"החברה הגאונה" של HBO לוחצת על כל כפתורי העונג של הקוראים

איך הופכים להיט ספרותי למוצר טלוויזיוני ספקטקולרי? HBO יודעת. יש לה נוסחאות, כותבים מחוננים ואת כל מה שנדרש להוביל את ז'אנר האדפטציות. את "שיר של אש ושל קרח", סדרת הספרים של ג'ורג' ר"ר מרטין, היא הפכה ל"משחקי הכס", הסדרה הכי גדולה בתולדות הטלוויזיה. זה יכול היה להסתיים בהישג האדיר הזה, אבל HBO הוסיפה להתנתק מסדרת הספרים ומהסופר והמציאה קווי עלילה וסופים משלה. "משחקי הכס" יצאה לעצמאות והותירה את "שיר של אש ושל קרח" מאחור. עתיד דומה צפוי גם ל"הרומנים הנפוליטניים" של אלנה פרנטה, שהוא חומר קריאה אידיאלי לבית HBO: לא רק שזהו רב מכר שכולל ארבעה חלקים גדושים, אלא שהוא נושא על גבו את אחת התעלומות הספרותיות הנחקרות ביותר בעשור האחרון – זהותה של אלנה פרנטה.

העשן סביב זהותה של פרנטה העלה את מניית "הרומנים הנפוליטניים" ואפשר ל־HBO לעבוד על האדפטציה המתבקשת (והכלכלית) שעונתה השנייה כבר אושרה. קדחת פרנטה עברה מהמדפים אל האינטרנט, והמטרה ש־HBO קבעה לעצמה היא להגביר את הבולמוס בדרכי בינג' מסורתיות. במקביל, המכשול הגדול שהציבה "החברה הגאונה" לרשת האמריקאית (ובניגוד "למשחקי הכס" הנוירוטית) הוא היעדר דרמה, וקצב ספרותי נינוח למדי. האלימות בנאפולי מוגבלת; המציאות ממוסגרת אך לא קלסטרופובית; הזמן עובר בחללי העיירה, בין בתי השכנים; הקיום סתמי, לפעמים אומלל; הסערות מתחוללות לרוב במחשבותיה של הדמות הראשית, ולא בהתרחשויות חיצוניות. כך, וכדי שהעיבוד הטלוויזיוני לא יהיה פלקטי או מחורר, היה צורך להשקיע את מרבית החשיבה והמשאבים בפיצוי על הקול החסר של הסופרת.

"החברה הגאונה" (צילום: באדיבות HOT)

עוד כתבות מעניינות:
“החברה הגאונה" מגיעה לטלוויזיה: כל מה שצריך לדעת
בחנו את עצמכם: עד כמה אתם מכירים את "החברה הגאונה"?
"משחקי הכס" עונה 8: כל מה שצריך לדעת

פרנטה, כך אומרים, נתנה את חוות דעתה מרחוק. דרך גורם שלישי ובהתכתבות מיילים. הבמאי האיטלקי סאבריו קוסטנזו ודאי היה נתון ללחצים מהסופרת, מהרשת ומהעובדה שזה עשוי להיות פרויקט חייו – אך סטרס לחוד ומלאכת בימוי רגישה לחוד. ארבעת הפרקים הראשונים (שניתנו לעיתונאים לצפייה מוקדמת) יעידו על כך שהבחירה בקוסטנזו הייתה לא פחות מסימביוטית. "החברה הגאונה" נאמנה לספרה של פרנטה הרבה יותר משהיא נאמנה למדיום. מי שקרא את הספר יוכל למצוא בקלות את הדפים שבהם כל דבר מתרחש ונאמר. לעומת זאת, מי שכל תאוותו היא להסתמם מסדרת HBO רוויית אלימות וקונפליקטים ייאלץ לדלג על "החברה הגאונה", שכן היא לא באמת ניזונה מהצרכים של הצופה.

עבור הקורא, לעומת זאת, הסדרה תעשה הכל: בני משפחת צ'רולו, בני משפחת גרקו, השכנים והמורים לוהקו בקפידה, לילה ואלנה בראשם (מגלמות אותן ארבע שחקניות שאותרו לאחר 9,000 אודישנים); האיטלקית והדיאלקט נשמרו במקום שתחליף אותן אנגלית זרה; הביקורת על מקומן המצומצם של נשים עוברת היטב גם כשהיא ויזואלית; המתח בין הגברים לנשים מתעבה בזכות הצפייה; החלומות של אלנה מתהווים לאט אך בנחישות, כמו בספר; רגעים מכוננים, כמו זריקת האבנים אל עבר אנצו או הפסיעה האטית במדרגות הבניין של "המפלצת מן האגדות" דון אקילה, קיבלו גם בטלוויזיה יחס מועדף.

קוסטנזו הצליח להעתיק היטב את עולמן של צ'רולו וגרקו למיזנסצנה. עם זאת, הרגשות המוטרפים והמשתנים תדיר של אלנה כלפי לילה הופכים למעט פשטניים בסדרה: היא מקנאה. מעריצה. שונאת. אוהבת. המורכבות נפתרה והמנעד צומצם, וזה קשור לכך שזרם התודעה קיים בצורה חלקית בלבד. עם זאת, אין צורך לסגת. נראה שקוסטנזו היה מודע למגבלות שלו ולכן העשיר חלקים אחרים בסדרה. אפשר, למשל, לחוש היטב את נפשה פורעת החוק של לילה או להזדהות לחלוטין עם הנחיתות הקיומית של אלנה; וכאשר הן גדלות, המטענים הרגשיים – גם אם פשטניים – הופכים לנפיצים ומפתה מדי לשכוח מהעתיד הידוע של הספר.

"החברה הגאונה" של HBO לוחצת על כל כפתורי העונג של הקוראים, ומכיוון שהיא מתמקדת במעריצי פרנטה, היא לעולם לא תהיה "משחקי הכס". צופים פוטנציאלים שמעולם לא קראו את הספר אמנם יוכלו ליהנות ממנה, אבל מהר מאוד יגלו שאין לה את התכונות הבסיסיות שיש לסדרות המוניות, למשל קצב מטורלל ונימה טרגית. "החברה הגאונה" דורשת מהצופה דברים שלא דרשו ממנו הרבה מאוד זמן: תשומת לב ויכולת להעמיק. בלא התכונות האלה אפשר לגלול הלאה לסדרות האלגוריתמיות. פרנטה, בכל אופן, צריכה להיות מבסוטה. מי שלא תהיה.

"החברה הגאונה", השנים המאוחרות

← "החברה הגאונה", כל הפרקים ב־HOT VOD ובסלקום TV, רביעי (19.12)

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד