הישארו עמנו רגע: ראשון לציון. נכון, זה בראשון לציון. אנחנו בתל אביב אוהבים להתנשא על ראשון לציון כמו על כל עיר אחרת בסביבה, אבל לצד החסרונות הברורים של כל עיר שאינה תל אביב, מתחילות להצטייר בשנים האחרונות גם הזדמנויות ראשל"ציות להרפתקאות קולינריות שאולי לא היו מתאפשרות למסעדנים כאן – החל ממסעדות ענק שהיו מובילות את בעליהם לפשיטת רגל בעיר הגדולה יותר, ועד מיזמים קטנים ואישיים שלא היו עומדים בעלויות אחזקת העסק בלוקיישן תל אביבי טוב. התוצאה היא מקומות כמו הופמן.

>> המוזיקה בפנים: "ענן" הוא בדיוק הבר שפלורנטין היתה צריכה

תל אביב כבר גדושה ומלאה בברי יין מיוחדים יותר או פחות, וחנויות יין שהן גם בר יין נפוצות מאוד אף הן, והתחרות אכזרית וקשה. אבל דווקא בעיר היין המקורית מצאה רותם לב ארי את הספוט המושלם להקים בו את המקדש הפרטי שלה לאוצרות יין ותרבות שתיית יין. לב ארי חיה שנים בתל אביב (וגם עבדה אצלנו ב"טיים אאוט") ועם שובה לעיר הולדתה החליטה להגשים את החלום ומצאה מקום מושלם לגמרי במקרה ליד הבית שלה, ברחוב קטן שיוצא מרחוב רוטשילד השוקק והמרכזי.

"היה לי חשוב להביא לראשון משהו שאין בה", הא מספרת, "חווית שתייה אחרת שהיא גם בילוי איכותי ונעים למי שמאס בנסיעות לתל אביב. הופמן הוא בר יין שכונתי או אזורי, מקום לא מתיימר, ואני הייתי רוצה לאפשר ללקוחות שלי לשתות יינות שונים שלא ניסו קודם, אבל בהתנהלות שכונתית ונעימה שגורמת להם להרגיש מאוד בנוח".

בדרך הארוכה לפתיחת המקום, למדה לב ארי את רזי היין ב-WSET, ואת התוצאות אפשר לראות במגוון היינות הייחודי בהופמן שנבחן ונבחר בקפידה רבה. מרבית התוויות אינן מוכרות וסיכוי נמוך להיתקל בהן בחנות יין שגרתית, לצד קלאסיקות מוערכות ומגוון מעניין של אזורי גידול, כשמרביתם מיובאים מאירופה וחלקם מגיעים מיקבים ישראלים מיוחדים. הדגש הוא על תמחור הוגן ונגיש – שתיית יין במקום במחירי חנות ומגוון יינות הנמזגים בכוסות ויתחלפו כשלרותם יתחשק.

משהו לנשנש? ברור, איך אפשר בלי, אבל בהופמן לא רוצים לתת לאוכל להשתלט על ההצגה – כפי שקורה בלא מעט ברי יין – ומתמקדים בקלאסיקות איכותיות כמוו צלחת שרקוטרי (79 ש"ח), צלחת דגים מעושנים וכבושים (82 ש"ח), צלחת גבינות ברקנית עם קונפיטורה ביתית (66 ש"ח) וצלחת לחמים שמגיעה עם חמאה, שמן זית ובלסמי מצומצם, זיתים וחריף (24 ש"ח). בימים חורפיים כמו אלה יש גם סנגריה חמה. נשמע כמו מקום שהיו שמחים לקבל בכל עיר. כן, אפילו אצלנו.
>> הופמן, השדה 12 ראשון לציון 052-3677815,עוד פרטים באינסטוש

• אוכלים שותים
• בר יין
• ברים חדשים
• ראשון לציון

"אה יופי", חשבתי לעצמי בסרקזם, "עוד מתחם אוכל". ואתם לא יכולים להאשים אותי על המרמרת, כי זה באמת נראה שזה טרנד הפוסט-קורונה הלוהט מכולם. מתחמי אוכל – לוקיישנים שמרכזים תחת גג אחד מספר מטבחים שונים, סוג של קומת אוכל מנותקת מכל קניון – הפכו ברגע לעניין בעיר. מתחם DNA בעזריאלי ומתחם פוד טרמינל מידטאון נפתחו בהפרש זמנים זניח ובמרחק זריקת פיתה אחד מהשני, והם מצטרפים למתחם שרונה ושוק צפון וכיכר גבעון ובקרוב גם בטח יתחמו את כל יפו בתור מתחם אוכל גדול. לכן לא מפתיעשכאשר דיווחנו על פתיחתו של "פוד טרמינל" לפני מספר שבועות, טעינו לחשוב שמדובר במתחם בפני עצמו שנפתח.

