האם תמיר גרינברג הוא באמת הכוכב הבא של ישראל? לא בטוח בכלל
אפשר להכריז על הגמר הזה (ועל העונה כולה) כהצלחה לא קטנה, אבל רק הזמן יגיד אם השאיפה של תמיר גרינברג ליצור משהו שעוד לא היה כאן בישראל תמצא את הקהל שלה. בטח לאנשי טדי הפקות יש כבר כמה רעיונות בנושא
יום אחרי הגמר עצוב של "האח הגדול" ברשת, האויבים מקשת ממש רצו להראות מי הביג בוס של הריאליטי הקיצי. הפקה מאתגרת לקחו על עצמם – הופעה בלייב פארק מול 4,200 איש בלב הגל הרביעי, שתפס בין היתר כמה מקברניטי התוכנית, כולל הבמאי הדומיננטי יואב צפיר שנאלץ לצפות בגמר מהבית (ולנהל באוזניה מרחוק). אם כך, במאית מהזמר במסיכה הוקפצה, גם נינט ההריונית נשארה בבית (לא עם צפיר!) והגמר הגדול נפתח חרף כל האתגרים כראוי, עם שואו שמנסה, ובמידה רבה גם מצליח, להזכיר לנו איך גמר חגיגי אמור להיראות.
השאלה המרכזית שריחפה לפני הגמר היתה האם המתמודדים הצעירים והלא ממש מנוסים יצליחו להשתלט על החיה הרעה והגדולה שהיא במה ענקית וקהל חי בכמות שכזו. בדיעבד אפשר להגיד שלא. לא ממש. כלומר כן, ביצועי הגמר היו ברובם ראויים, אבל קל היה לראות את כל הפרפורמרים, גם תמיר, נבלעים מעט בתוך הבמה העצומה והפירוטכניקה והקהל והמסכים.
למעשה זה היה כמעט באופן מילולי כשבמהלך הביצוע הראשון של מתן לוי, "אם תבוא אלי" של רייכל, בכל פעם שהיה פולס של עשן מהבמה נשמע רעש שעלה על הביצוע. לא שזה הפריע לו לעבור את השלב הראשון ולנצח את שי המבר, שהייתה בקרב חוגים רבים המועמדת הצפויה לניצחון.
הפספוס של המבר הוא ללא ספק הדבר המעניין ביותר שקרה בגמר, ולבחירת השיר שלה, "דברים שרציתי לומר" של פוליקר, יש חלק משמעותי בנפילתה. זה היה ביצוע יפה ובחירת שיר מעניינת, אבל לא עבור הגמר ובטח לא עבור גמר על במה שכזו. שלושת האדומים של השופטים ייצגו היטב את ירידת האנרגיה שנוצרה בקרב הקהל, שהגיב גם הוא באדישות כללית, ועם כמה שאני בטוח שהמבר ראתה את זה כרגע שאמור לגעת – הוא לא הצליח לחצות את סף הבמה העצומה.
הייתה חסרה איזו התפוצצות, רגע התעלות שראינו בעבר את המבר מזמנת מן האדמה, ולמרבה הצער זה מנע מאיתנו לשמוע את "פעם את לילה", שיר האודישן המופלא שלה, שלגמרי היה צולח את הבמה הזו. מצד שני, כמו שרביב כנר שהופיע גם הוא יודע היטב – וגם שירי מימון – לפעמים עדיף להפסיד בגמר. ואני לא דואג להמבר, יוצרת שירים נהדרת ומבצעת פנומונלית שעוד תחזור כמנצחת לבמה בה הפסידה. היא אמנם לא אספה מיליון שקלים, אבל מבטיח לכם שהחוזה שקרן פלס כבר הדביקה לדלת הכניסה של ביתה ירוויח לשתיהן הרבה יותר מזה.
הסיבוב השני, תלת קרב בין מתן, ואלרי ותמיר, כבר הוציא מהמתמודדים טיפה יותר, והבמה החלה להתמלא. מתן לוי הלך על בטוח עם ביצוע מדויק ל"עד מתי אלוהי" של זהר ארגוב, וכמו בכל התוכנית נתן שואו מדויק להפליא אבל לא הצליח להוסיף לכך שום אפקט נוסף שיעורר תחושת התפעמות שראויה לגמר. ואלרי חמאתי, עם "תפסת לי מקום" של בניה ברבי, דווקא הצליחה לתת את הוואו פקטור בעזרת הדרמה שאיתה שיחקה במהלך כל העונה. בכל שלב אחר בעונה אולי הייתי מלין על האובר-דרמטיות, אבל עבור הבמה הזו זה בדיוק מה שנדרש וכמעט והיתה לנו סגירת מעגל היסטורית מול ההשתתפות הביזיונית של שפיטה בתוכנית.
כמעט, כי יש את תמיר. כבר חצי עונה אני מדבר בדיוק על זה: הביטחון שעל במה חיה, מחוץ למזגן של האולפן, הוא יהיה זה שיתעלה מעל הכל ויתן את השואו הגדול ביותר שהוא יכול. הוא נבנה עבור במות כאלה. זז מסביב, שולט במופע, מדייק בכל הברה ולא שוכח לפלרטט עם המצלמה. יש מי שרואה בזה זיוף, חקיינות של משהו ואין ספק שזה אלמנט שנוכח בו, אבל במקום חיקוי אפשר לראות את זה כשאפתנות למשהו שעוד לא היה כאן בישראל, סוג של מוביל ביג בנד רוק-סול גדול מהחיים.
זו בהחלט בחירה שלא היתה מגיעה לקצה בימי המרדף לאירוויזיון וכזו שמצדיקה השינויים שנערכו השנה בפורמט. אני תוהה לעצמי האם הוא באמת הכוכב הבא של ישראל. לא שאני מזלזל בכשרונו, אבל על כל פנים, נראה שכרגע יותר מעניין אותו לשיר בגדול באנגלית, אולי ללכת בדרכו של דניס לויד.
האם הקהל של הכוכב הבא יבוא למופעי מוזיקה מקורית באנגלית או שתמיר יאלץ להיתקע בלופ של הופעות קאברים? האם האלמנט המזויף יתפוגג לאורך הזמן או שתמיר יצטרך להמציא את עצמו מחדש? האם הוא ישרוף את המיליון על ארבעה קליפים גדולים או ינהל אותו בחוכמה לבניית קריירה של חיה שאין לה ממש בית בארץ? אלה שאלות שרק זמן יכול לענות עליהם, ואני בטוח שלאנשי טדי הפקות יש גם כמה רעיונות בנושא. כך או כך, הוא בהחלט זוכה יותר מראוי. אפשר להכריז על הגמר, ועל העונה הזו בכלל, כהצלחה לא קטנה. נתראה בסיבוב הבא.
