היום שבו סולאנג' כמעט דרסה אותי למוות והזניקה לי את הקריירה

הגעתי לפסטיבל SXSW בפעם הראשונה במרץ 2017. למי שלא מכיר, הפסטיבל הענקי הזה מתקיים באוסטין (טקסס) בכל שנה, והוא מחולק לחמישה חלקים – אינטראקטיב, סרטים, מוזיקה, קומדיה וגיימינג. לפחות בחלק של המוזיקה עשה לעצמו הפסטיבל שם של אחד החשובים בעולם. אין אמן שלא הופיע שם בשלב כזה או אחר, ובהיותו פסטיבל של התעשייה, שואו קייס, התגלו במסגרתו כמה שמות ענקיים. סוכנים, מנהלים, משקיעים וחברות תקליטים מגיעים לשם לעשות שופינג, כלומר למצוא את הדבר הבא. בתור אמנית את באה לפתוח שם בסטה, למכור את עצמך ואת המוזיקה שלך בשביל הסיכוי שיגיע לשם הבן אדם הנכון שיאמין במוזיקה שלך וירצה לשפוך עליך מלא כסף.

כשהגעתי ל־SXSW עדיין לא ניגנתי בהרבה פסטיבלים. זה קרה שנייה אחרי שהוחתמתי על ידי חברת תקליטים והפכתי מכלום בפיתה לכלום בפיתה עם כמה הזדמנויות ממשיות על השולחן. קראתי את כל מה שכתבו על הפסטיבל והבנתי שאני נוסעת לגן עדן מוזיקלי שבו לא רק אזכה לראות אמני ענק ולהמתנגל איתם על מרגריטות מאחרי הקלעים, גם הולכים לריב עליי אחר כך סוכני הבוקינג הטובים באמריקה. יאללה.

עוד כתבות מעניינות:
כך הפך הג'אז למוזיקה שכולם אוהבים לשנוא
האם ריוט גרררל עושה קאמבק?
הלהקה הכי גרועה שפעם אהבתם

בבארים קטנים וצפופים, רובם ללא במה, אין כלל מה לדבר על סאונד או תאורה. ניגנתי ארבע הופעות ביומיים, וחברת התקליטים שלי הביאה לקהל כמה אנשים משפיעים. כשלחצנו ידיים אחרי ההופעות נראה שכולם בלי יוצא מן הכלל חשבו שההופעה הייתה ספקטקיולר או אמייזינג או פאקינג דופ. אמריקאים.

בקול רועד מהתרגשות (נאמר פאניקה) שרדתי הופעה אחרי הופעה ונראה שהכל קורה. המנהלים שלי פינו את היום הבא כדי להיפגש עם אנשים ולסגור עסקאות, וביקשו ממני להישאר זמינה לזמן שאצטרך לקפוץ לאיזו פגישה. ככה מצאתי את עצמי יום למחרת באוסטין, לבושה ומוכנה ב־40 מעלות חום, מתהלכת ברחובות מצחינים משתן וקיא מלילה שלם של בילויים של כל תעשיית המוזיקה הידועה לשמצה בערך.

הרחובות היו סגורים ברובם לתנועת מכוניות בגלל הפסטיבל ומצאתי את עצמי תועה, הולכת על כבישים ומדרכות, די מבואסת, חשה עצמי גרגר אבק במדבר טקסני ענקי וצחיח של אמנים, רובם גדולים ובעלי ניסיון רב ממני. בכל רגע בדקתי את הטלפון לראות אם יש קליטה, וכמו שאומרים – כלום. לא פגישה ולא כלום. וייב של ווק אוף שיים אחרי סטוץ.

