זה לא "המבורגר מפורק". אבל אי אפשר לכעוס כשכל כך שבעים

אני אוהב מאוד את המונח "מזללה". מה יש לא לאהוב? זה מתאר מקום שבו זוללים. כל כך פשוט, כל כך יפה, ועם זאת כל כך משומש לרעה. לא הגיוני שמקום שאני יוצא ממנו רעב מעז לכנות את עצמו מזללה. אם לא זללתי – אתם לא עוברים את הרף המינימלי שמוגדר. למרבה ההפתעה, דווקא המזללות שמחוץ לתל אביב נוטות להיות אלו שמצדיקות את שמן – בתי אוכל שדוגלים בלהעמיס, מספקים מנות אוכל גדולות מהנדרש ומוציאים את הלקוח זלול עד לא ידע. כזה הוא הגראז', מזללת המבורגרים שנולדה, איך לא, בראשון לציון, על כל גימיקיה.

>> בשבוע שעבר אכלנו מנת פלאפל שצריכה להיכנס לפנתאון
>> לפני שבועיים מצאנו כריך קריספי צ'יקן מושלם

בראשון לציון אוהבים מנות גדולות ומוגזמות, לפחות כך התרשמתי מהמסעדות המצליחות בעיר (דוגמת הסוהו), והגראז' לא מעז לסטות מהתדמית הזו עם שורה של המבורגרים על שם גנגסטרים (יותר פאבלו וטוני, פחות טופאק וביגי), תוספות מרהיבות/מפחידות כמו כדורי ריקוטה ורטבים אמריקאים במהותם, גם אם מופרעים ומגוונים יותר בטעמם. כבר ארבע שנים שהסניף התל אביבי של הגראז' פועל ברמת החייל, ומבלי לשים לב הוא הפך להיות אחת ההמבורגריות היותר מגוונות בעיר, בעיקר בזכות רוטציה תמידית של ספיישלים, הוצאת והכנסת מנות בהינף קציצה ובעיקר הרבה הרפתקנות חיובית שמצדיקה את התואר "מזללה". 

האסקובר של הגראז' (צילום: דודי אייזנטל)

כעת משיקים בגראז' סדרה של ארבעה "המבורגרים מפורקים" (85 ש"ח לכל אחד, מחיר מעט מפולפל אבל הוא כולל תוספת ושתיה). מה זה בדיוק המבורגר מפורק ואיך הוא עדיין המבורגר אם הוא מפורק? יצאתי לבדוק ובלבדוק אני מתכוון לזלול. לא אלאה אתכם יותר מדי עד התשובה, מדובר בהמבורגר לכל דבר עם ערימת בשר מפורק מעליו. ויש להודות שהשם די מטעה אבל קשה לי להיות כועס כשאני כל כך שבע, ואוהו כמה ששבעתי. אולי במקום לכנות אותם מפורקים היה עדיף לשנות את השם למפרקים. 

ישנם, כאמור, ארבעה מפרקים עם מבנה בסיסי זהה ושינויים קלים אך מהותיים: כולן בנויות על קציצה בת 230 גרם, ערימת בשר מפורק וצמד כדורי ריקוטה מעל בליווי תוספות ורוטב שמהווים את השוני בין מנה אחת לאחרת. כולן מוגשות בלחמניה רכה ומתקתקה מהרגיל. היא גם מתפרקת יותר מהרגיל, אבל זה לא בהכרח רע כשצריך למצוא את הדרך לנגוס בהכל.

הסופרנו של הגראז' (צילום: דודי אייזנטל)

ראשית טעמתי את הבאגסי, שם הבשר המפורק בבצל ויין והרוטב הוא פרמז'ן. אמור להיות איפשהו גם בצל וכרישה שלא הצלחתי למצוא. זה ביס נחמד מאוד, אבל לא מעבר. הבשר של הקציצה עשוי היטב אבל מרגיש מעובד יותר מדי, רוטב הצ'דר חמוד ושמנוני אבל הייתי מעדיף צ'דר אמיתי והבצל והיין שהיו אמורים להיות מורגשים בבשר המפורק נעלמו, אם בכלל היו, ברוטב הצ'דר. עם זאת, הבשר המפורק עצמו היה איכותי ועסיסי, הוסיף עוד שכבת בשר שנתנה מנעד מרקמים וטעמים מהנה יותר מהרגיל, ולצד הפריכות של כדורי הריקוטה בהחלט הרגשתי שיש פה מאמץ לכיוון הנכון.

המאמץ הזה התגלה כמשתלם עם צמד ההמבורגרים הבאים, האסקובר והסופרנו. הראשון כלל בשר מפורק בברביקיו (שהפעם היה מורגש בהרבה), מכיל צ'ילי ופלפל קלוי עם רוטב קרמל. ההברקה של שילוב בין טעמי החריף של הבשר למתוק של הרוטב (והוא בהחלט מתוק, גם אם לא בדיוק קרמלי, וזה דווקא לטובה) הפכה את המנה הזו לאחת המיוחדות, המענייות והמהנות שאכלתי, גם אם חומרי הגלם או מידת העשיה לא היו בדיוק לטעמי. כזה היה גם הסופרנו, שזכה לפירוק בריבת בייקון (יותר חתיכות בייקון מריבה, אבל לא יכול להתלונן על זה) ורוטב שמנת פלפלת בגרסתו הטראשית. זה היה הטעים מכולם, מערבב בין מנעד טעמים מיוחד ומצליח סוף סוף להתעלות מעל סך חלקיו.

הקאפונה של הגראז' (צילום: דודי אייזנטל)

דווקא הבורגר האחרון, הקפונה, היה קצת מאכזב. לא רק שהרוטב כלל בעיקר שמן ופטרוזיליה, אלא שכאן גם הטעם העשיר של הבשר המפורק קצת נעלם. אז נכון, פירורי הגבינה האיטלקית שנוספו לבשר הוסיפו טעם מורכב ועמוק, אבל הוא הרגיש קצת לא קשור לכל חגיגת ההגזמות הזו. ככה זה, כשצועקים מלא קשה להעביר ניואנסים קטנים. בסוף שפכתי עליו מעט מהרוטב שמנת פלפלת וקצת מהרוטב הקרמלי וטיפה מהצ'דר של שלושת ההמבורגרים הקודמים. ואוי, אני חושב ששוב זללתי יותר מדי. אתם יודעים מה אומרים, בראשון התנהג כמו ראשל"צי. גם אם זה ברמת החייל.

הגראז' תל אביב, ראול ולנברג 24, ש'-ד' 11:45-02:00, ה' 11:45-03:00, ו' 11:45-04:00, 03-6499600