להגנתנו, בעלי "פוד טרמינל" קצת נתנו לטעות הזו לקרות, כי גם המקום החדש שנפתח בעצמו במתחם מידטאון (כבר אז היינו צריכים לחשוד) נשאר עם הגדרה מעורפלת, בדיוק כמו אחיו התאום מראשון לציון, שכונה בעצמו מתחם. אז מה זה בפועל? מיזם קולינרי – כלומר, קונספט מסעדתי חדש – שמציע ארבעה מטבחים שונים תחת קורת גג אחת. אם נרדד את זה לפשט, מדובר במטבח משלוחים (אחד) עם כמה מקומות ישיבה באווירת מזללה מתוחכמת שמציע ארבע סוגי תפריטים ממותגים שונים, חלקם מוכרים וחלקם חדשים – וונג (ויאטנמי), ביג איב'ס (המבורגרים), סאבג' (מטבח על בסיס תנור גחלים) וזה סושי (זה סושי).

כשהגעתי למידטאון, עם המחשבה שאני הולך לאכול במתחם בתוך מתחם, הופתעתי כאמור לגלות שמדובר במסעדה אחת, אפילו די קטנה, שממוקמת באחת מפינות רגליו של בניין WE TLV, ממש מחוץ לכניסה ללובי. הלוקיישן מעוצב במינימליזם הייטקי שחרחר, הכיל ארבעה שולחנות של רביעיה, ארבעה שולחנות של צמד ושמונה מושבים על דלפק שצמוד לחלון. החלונות הגדולים מכניסים אור טבעי שלא מפריע למסך הענק על הקיר המרכזי, שמקרין בלופ סרטון תדמיתי מהוקצע המציג דיילות מחתימות דרכון (הבנתם? כי זה טרמינל) לקראת ארוחה של מנות נאות למראה. מעליו רצים צמד באנרים א-לה בורסה שמריצים את שמות המטבחים המשתתפים. באנגלית. כמובן שבאנגלית.

תפריט ההזמנה במסופים דווקא נוח בהרבה מכל הסבטוחה הזו של המטבחים. בתפריט הוולט שלהם, למשל, הבלגן חוגג וקל לאבד את הידיים והרגליים בין כל המנות והספיישלים, אבל כאן עם קטגוריות כמו "מאודים", "תוספות חמות", "ראשונות קרות" ו-"מרקים", קל הרבה יותר להתמצא. במקום שמגיש סוגי אוכל שונים, השאיפה שלי היא תמיד לטעום מכמה שיותר מטבחים, אבל בעיה – כשהגעתי, מנות הסאבג' לא היו זמינות וסושי זה לא בשבילי, כך שלא יהיה הוגן להזמין גם משם. זה צמצם אותי לשני מטבחים – זה של וונג, ומותג ההמבורגרים החדש שלהם. למען האמת, זה עדיין מלא מלא מלא אופציות.

התחלתי עם הסיבה לקיומי בעולם הזה, והזמנתי המבורגר. מגוון ההמבורגרים באמת נאה, והטופינגז נראים מחושבים היטב ועדיין מקוריים. למשל זה שהזמנתי – "ביג צרפת", הבנוי מהמבורגר בקר (לא כתוב, אבל אני מעריך שכ-180 גרם), מיונז, אורגולה, פונדו גבינות אללה איסטור ובצל מקורמל עם טימין (64 ש"ח). יחד איתו הזמנתי תפו"א צלוי (19 ש"ח) ולא ציפיתי להצלחה גדולה מדי. בכל זאת, תפסת מרובה לא תפסת, ובפוד טרמינל בהחלט תפסו מרובה. לשמחתי, הם דווקא לגמרי תפסו.

ההמבורגר לא היה גדול, אבל בהחלט היה מדויק. הבשר לא הצטיין יתר על המידה – בקר פשוט במידת מדיום וול בלי תיבול הרפתקני – אבל התוספות כבר שינו את כל המגרש. פונדו הגבינות סיפק טעם גבינתי עמוק ומורכב שעוד לא מצאתי על המבורגר ישראלי ומרקם של רוטב סמיך ששבר את תקרת הזכוכית של הצ'דר/אמנטל המוכר. השילוב עם הבצל המקורמל וטעמי הטימין הפכו את הכל למנה מתוחכמת ופשוטה כאחד, בטעם שאני יכול להגדיר אך ורק בתור מרק בצל צרפתי בגרסת המבורגר, וזה היה פשוט ומצוין. התפו"א שלצידו, מנה שאין מה להצטיין בה, הצטיין גם כן: ארבעה רבעים שחומים, חמאתיים ורכים ברמה שכאילו נולדה במעבדה, ועם השמנת והמליחות המדויקת זו היתה מנת צד שממש הפכה את הכל להמבורגר יוקרתי.

