כאן 11 שברה את הכללים ופינתה מקום בין רצועות החדשות ל"הכוורת", שעשועון טריוויה בהנחיית שלמור שטרוזמן. הכוונה מבורכת, אבל ההנחיה המאולצת והשאלות הקלות לא מחזיקות מסך
לאורך השנים, באתי לא מעט בטענות לברית הקדושה מדי שבין ערוצי הברודקאסט לעולם החדשות והאקטואליה. אי אפשר להתחמק מהתחושה: חלק גדול מדי מיום שידור ממוצע בערוצים 11, 12 ו-13 מוקדש למשדרים שיוצאים מעולם החדשות והאקטואליה – מתוכניות הבוקר, דרך תוכניות אחר הצהריים והערב המוקדם, שעה וחצי של מהדורה מרכזית, ולמי שזה לא הספיק – עוד מהדורת חדשות לילית, בדרך כלל ברוח קלילה יותר. אנחנו רואים הרבה יותר מדי חדשות, וזה לא עושה אותנו חכמים יותר – רק מבוהלים או חרדים.
>> חיים יבין היה האמת שלנו. הגיע הזמן להודות שזו הייתה אשליה
אז בשעה טובה, אפשר לברך על צעד אחד בכיוון הנכון: קבלו את כאן 11, שהחליטה לעשות מעשה לא אופייני בטלוויזיה הישראלית. לאחרונה היא התחילה לשלב את "הכוורת" ברצועת הערב המוקדמת, לפני המהדורה המרכזית, בחלק מימי השבוע – שעה שבה ערוצים 12 ו-13 עדיין ממשיכים בחינגת האולפנים הנהוגה (חוץ מאשר בימים שאיילה חסון משדרת, מעניין למה). אחרי ההצלחה הגדולה של כאן עם "המרדף", נדמה שבתאגיד התאהבו בפורמט השעשועונים. ראינו כבר את "האחוזון העליון" עם שחר חסון ואת "הזירה" עם רשף לוי – ועכשיו תעשו מקום ל"הכוורת".
"הכוורת" היא שעשועון חדש שהוא בעצם מחווה לשעשועון ותיק ודי אהוב. קהל הצופים שגדל על הטלוויזיה של שנות השמונים והתשעים לא יכול לשכוח את "פיצוחים" – השעשועון של הטלוויזיה החינוכית, שבו שתי קבוצות, בדרך כלל של צעירים, התחרו בשאלות ידע כללי בפורמט שמזכיר איקס-עיגול. כל תשובה נכונה צבעה משבצת על הלוח, והקבוצה שיצרה רצף ניצחה. בגרסה החדשה, "הכוורת" צמצמה את מספר המשבצות – מפאת קוצר הזמן, כי פרק ממוצע נמשך כחצי שעה ברוטו – העלתה את רמת הפרסים, שהפכו לכספיים בניגוד לגרסה המוקדמת והפדגוגית מהאייטיז, וגם שינתה את סוג המשתתפים. הם הרבה יותר מבוגרים, בדרך כלל אנשים באמצע החיים – אותו סוג של מתמודדים שהולך ל"המרדף" המצליחה.
אלא שלשעשועון החדש יש כמה בעיות שיקשו עליו להפוך לקאלט אמיתי. הראשונה היא בחירת המנחה. שלמור שטרוזמן נמצאת על המסך שלנו כבר לא מעט שנים. היא החלה את הקריירה בגל"צ, עברה בערוץ 20 בגרסה הנוחה יותר שלו, ובעיקר מוכרת לקהל הרחב בשני כובעים: כסיידקיק של גיא פינס ב"ערב טוב", וכמגישת פודקאסט הראיונות "חצי הכוס המלאה" מבית הפודיום. צריך להדגיש: בפורמט הראיונות שלה היא עושה עבודה נהדרת. היא מתקשרת טוב מאוד עם האורחים שלה, בדרך כלל סלבריטיז, ומצליחה להוציא מהם צדדים מעניינים.
אבל נדמה ששטרוזמן קצת נבלעת בתוך הפורמט הגדול והסנסציוני. חשוב לזכור: את השעשועונים הקודמים הגישו אנשים שמנוסים מאוד בקשר עם ישראלים רגילים. לא סתם נבחרו לתפקיד קומיקאים ותיקים כמו שחר חסון ורשף לוי. שנים של הופעות על הבמות, ומה שמכונה באנגלית crowd work, אפשרו להם לתרגל קשר ישיר ובלתי אמצעי עם אנשים מכל הסוגים – אלה שבאו להופעות כקהל. שטרוזמן לוקה מאוד במלאכה הזאת. השיחות בינה לבין המתמודדים מרגישות מאולצות, לא טבעיות ולא מצליחות לעורר את החיוך הנדרש. זה מרחק שמיים וארץ, למשל, מהיכולת של עידו רוזנבלום או הילה קורח לנהל דיאלוגים שכאלה.
גם התזמון שלה לא טוב. היא לא מצליחה להפריד כמו שצריך בין השיחות האישיות – דבר רצוי בשעשועונים – לבין ההתמקדות במשחק. לא פעם היא גולשת בצורה לא אלגנטית בין התשובה של המתמודד לשאלה הבאה, ובכלל נראית כאילו היא צריכה "לסמן וי". על המסך זה לא נראה טבעי ופתוח, כמו כשהיא מסתחבקת עם המרואיינים שלה, אלא כמו משהו שנכפה עליה. וכשזה מתאמץ, רואים את זה על המסך.
בעיה נוספת היא הקלות של השאלות. כן, זה צריך להיות שעשועון קל ומגניב, לא מדובר כאן ב"מקבילית המוחות". אנחנו יודעים. אבל אפשר להיות קצת יותר מאתגרים. חלק לא קטן מהשעשועון הוא גם היכולת להשתתף מהבית – להיות מעורב רגשית ולענות על השאלות בעצמך – והתחושה כצופה היא שזה פשוט קל מדי. זה מאפשר למתמודדים להתקדם, אבל לא באמת מייצר שעשועון שמעניין לראות. במובן הזה, "המרדף" – האמא המולידה של שעשועוני התאגיד – עשתה עבודה טובה יותר גם באתגר שהציבה בפני המתמודדים שלה.
בקיצור, אם להתנבא, קשה לי לראות את "הכוורת" מחזיקה מעמד. גם כי לצערנו יש תחושה שתכף תבוא מלחמה ושוב השעה תיצבע על ידי "מהדורת חדשות מוקדמת", אבל גם כי "הכוורת" פשוט לא מספיק מעניינת או טובה. היא לא מרתקת אותך למסך, היא לא מעלה חיוך, היא בעיקר מרגישה כמו שעשועון שנעשה כדי לצאת ידי חובה. אנחנו צריכים שעשועונים כי זה עבד לנו, אז בואו ננסה להמציא את עצמנו מחדש. ואם להשתמש באנלוגיות מסוג כוורת – נדמה שהפעם זה פחות "נחמד" ויותר קרוב ל"סוף ההצגה הלילה".