גיא ריצ'י שוב מעתיק מטרנטינו, אבל כיף לדפוק את הנאצים

הסצנה הראשונה די מבדרת. הנרי קאוויל עם זקן גדול ואלן ריצ'סון ("ריצ'ר") בסירת מפרסים בלב ים, מעמידים פנים שהם שוודים, ומנסים לשכנע חיילים גרמנים שעלו על סירתם, שהם סתם ככה שטים להנאתם באזור מלחמה. כצפוי, זה לא נגמר טוב בשביל הנאצים. ואז הסרט חוזר כמה שבועות אחורה, ואנחנו פוגשים את הצ'רצ'יל הכי גרוע בתולדות הצ'רצ'ילים הקולנועיים. הוא מגולם על ידי רורי קניר, שחקן טוב בדרך כלל, אלא שכאן הוא לכוד בתוך חליפת שומן ומסיכת איפור שהופכים אותו לקריקטורה לא מצחיקה. זה הרמז הראשון לכך שהטון של הסרט הזה לא פתור.

>> החמצה מהנה: הסדרה הישראלית הראשונה בנטפליקס לא תהיה "עספור"

כותרות הפתיחה של סרטו החדש של גאי ריצ'י ("הג'נטלמנים") מכריזות שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, שהתגלה בכתביו של צ'רצ'יל שנחשפו רק לאחרונה. מתברר שבמהלך מלחמת העולם השנייה, כשהבריטים נותרו כמעט לבד במערכה, ראש הממשלה הקים יחידה סודית של לוחמים ושלח אותם לאי במערב אפריקה לפוצץ ספינה גרמנית שנשאה ציוד עבור הצוללות הגרמניות שחוללו שמות בצי הבריטי. האירוע הזה משמש בסיס למותחן אקשן בסגנון סרטי שנות השישים על מבצעים בעורף האויב הנאצי, כמו "12 הנועזים" ו"תותחי נברון". השראה חדשה יותר, ומיידית יותר, היא כמובן "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו – כי כל מה שגאי ריצ'י עושה, החל מסרטו הראשון "לוק, סטוק, ושני קנים מעשנים", הוא "בהשראת טרנטינו".

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" מנסה להיות גם מותחן אקשן קומי רצוף וון ליינרים (לא מוצלחים) וגם להתהדר בהיותו אמיתי כזה. לא שזה לא אפשרי – לפני חודש ראיתי בלונדון את המחזמר הנהדר "Operation Mincemeat", המתאר מבצע בריטי אחר מימי המלחמה (שתואר בסרט מ-2021), ומצליח להיות גם נכון היסטורית, גם נורא מצחיק, ואף מרגש עד דמעות. אבל ריצ'י עובד מהר, ושום דבר אצלו לא מספיק מדויק – ולכן הסרט לא ממש מצחיק, וגם לא באמת מותח. מובן מאליו שהוא גם אינו מחויב לאמת ההיסטורית, וכך הסרט נופל בין הז'אנרים.

החבורה שהתקבצה על הסירה בדרך למבצע כוללת גם את הנרי גולדינג, הירו פיינס טיפין (אחיין של רייף וג'וזף), ובהמשך מצטרף אליהם אלכס פטיפר. כולם חתיכים, אבל פרט לענק השרירי ריצ'סון (שיורה חיצים ומדבר במבטא דני) הם לא ממש מגניבים, ואין ביניהם כימיה קבוצתית, כמו שהיתה בסרטי "אושן 11" למשל. זה נובע בעיקר מהתסריט, שלא ממש סיפק להם דמויות – ב"12 הנועזים" כמעט כל אחד מ-12 הוא דמות מובחנת – אך גם מהליהוק. גולדינג ("הג'נטלמנים", גם הוא של ריצ'י) מעולם לא הוכיח כשרון משחק כלשהו. ופטיפר, שהיה פעם ילד כוכב ("אלכס ריידר"), עדיין לא הגדיר את עצמו כשחקן בוגר. הסיקוונס שבו ארבעת המגויסים הראשונים מסתננים למחנה של הצבא הגרמני במטרה לשחרר משם את פטיפר השבוי, ומחסלים ללא כל התנגדות עשרות חיילים גרמנים איטיים להפליא, כאילו מבדר. אלא שהכל כל כך קל שאין מחיר לכלום – אתם יודעים, כמו שיש במלחמה אמיתית. לכן, כאמור, אין מתח, וגם לא חדוות ניצחון.

אבל רוב הסרט אנחנו בכלל לא מבלים עם החבורה על הסירה, אלא עם שני סוכנים אחרים באי פרננדו פו שבמערב אפריקה, שעליהם מוטל להסיח את דעתם של החיילים הנאצים השורצים שם. באבס אולוסאנמוקון ("חולית 2") מרשים בתפקיד מר הרון שהקים באי קזינו כדי להעסיק את החיילים. אבל הוא מקבל פחות זמן מסך ממרג'ורי סטיוארט היהודיה (אייזה גונזלס המקסיקנית), שתפקידה לפתות את המפקד הנאצי הרשע (טיל שוויגר מ"ממזרים חסרי כבוד") ולהוביל אותו לנשף בזמן שהגברים בים מבצעים את המשימה. על פי הופעתה כאן גונזלס היא לא שחקנית מעניינת במיוחד, מה גם שהנרטיב שלה נמרח ונמתח ולא מתפתח. בהיותה זמרת, באחת הסצנות היא שרה לקצינים הנאצים את "מקי סכינאי" מתוך "אופרה בגרוש" של ברטולד ברכט וקורט וייל, צמד גרמנים שהיו במקרה גם יהודים (אין לכך אזכור בסרט). נראה שהשיר אהוב במיוחד על המפקד הרשע, שכמובן שונא יהודים, וכל העסק לא ברור.

למרות הבינוניות הכללית "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" איכשהו מבדר כזה בערך – תמיד כיף לדפוק את הנאצים. אבל דווקא כשמגיע שלב ביצוע המשימה הסרט נעשה משעמם, כי פיצוצים גדולים (כנדרש מהפקה של ג'רי ברוקהיימר) לא יכולים לבוא במקום מתח. כשאומרים ל"12 הנועזים", שסיכוייהם לשרוד את המשימה נמוכים, הסרט עומד בהבטחתו. גם טרנטינו ידע שאי אפשר להרוג רק נאצים. ואילו כאן, הכל מילים והעמדות פנים, כולל סופרמן עם זקן גדול.
2.5 כוכבים
The Ministry of Ungentlemanly Warfare בימוי: גאי ריצ'י. עם הנרי קאוויל, אלן ריצ'סון, אייזה גונזלס. ארה"ב/בריטניה 2024, 120 דק'