לסיבוב השני, שנלקח בטייקאווי, התמקדתי במטבח של וונג והזמנתי ביף באן (2 יחידות של באן במילוי בקר מפורק בבישול ארוך ותיבול קארי יפני, חסה, שבבי שאלוט מטוגנים ואיולי יפני. 59 ש"ח), סלט גוי גא (חזה עוף מפורק במרינדת שום וג'ינג'ר, כרוב לבן, בצל סגול וצ'ילי עם עשבי תיבול ורוטב נאם בליווי קרקרי שרימפס, 46 ש"ח). האריזה המוקפדת הוכיחה עד כמה המקום רציני בכל הנוגע למשלוחים, ופתאם היה לי ברור כשמש למה מכוונים בפוד טרמינל – אוכלוסיית ההייטק ומשפחות שמתקשות להחליט.

המנות לא היו יוצאות דופן או מלהיבות במיוחד, אבל הן עדיין היו מצוינות בגזרתן. פשוט מנות טובות וגדולות. ארוחת צהריים אידיאלית לכל עובד משרדים. סלט אסייתי מרענן, באן בשרני וטעים (גם אם היה אפשר להוסיף עוד בשר) ורמת מקצוענות כמעט אוטומטית שפגשתי רק במסעדות הענק של ראשון לציון. והאמת היא שתל אביב צריכה כאלה כדי לספק את אוכלוסיית נושאי הסיבוס ההולכת וגדלה. אם אתם נוטים להזמין מהמשרד, בטוח שיש את ההוא שמוכן לאכול רק המבורגרים ואת ההיא שרוצה רק אסייתי וההם שנדפקו על קרייב לסושי. "פוד טרמינל" הוא בהחלט פיתרון מספק לכל החשקים ונראה שאף אחד לא יוצא מקופח. לעזאזל, באמת הגיע הזמן לעבור להייטק.

פוד טרמינל מידטאון,מנחם בגין 150, ראשון-שבת 11:00-24:00, זמין גם בוולט ותן ביס

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• המבורגר
• זה סושי
• אוכל אסייתי
• ראשון לציון
• מסעדות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 917 // שיק לוינסקי

אני אוהב מאוד את המונח "מזללה". מה יש לא לאהוב? זה מתאר מקום שבו זוללים. כל כך פשוט, כל כך יפה, ועם זאת כל כך משומש לרעה. לא הגיוני שמקום שאני יוצא ממנו רעב מעז לכנות את עצמו מזללה. אם לא זללתי – אתם לא עוברים את הרף המינימלי שמוגדר. למרבה ההפתעה, דווקא המזללות שמחוץ לתל אביב נוטות להיות אלו שמצדיקות את שמן – בתי אוכל שדוגלים בלהעמיס, מספקים מנות אוכל גדולות מהנדרש ומוציאים את הלקוח זלול עד לא ידע. כזה הוא הגראז', מזללת המבורגרים שנולדה, איך לא, בראשון לציון, על כל גימיקיה.

>> בשבוע שעבר אכלנו מנת פלאפל שצריכה להיכנס לפנתאון
>> לפני שבועיים מצאנו כריך קריספי צ'יקן מושלם

בראשון לציון אוהבים מנות גדולות ומוגזמות, לפחות כך התרשמתי מהמסעדות המצליחות בעיר (דוגמת הסוהו), והגראז' לא מעז לסטות מהתדמית הזו עם שורה של המבורגרים על שם גנגסטרים (יותר פאבלו וטוני, פחות טופאק וביגי), תוספות מרהיבות/מפחידות כמו כדורי ריקוטה ורטבים אמריקאים במהותם, גם אם מופרעים ומגוונים יותר בטעמם. כבר ארבע שנים שהסניף התל אביבי של הגראז' פועל ברמת החייל, ומבלי לשים לב הוא הפך להיות אחת ההמבורגריות היותר מגוונות בעיר, בעיקר בזכות רוטציה תמידית של ספיישלים, הוצאת והכנסת מנות בהינף קציצה ובעיקר הרבה הרפתקנות חיובית שמצדיקה את התואר "מזללה".