נגה ארז (צילום: טימו קרבר)

התרחקתי קצת מההמולה ומצאתי את עצמי הולכת ברחובות שקטים וריקים יותר ויותר. ההמון התחיל להיעלם, ובדיוק כשהתחלתי ליהנות סוף סוף מהשקט באוזניים קלטתי מכונית דוהרת לכיוון שלי במהירות אדירה. ברגע אחד ראיתי אותה במרחק כמה מאות מטרים ממני, ושנייה אחר כך היא בלמה בקול חריקה עצום, סטתה הצדה ונעצרה. זן הייתה חוויית כמעט מוות ראשונה. היא הייתה כל כך מהירה שאפילו השחזור המפואר של העבר ברוורס לא היה שם. כל כך הרבה אכזבות ביום אחד.

מיותר לציין שהייתי בשוק. עמדתי שם רועדת ליד מכונית היוקרה הכי מטורפת שראיתי, שהגלגלים העלו עכשיו עשן. מהמושב שליד הנהג יצא גבר כהה עור, אבל עכשיו צבע הפנים שלו היה קרוב יותר ללבן־ירקרק. הוא היה אחוז אימה כמוני לפחות. עוד לא קלטתי מה קרה אבל הייתי דרוכה אימים, כל החושים שלי HD, מסוממת וכועסת. רותחת מזעם על המליינית הבת זונה שישבה ליד ההגה, ושדרך החלונות הכהים המזדיינים שלה לא ראו את הפנים שלה בבירור, אבל את התלתלים שלה כן. והיא לא יוצאת מהאוטו.

האיש שישב לידה התקרב אליי ופתאום קלטתי שאני מזהה אותו, ואני לא מזהה אנשים בקלות. בכלל, אף פעם, אבל באותו רגע הייתי כל כך פאקינג חדה ועולות לי ישר תמונות שלו שראיתי, קליפים ולבסוף מתחבר לי גם השם. אלן פרגסון – במאי קליפים מבריק שהוא גם בן זוגה של סולאנג׳. האחות הפרינג׳ית של. ואני – אני מעריצה שלה. וגם שלו. ברגע אחד עברתי מלהיות אמנית מתוסכלת וזועמת שרק רוצה לדפוק עכשיו מכות לחארות העשירים האלה שחושבים שהכביש שייך להם, לילדה בת 15.

סולאנג' נואלס. צילום: יח"צ

הוא התקרב לבקש סליחה. הוא כל כך התנצל, ואני רק אמרתי לו: "אתה אלן?". הוא ענה בהפתעה גמורה: "יס?!!?". שמעתי דלת נטרקת. סולאנג׳. עם התלתלים. כולה סטייל כמו שרק היא יודעת. גם היא מלמלה "איים סוווו סוווו סוווו סורי, גירל". היא כמעט בכתה. לא יכלתי לומר כלום. רק הרצתי בראש כמה אדיר יכול היה להיות לו הייתי הבחורה הזאת שסולאנג׳ דרסה למוות בדרך להופעה, ואנשים מכל העולם היו נחשפים למוזיקה שלי בגלל זה, ואורי השותף שלי היה עושה מיליונים והאינטרנט היה גועש, ואנשים היו עושים מאש־אפים בין השירים שלי ושלה, וגיפים ומימים, וההורים שלי היו מקבלים פיצויי עתק ממשפחת נואלס, והאחים שלי היו מוזמנים לארוחת ערב אצל ג׳יי.זי וביונסה והאלבום היה הופך לפלטינום והיו מנציחים אותי בכל שנה במקום ההוא ב־SXSW. למה הם לא פגעו?

מפה לשם סולאנג׳ באה לעמוד לידי, עדיין ב"סורי סורי" שלה. חיבקתי אותה והלב שלה פעם כאילו עוד שנייה אנחנו לוקחים אותה באוטו המטורף הזה למיון הקרוב. הלוואי שהייתי זוכרת איזה מכונית זו הייתה, הלוואי שהייתי זוכרת לתת לה איזה לינק למוזיקה שלי. סעמק.

← נגה ארז תארח את אקו בפסטיבל שושן (אינדינגב פורים) בחמישי (21.3)

האלבום RADAR Reworked, בשיתוף שלומי שבן, אבנר בירון ותזמורת הקאמרטה הישראלית, זמין לשמיעה כעת בשירותי הסטרימינג