המבורגר צרפתי עם פונדו גבינות? למה לא חשבו על זה קודם?!

"אה יופי", חשבתי לעצמי בסרקזם, "עוד מתחם אוכל". ואתם לא יכולים להאשים אותי על המרמרת, כי זה באמת נראה שזה טרנד הפוסט-קורונה הלוהט מכולם. מתחמי אוכל – לוקיישנים שמרכזים תחת גג אחד מספר מטבחים שונים, סוג של קומת אוכל מנותקת מכל קניון – הפכו ברגע לעניין בעיר. מתחם DNA בעזריאלי ומתחם פוד טרמינל מידטאון נפתחו בהפרש זמנים זניח ובמרחק זריקת פיתה אחד מהשני, והם מצטרפים למתחם שרונה ושוק צפון וכיכר גבעון ובקרוב גם בטח יתחמו את כל יפו בתור מתחם אוכל גדול. לכן לא מפתיע שכאשר דיווחנו על פתיחתו של "פוד טרמינל" לפני מספר שבועות, טעינו לחשוב שמדובר במתחם בפני עצמו שנפתח.

עזבו מתחמים, יש בורגרים. ההמבורגרים של "פוד טרמינל". צילום: יח"צ, מתוך וולט

להגנתנו, בעלי "פוד טרמינל" קצת נתנו לטעות הזו לקרות, כי גם המקום החדש שנפתח בעצמו במתחם מידטאון (כבר אז היינו צריכים לחשוד) נשאר עם הגדרה מעורפלת, בדיוק כמו אחיו התאום מראשון לציון, שכונה בעצמו מתחם. אז מה זה בפועל? מיזם קולינרי – כלומר, קונספט מסעדתי חדש – שמציע ארבעה מטבחים שונים תחת קורת גג אחת. אם נרדד את זה לפשט, מדובר במטבח משלוחים (אחד) עם כמה מקומות ישיבה באווירת מזללה מתוחכמת שמציע ארבע סוגי תפריטים ממותגים שונים, חלקם מוכרים וחלקם חדשים – וונג (ויאטנמי), ביג איב'ס (המבורגרים), סאבג' (מטבח על בסיס תנור גחלים) וזה סושי (זה סושי).

כשהגעתי למידטאון, עם המחשבה שאני הולך לאכול במתחם בתוך מתחם, הופתעתי כאמור לגלות שמדובר במסעדה אחת, אפילו די קטנה, שממוקמת באחת מפינות רגליו של בניין WE TLV, ממש מחוץ לכניסה ללובי. הלוקיישן מעוצב במינימליזם הייטקי שחרחר, הכיל ארבעה שולחנות של רביעיה, ארבעה שולחנות של צמד ושמונה מושבים על דלפק שצמוד לחלון. החלונות הגדולים מכניסים אור טבעי שלא מפריע למסך הענק על הקיר המרכזי, שמקרין בלופ סרטון תדמיתי מהוקצע המציג דיילות מחתימות דרכון (הבנתם? כי זה טרמינל) לקראת ארוחה של מנות נאות למראה. מעליו רצים צמד באנרים א-לה בורסה שמריצים את שמות המטבחים המשתתפים. באנגלית. כמובן שבאנגלית.

בכמה ירדה המניה של פייסבוק?! "פוד טרמינל". צילום: מתן שרון

תפריט ההזמנה במסופים דווקא נוח בהרבה מכל הסבטוחה הזו של המטבחים. בתפריט הוולט שלהם, למשל, הבלגן חוגג וקל לאבד את הידיים והרגליים בין כל המנות והספיישלים, אבל כאן עם קטגוריות כמו "מאודים", "תוספות חמות", "ראשונות קרות" ו-"מרקים", קל הרבה יותר להתמצא. במקום שמגיש סוגי אוכל שונים, השאיפה שלי היא תמיד לטעום מכמה שיותר מטבחים, אבל בעיה – כשהגעתי, מנות הסאבג' לא היו זמינות וסושי זה לא בשבילי, כך שלא יהיה הוגן להזמין גם משם. זה צמצם אותי לשני מטבחים – זה של וונג, ומותג ההמבורגרים החדש שלהם. למען האמת, זה עדיין מלא מלא מלא אופציות.

התחלתי עם הסיבה לקיומי בעולם הזה, והזמנתי המבורגר. מגוון ההמבורגרים באמת נאה, והטופינגז נראים מחושבים היטב ועדיין מקוריים. למשל זה שהזמנתי – "ביג צרפת", הבנוי מהמבורגר בקר (לא כתוב, אבל אני מעריך שכ-180 גרם), מיונז, אורגולה, פונדו גבינות אללה איסטור ובצל מקורמל עם טימין (64 ש"ח). יחד איתו הזמנתי תפו"א צלוי (19 ש"ח) ולא ציפיתי להצלחה גדולה מדי. בכל זאת, תפסת מרובה לא תפסת, ובפוד טרמינל בהחלט תפסו מרובה. לשמחתי, הם דווקא לגמרי תפסו.

ההמבורגר הצרפתי של "פוד טרמינל". צילום: יח"צ, מתוך וולט

ההמבורגר לא היה גדול, אבל בהחלט היה מדויק. הבשר לא הצטיין יתר על המידה – בקר פשוט במידת מדיום וול בלי תיבול הרפתקני – אבל התוספות כבר שינו את כל המגרש. פונדו הגבינות סיפק טעם גבינתי עמוק ומורכב שעוד לא מצאתי על המבורגר ישראלי ומרקם של רוטב סמיך ששבר את תקרת הזכוכית של הצ'דר/אמנטל המוכר. השילוב עם הבצל המקורמל וטעמי הטימין הפכו את הכל למנה מתוחכמת ופשוטה כאחד, בטעם שאני יכול להגדיר אך ורק בתור מרק בצל צרפתי בגרסת המבורגר, וזה היה פשוט ומצוין. התפו"א שלצידו, מנה שאין מה להצטיין בה, הצטיין גם כן: ארבעה רבעים שחומים, חמאתיים ורכים ברמה שכאילו נולדה במעבדה, ועם השמנת והמליחות המדויקת זו היתה מנת צד שממש הפכה את הכל להמבורגר יוקרתי.

לסיבוב השני, שנלקח בטייקאווי, התמקדתי במטבח של וונג והזמנתי ביף באן (2 יחידות של באן במילוי בקר מפורק בבישול ארוך ותיבול קארי יפני, חסה, שבבי שאלוט מטוגנים ואיולי יפני. 59 ש"ח), סלט גוי גא (חזה עוף מפורק במרינדת שום וג'ינג'ר, כרוב לבן, בצל סגול וצ'ילי עם עשבי תיבול ורוטב נאם בליווי קרקרי שרימפס, 46 ש"ח). האריזה המוקפדת הוכיחה עד כמה המקום רציני בכל הנוגע למשלוחים, ופתאם היה לי ברור כשמש למה מכוונים בפוד טרמינל – אוכלוסיית ההייטק ומשפחות שמתקשות להחליט.

הכינו את הסיבוס. סלט גוי גא של "פוד טרמינל". צילום: יח"צ, מתוך וולט

המנות לא היו יוצאות דופן או מלהיבות במיוחד, אבל הן עדיין היו מצוינות בגזרתן. פשוט מנות טובות וגדולות. ארוחת צהריים אידיאלית לכל עובד משרדים. סלט אסייתי מרענן, באן בשרני וטעים (גם אם היה אפשר להוסיף עוד בשר) ורמת מקצוענות כמעט אוטומטית שפגשתי רק במסעדות הענק של ראשון לציון. והאמת היא שתל אביב צריכה כאלה כדי לספק את אוכלוסיית נושאי הסיבוס ההולכת וגדלה. אם אתם נוטים להזמין מהמשרד, בטוח שיש את ההוא שמוכן לאכול רק המבורגרים ואת ההיא שרוצה רק אסייתי וההם שנדפקו על קרייב לסושי. "פוד טרמינל" הוא בהחלט פיתרון מספק לכל החשקים ונראה שאף אחד לא יוצא מקופח. לעזאזל, באמת הגיע הזמן לעבור להייטק.

פוד טרמינל מידטאון, מנחם בגין 150, ראשון-שבת 11:00-24:00, זמין גם בוולט ותן ביס