כעת משיקים בגראז' סדרה של ארבעה "המבורגרים מפורקים" (85 ש"ח לכל אחד, מחיר מעט מפולפל אבל הוא כולל תוספת ושתיה). מה זה בדיוק המבורגר מפורק ואיך הוא עדיין המבורגר אם הוא מפורק? יצאתי לבדוק ובלבדוק אני מתכוון לזלול. לא אלאה אתכם יותר מדי עד התשובה, מדובר בהמבורגר לכל דבר עם ערימת בשר מפורק מעליו. ויש להודות שהשם די מטעה אבל קשה לי להיות כועס כשאני כל כך שבע, ואוהו כמה ששבעתי. אולי במקום לכנות אותם מפורקים היה עדיף לשנות את השם למפרקים.

ישנם, כאמור, ארבעה מפרקים עם מבנה בסיסי זהה ושינויים קלים אך מהותיים: כולן בנויות על קציצה בת 230 גרם, ערימת בשר מפורק וצמד כדורי ריקוטה מעל בליווי תוספות ורוטב שמהווים את השוני בין מנה אחת לאחרת. כולן מוגשות בלחמניה רכה ומתקתקה מהרגיל. היא גם מתפרקת יותר מהרגיל, אבל זה לא בהכרח רע כשצריך למצוא את הדרך לנגוס בהכל.

ראשית טעמתי את הבאגסי, שם הבשר המפורק בבצל ויין והרוטב הוא פרמז'ן. אמור להיות איפשהו גם בצל וכרישה שלא הצלחתי למצוא. זה ביס נחמד מאוד, אבל לא מעבר. הבשר של הקציצה עשוי היטב אבל מרגיש מעובד יותר מדי, רוטב הצ'דר חמוד ושמנוני אבל הייתי מעדיף צ'דר אמיתי והבצל והיין שהיו אמורים להיות מורגשים בבשר המפורק נעלמו, אם בכלל היו, ברוטב הצ'דר. עם זאת, הבשר המפורק עצמו היה איכותי ועסיסי, הוסיף עוד שכבת בשר שנתנה מנעד מרקמים וטעמים מהנה יותר מהרגיל, ולצד הפריכות של כדורי הריקוטה בהחלט הרגשתי שיש פה מאמץ לכיוון הנכון.

המאמץ הזה התגלה כמשתלם עם צמד ההמבורגרים הבאים, האסקובר והסופרנו. הראשון כלל בשר מפורק בברביקיו (שהפעם היה מורגש בהרבה), מכיל צ'ילי ופלפל קלוי עם רוטב קרמל. ההברקה של שילוב בין טעמי החריף של הבשר למתוק של הרוטב (והוא בהחלט מתוק, גם אם לא בדיוק קרמלי, וזה דווקא לטובה) הפכה את המנה הזו לאחת המיוחדות, המענייות והמהנות שאכלתי, גם אם חומרי הגלם או מידת העשיה לא היו בדיוק לטעמי. כזה היה גם הסופרנו, שזכה לפירוק בריבת בייקון (יותר חתיכות בייקון מריבה, אבל לא יכול להתלונן על זה) ורוטב שמנת פלפלת בגרסתו הטראשית. זה היה הטעים מכולם, מערבב בין מנעד טעמים מיוחד ומצליח סוף סוף להתעלות מעל סך חלקיו.

דווקא הבורגר האחרון, הקפונה, היה קצת מאכזב. לא רק שהרוטב כלל בעיקר שמן ופטרוזיליה, אלא שכאן גם הטעם העשיר של הבשר המפורק קצת נעלם. אז נכון, פירורי הגבינה האיטלקית שנוספו לבשר הוסיפו טעם מורכב ועמוק, אבל הוא הרגיש קצת לא קשור לכל חגיגת ההגזמות הזו. ככה זה, כשצועקים מלא קשה להעביר ניואנסים קטנים. בסוף שפכתי עליו מעט מהרוטב שמנת פלפלת וקצת מהרוטב הקרמלי וטיפה מהצ'דר של שלושת ההמבורגרים הקודמים. ואוי, אני חושב ששוב זללתי יותר מדי. אתם יודעים מה אומרים, בראשון התנהג כמו ראשל"צי. גם אם זה ברמת החייל.

הגראז' תל אביב, ראול ולנברג 24, ש'-ד' 11:45-02:00, ה' 11:45-03:00, ו' 11:45-04:00, 03-6499600

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• המבורגר
• המבורגרים
• ראשון לציון
• גראז'