה מלאה, ופרק אחר פרק הגבולות שלו נבחנים מחדש. כעת הוא הופך מאדם פאסיבי שנשאב לאימפריית הקנאביס הלא חוקית של אביו לפושע שיוזם ופועל ולא מפחד ללכלך את הידיים, גם כשהוא משלם על כך מחיר כואב. ולמרות הכל, היא שומרת על ה-DNA שהכתיב גאי ריצ'י, ונשארת מאוד מאוד מהנה לצפייה גם כשהיא עוסקת בפוליטיקה.

העונה הזאת מג'נגלת בין ניחוחות הפשע של "פארגו", הקצב המהיר של "פיקי בליינדרס", המסגרת העלילתית של סרטי "הסנדק" ועדיין מצליחה להישאר נאמנה לשורשים. הסוד לדעתי הוא שבכל פעם שמשהו חדש קורה, צוות הכותבים של הסדרה (ובראשם ריצ'י) לא מסתפקים במועט, אלא לוקחים את הרעיון שלב אחד רחוק יותר, מבלי להפוך את הסדרה למופרכת. וזה עובד, כי הכל חלק מהשפה הקולנועית של ריצ'י.

וכיאה לעונה שנייה, אנחנו מקבלים גם המון דמויות חדשות ומעולות, כמו הרוזנת בלה (בנדטה פורקרולי המצוינת), המאפיונר האיטלקי מרקו מורטי, (המגולם בכישרון רב ע"י סרג'יו קסטליטו), נאני (בנג'מין קלמנטיין), גיסו של אדי שהוא גם עוזרו האישי של המלך, ואת טיילר קונטי בתפקיד ג'ו גרין – סוחר קוקאין שעובד עם קולומביה והופך להיות מושא האהבה של סוזי (קאיה סקודלריו, שממשיכה להיות מדהימה). הקאסט החדש של הדמויות מגוון ורחב, ויש סיבה שכל אחת מהן נמצאת במקום שבה היא נמצאת. זה מרענן, זה כיפי ואין – לפחות כרגע – שום סדרה רצה שמשתווה לבינג' הזה.

בעונתה השנייה, "הג'נטלמנים" ממשיכה להיות הסדרה הכי ממכרת, כיפית ומעניינת על המסך. אם העונה הראשונה הייתה תיקון לסרט, השנייה כבר הפכה את הסדרה ליישות נפרדת. הם עשו את זה באמצעות רענון השורות, נאמנות לקו האמנותי שהוכתב כבר בעונה הקודמת, עם מבט לעתיד הרחוק, ועם התעוזה לקחת כל דבר שהם עושים צעד אחד קדימה. זה בינג' נורא מבדר, אבל הפעם הוא מצליח גם להיות הרבה יותר רציני. לא תראו כאן מכור מסתובב בתחפושת של תרנגולת ומנופף ברובה, אלא לורד שנכנס עמוק לעולם הפשע, הימר על כל הקופה והופך לאט לאט למפלצת. אני כבר מחכה לראות לאן אירועי העונה יובילו בעונה השלישית, אבל מה שבטוח – יש לכם בינג' פשוט ממכר לתקופת החגים. ואם לא ראיתם גם את העונה הראשונה, קחו טיפ ממני, ככה עליי – תשמרו אותה ליום כיפור.
"הג'נטלמנים", עונה 2, עכשיו בנטפליקס

• המסך
• נטפליקס
• פשע